יִגְמָר נָא יכלה בבקשהרַע רְשָׁעִים הרע שהרשעים עשו, יכלה אותם (הרעה שעשו לאחרים תשוב על ראשם), וּתְכוֹנֵן העמד ביציבות את ה- צַדִּיק, וּבֹחֵן שהרי אתה בוחן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת, אֱלֹהִים צַדִּיק אתה ה' הצדיק.
עם טעמים:
יִגְמׇר־נָ֬א רַ֨ע ׀ רְשָׁעִים֮ וּתְכוֹנֵ֢ן צַ֫דִּ֥יק וּבֹחֵ֣ן לִ֭בּוֹת וּכְלָי֗וֹת אֱלֹהִ֥ים צַדִּֽיק׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"יגמר נא רע רשעים", גמר הרע וסוף הפורעניות יהיה ברשעים, רצה לומר הגם שהתחיל הרע בי יגמר לבסוף בהרשעים האלה והם יאבדו, "ותכונן צדיק" כונן מורה על גמר הבנין שגמר הבנין יהיה לבנות בית צדיק. והנה אמר "כצדקי וכתומי עלי", כי הצדק מציין הצדק החיצוני לפי המעשה, והתמימות מציין שהוא תמים במחשבתו לעשות הצדק כתום לבבו, ומצד מעשיו החיצוניי ישפטהו במשפט הצרופיי, שעל זה אמר ה' ידין עמים, אבל מצד תום לבבו לא יצטרך למשפט הצרופיי כי ה' יבחן לבבו שהוא גם בפני עצמו תמים עמו, שעל זה אמר כתומי עלי לענין התמימות ישקיף עלי בפני עצמי ונגד שני אלה אמר "ובוחן לבות וכליות", שהלא ה' בוחן לבות לדעת תמימות לבבו, וזה נגד כתומי, ונגד כצדקי אמר "אלהים צדיק":
ביאור המילות
"יגמר". פעל גמר בא על גמר המעשה וסופה, לאל גומר עלי, ה' יגמר בעדי. וכן כונן בא על גמר הבנין, בונה עיר וכונן קריה, תבנה ותכונן:
