חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי, בַּהֲגִיגִיבדיבוריתִבְעַר אֵשׁבגלל שגופי בוער, כאשר אני מדבר החום פורץ החוצה, דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִיולכן, למרות שרציתי לא לדבר, החום פרץ ממני.
עם טעמים:
חַם־לִבִּ֨י׀ בְּקִרְבִּ֗י בַּהֲגִיגִ֥י תִבְעַר־אֵ֑שׁ דִּ֝בַּ֗רְתִּיבִּלְשׁוֹנִֽי׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"חם לבי בקרבי", לבבי נתחמם מתשוקתו אל הדבור, עד "שבהגיגי תבער אש", בעת התחלתי להגות בדבור ההגיוני שהוא ממוצע בין הדבור והמחשבה, היה בקרבי כאש בוערת ונלאתי כלכל ולא אוכל, ולכן "דברתי בלשוני" והוצאתי את הגיגי מכח אל הפועל, עתה מתחיל השאלה:
ביאור המילות
"בהגיגי, דברתי". ההגיון הוא הממוצע בין הדבור והמחשבה, שעוד קודם יצא דבור מבואר כבר בערה אש, ולכן דבר בפועל:
