מ"ג תהלים לט ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים לט · ג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
נֶאֱלַ֣מְתִּי ד֭וּמִיָּה הֶחֱשֵׁ֣יתִי מִטּ֑וֹב
  וּכְאֵבִ֥י נֶעְכָּֽר׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נאלמתי דומיה", נדמיתי בשתיקה עד שהייתי כאלם, עד שגם "החשיתי מטוב", שלא דברתי אף הטוב והמוסר הנצמח מעיון הזה, כי יראתי לנגוע במחקר הזה, אבל עי"כ "וכאבי נעכר", כי נפשי הציקתני לעיין בנידון זה שהוא אחרית האדם ותכליתו, ולכן.


ביאור המילות

"דומיה, החשיתי". בשעת הפסקת הדבור נאמר לשון דממה, והשתיקה אח"כ בא בלשון חשה, כמ"ש ישעיה (סי' ס"ב):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וכאבי נעכר" - עם כי כאבי נעכר עכ"ז אתאפק ואחריש

"החשיתי מטוב" - כי שתקתי מלדבר גם דברים טובים ונחומים כי פן ברבות הדברים אצעק ואתרעם

"נאלמתי דומיה" - כ"כ ארגיל עצמי בשתיקה עד שנעשיתי כאלם בעבור השתיקה

מצודת ציון

"דומיה" - ענין שתיקה כמו לך דומיה תהלה (לקמן סה)

"החשיתי" - ענין שתיקה כמו החשיתי מעולם (ישעיהו מב)

"נעכר" - ענין השחתה כמו עכרתם אותי (בראשית ל"ד)

<< · מ"ג תהלים · לט · ג · >>