עם טעמים:
שִׁ֘יתָ֤ה יְהֹוָ֨ה ׀ מוֹרָ֗ה לָ֫הֶ֥ם יֵדְע֥וּ גוֹיִ֑ם אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"שיתה ה' מורה להם", שתשית ותכין שה' בעצמו יהיה מורה להם, שלא ייראו מאנוש מרגיז הארץ רק מה' בעצמו, עד כי "ידעו גוים אנוש המה", שידעו את שם ה' לירא מפניו, אבל המה אנוש קטן ושפל ומה נחשב הוא שיהיה שבט אפו לשומו מורא אל גוים ופחד אל לאומים:
ביאור המילות
"מורה". כמו מורא, וש הבדל בין יראה ובין מורא, שמורא מציין הדבר שממנו ייראו.
"אנוש". מורה על ההקטנה והחולשה, ומענין זה אנוש לשברך (ירמיה ל' י"ב):
(כא) ולא נקשה לשאול תתן חיתתנו עליהם כאשר בהיותנו צדיקים שהיה מתקיים גם באומות ומוראכם וחתכם יהיה כו' (בראשית ט), כי עתה שאין אנו צדיקים וסובלים גלות, גם שלא יתקיים מורא וחתת, לפחות "שיתה ה' מורה להם", ואף גם זאת לא נשאל שתהיה מוראנו עליהם, כי אם "מורא" סתם. ושמא תאמר שאם תשית מורא להם ירפו ידיהם מעלינו ולא ישעבדו אותנו ולא תתקיים עצת אברהם שמכרנו למלכיות תחת צרת גהינם, לזה אני אומר שלא נשאל כל כך מורא רק עד גדר שגם שהשעבוד ישאר במקומו, עד גבולו, יהיה גדר שידעו גוים כי גם כשאנו תחתיהם לא עלו במעלה להיותם קרואים אדם כמונו או יותר ממנו, כי אם "אנוש המה סלה", גם בזמן שאנו תחתיהם. ואנו בלבד קרויים אדם תמיד ולא אומות העולם (מ"ה) [מים הזידונים] קרויים אדם (עי' יבמות סא א). והיות "מורה" בה"א במקום אל"ף שהם ארבעה יתירות על האלף לרמוז, כי יהיה זה בכל הארבע גליות:
