מ"ג תהלים ט כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים ט · כא

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שיתה יהוה מורה להם ידעו גוים אנוש המה סלה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שִׁיתָה יְהוָה מוֹרָה לָהֶם יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵמָּה סֶּלָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שִׁ֘יתָ֤ה יְהֹוָ֨ה ׀ מוֹרָ֗ה לָ֫הֶ֥ם
  יֵדְע֥וּ גוֹיִ֑ם
  אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מורה" - מרות ועול ד"א מורה לשון השלכה לשון ירה בים (שמות טו) וי"א מורה לשון תער (סא"א)

"ידעו גוים" - שהם אנוש ולא אלהות להיות גבורתם שולטת

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שיתה ה' מורה להם", שתשית ותכין שה' בעצמו יהיה מורה להם, שלא ייראו מאנוש מרגיז הארץ רק מה' בעצמו, עד כי "ידעו גוים אנוש המה", שידעו את שם ה' לירא מפניו, אבל המה אנוש קטן ושפל ומה נחשב הוא שיהיה שבט אפו לשומו מורא אל גוים ופחד אל לאומים:

ביאור המילות

"מורה". כמו מורא, וש הבדל בין יראה ובין מורא, שמורא מציין הדבר שממנו ייראו.

"אנוש". מורה על ההקטנה והחולשה, ומענין זה אנוש לשברך (ירמיה ל' י"ב):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"שיתה" - תשים להם השלכה והשפלה למען ידעו שהמה לעולם אנוש ולא אל

מצודת ציון

"מורה" - השלכה כמו ירה בים (שמות טו)