קטגוריה:תהלים לט ו

<< | ספר תהלים • פרק ל"ט • פסוק ו' | >>

מהדורת הכתיב:

הנה טפחות נתתה ימי וחלדי כאין נגדך אך כל הבל כל אדם נצב סלה.

המהדורה המנוקדת:

הִנֵּה טְפָחוֹת נָתַתָּה יָמַי וְחֶלְדִּי כְאַיִן נֶגְדֶּךָ אַךְ כׇּל הֶבֶל כׇּל אָדָם נִצָּב סֶלָה.

המהדורה המוטעמת:

הִנֵּ֤ה טְפָח֨וֹת ׀ נָ֘תַ֤תָּה יָמַ֗י
וְחֶלְדִּ֣י כְאַ֣יִן נֶגְדֶּ֑ךָ
אַ֥ךְ כׇּֽל־הֶ֥בֶל כׇּל־אָ֝דָ֗ם נִצָּ֥ב סֶֽלָה׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

הִנֵּ֤ה טְפָח֨וֹת׀ נָ֘תַ֤תָּה יָמַ֗/י וְ/חֶלְדִּ֣/י כְ/אַ֣יִן נֶגְדֶּ֑/ךָ אַ֥ךְ כָּֽל־הֶ֥בֶל כָּל־אָ֝דָ֗ם נִצָּ֥ב סֶֽלָה׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

הִנֵּ֤ה מהפך (משרת, דרגא 5) טְפָח֨וֹת אזלא לגרמה (שליש, דרגא 4) ׀ פסיק (לגרמה) (שליש, דרגא 4)

נָ֘תַ֤תָּה מהפך מוצנר (משרת, דרגא 5) יָמַ֗י רביע גדול (משנה, דרגא 3)

וְחֶלְדִּ֣י מונח (משרת, דרגא 5) כְאַ֣יִן מונח (משרת, דרגא 5) נֶגְדֶּ֑ךָ אתנחתא (מלך, דרגא 2)

אַ֥ךְ מרכא (משרת, דרגא 5) כָּֽל־הֶ֥בֶל מרכא (משרת, דרגא 5) כָּל־אָ֝דָ֗ם גרש מוקדם, רביע גדול (משנה, דרגא 3)

נִצָּ֥ב מרכא (משרת, דרגא 5) סֶֽלָה סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

הִנֵּה טְפָחוֹת קצר כמו מספר טפחים נָתַתָּה יָמַי, וְחֶלְדִּי משך זמן חיי כְאַיִן נֶגְדֶּךָ, אַךְ אכן כָּל הֶבֶל כמו הבלים כָּל אָדָם נִצָּב הוא כל אדם שעומד על רגליו וחושב שהוא יציב, סֶלָה.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"הנה טפחות" - מדודים הם ימי האדם כדבר הנמדד בטפחים כן ימי האדם קצובים

"וחלדי" - וזקנתנו כאין נגדך חלד ל' חלודה רדויי"ל בלע"ז

"כל אדם נצב" - כל אדם חי הבל הם חייו ומצבו

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

הנה - מעט מזער כדבר שימודד בטפחות.

וחלדי - כמו חדל, ככבש וכשב ושמלה ושלמה.

אך כל הבל - הוא כל אדם, והטעם כמו: הבל הבלים.

וטעם נצב – כן הוא לעולם לא ישתנה שיסור ממעלת ההבל.

רד"ק

עריכה

• לפירוש "רד"ק" על כל הפרק •

הנה טפחות נתתה ימי המדה המעוטה מן המדות היא מדת הטפח כן הם ימי, וימי כל האדם קצרים.

וחלדי זמני כאין נגדך כי אתה חי וקים לעולם.

אך כל הבל כל אדם נצב סלה: כי הבל כל אדם, מה שאדם נצב בעולם הזה הבל הוא.

ואמר: כל הבל רוצה לומר: המעט שבהבל, כאלו אמר: הבל הבלים (קהלת א ב).

וכל זה כמו: כל מלאכה לא תעשו (ויקרא כג לא) ; כל חלב וכל דם (שם ג יז), והדומים להם

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת ציון

"הבל" - יש הבל שהוא ענין פורעניות וצרות כמו בהבל בא ובחושך ילך (קהלת ו')

מצודת דוד

"נצב סלה" - הדבר הזה נצב לעולם ולא ישתנה להיות מי מבני אדם חדל מהבלי הזמן ופגעיו

"אך כל הבל וגו'" - כל ההבלים הוא בכל אדם איש לא נעדר מפגעי הזמן

"טפחות" - קצובות כדבר הנמדד בטפח

"וחלדי" - זמני בעולם היא כאין נגד שנותיך אשר לא יתמו

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"הנה טפחות נתתה ימי", מצד אחד אני רואה א"ע דומה ככל ילדי העולם החומרי הנתונים תחת הזמן והמקום והשינוי והתנועה כי ימי משוערים ומוגבלים, ומצד אחר רואה אני א"ע בלתי מוגבל ובלתי בעל תכלית, כי כחות הנפש מתנשאים מן הזמן והמקום וחקי הטבע ויגביהו עוף להפשיט מעליהם את הגבול, כי השכל יצייר א"ע בלתי מוגבל, וכן התשוקה אשר באדם וכל כחותיו אין להם גבול, ובכ"ז לא יוכלו להגיע אל הבלתי ב"ת, כי החומר מכביד עליהם, רק הם מתנשאים לזה וילכו מחיל אל חיל ותשאנה את האיפה בין הארץ ובין השמים, ועז"א "וחלדי כאין נגדך", כי בטל במציאותו זה הרוחני נגד האין סוף, ולפ"ז אני גוזר ואומר, "אך כל הבל כל אדם נצב", שכל אדם כמו שהוא, הוא כל הבל, שהוא הבל מצד הגויה הבלה ונרקב, והוא הבל מצד הנפש שהיא עוף קצוץ כנפים שקוע בכלא אסור בנחושתים, "סלה" סיום הענין, מעתה מתחיל התשובה ע"ז: