המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"ואחריו לא יהיה כן" - ואותו שהי' בימי יואל שנא' (יואל ב) כמוהו לא נהי' מן העולם למדנו שהי' כבד משל משה (כי של יואל הי') ע"י מינין הרבה שהיו יחד ארבה ילק חסיל גזם אבל של משה לא הי' אלא של מין א' (כ"ג רא"ם יע"ש) וכמוהו לא היה ולא יהיה
[על מזרחי] בד"ה אבל של משה מין אחד וכמוהו לא היה ולא יהיה - נ"ל שנשתבשו כו' - ואני אומר שאין למחוק הספרים בכדי ועוד בס"א כתוב של משה מין אחד היה וכמוהו כו' ודוחק למה הוק ג"כ היה ועוד רימז התורה בארבה שיהיו נכללין ג' מינין ולא יותר דילמא דוקא ארבה או כל המינים ומה שלא הזכירו אפשר שהשפל שבמינים הוא לי שבודאי ריבוי המספר שבכל מינים ביחד היה יותר בשל יואל משל שהיו לשם ד' פעמים מאה בצירוף כל המינים ושל משה היה במספר דרך משל ג"פ מאה אלפים היה מין אחד סך שלו עולה יותר שהמינים היו משתנים שהרי המכה משמשת ז' ימים וביום א' היה וביום השני חסיל וכן כולם ובזה ג"כ תמיהת הרמב"ן ז"ל ודוק.
ואני תימה למה הוצרך הרב שאותו של יואל היה יותר גדול מאותו של משה שאין זה כמשמעות ז"ל דהכא דכתב למדנו שהיה כבד משה ע"י מינים הרבה שהיו יחד יואל פיר' שכמוהו לא נהיה מן לבא כל המינים הללו וכו' משמע של יואל יותר משל משה לא היה מפני ריבוי המינים שהיו בו ולא מפני ריבוי המספר כמו שכתב הרב ז"ל כן נ"ל:
"ואחריו לא יהיה כן" - הכתוב מודיע אותנו מדרך הנבואה שאחריו לא יהיה כן וכתב רש"י ואותו שהיה בימי יואל שנאמר בו כמוהו לא נהיה מן העולם (יואל ב ב) למדנו שהיו גדול משל משה אותו של יואל היה על ידי מינים הרבה שהיה יחד ארבה וחסיל וילק וגזם אבל של משה שלא היה אלא מין אחד וכמוהו לא היה ולא יהיה וקשה עלי מאמר הרב שהרי כתוב (תהלים עח מו) ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה וכתיב (שם קה לד) אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר ואולי יאמר הרב שהיה מין הארבה של משה גדול משל יואל ושאר המינין של יואל גדולים משל משה ואלה דברים בטלים אבל "בכל גבול מצרים" נמשך לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן שם ויתכן כי בעבור היות ארץ מצרים לחה מאד ביאור לא יהיה שם ארבה גדול כי דרכו לבא בשני עצירת המטר וכאשר הוא מוזכר ביואל (א כ) וכתב רבינו חננאל בפירוש התורה שלו מעת עתרת משה רבינו ועד עכשיו אין ארבה מפסיד בכל מצרים ואם יפול בארץ ישראל ויבא ויכנס בגבול מצרים אינו אוכל מכל יבול הארץ כלום עד עכשיו ואומרים כי זה כבר ידוע הוא לכל בא וראה כי בצפרדע אמר (לעיל ח ה) רק ביאור תשארנה ולפיכך נשאר אלתמצח עד עכשיו אבל בארבה כתיב לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים ועל זה נאמר (תהלים קה ב) שיחו בכל נפלאותיו עד כאן לשון הרב ודעתי בפשט הכתוב כי בעבור שמכת הארבה רגילה לבא לפעמים בכל הדורות ועוד שבאה זאת כדרך המקרים כי רוח הקדים נשאו בעבור זה אמר כי היה גדול מאד מכל אשר נהיה במקרה העולם כי לפניו ואחריו איננו בא כמוהו ובגדלו ידעו כי מכת אלהים היא שאין רגילות לבא כן באחד הזמנים וגם אותו של יואל מכה מ את אלהים
ואחריו לא יהיה כן. במין אחד של ארבה כי אותו של יואל היו מינין הרבה ושאר המינין היו גדולים ממין הארבה אבל בכאן במצרים היו שם מינין הרבה ג"כ, ובא דוד ופירש (תהלים קה) אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר, וכתיב (שם עח) ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה, ושבעה מינין הם של ארבה ואלו הם, ארבה, סלעם, חרגול חגב, גזם, ילק וחסיל, וכולן היו במצרים, וזהו שתמצא בפרשה ז' פעמים ארבה, ומין זה של ארבה היה יותר על שאר המינין ומזה אמר הכתוב ואחריו לא יהיה כן כלומר במין אחד של ארבה ועל כן נקרא שמו ארבה על שמינו מרובה משאר המינין שכן כתיב בארבה (יואל ב) חילי הגדול.
והרמב"ן ז"ל פירש לפי שמכת הארבה תבא במנהג העולם ודרך המקרה ועוד שבאה על ידי רוח הקדים כמנהג העיד הכתוב בזה לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן במקרה העולם.
ורבינו חננאל ז"ל פירש ואחריו לא יהיה כן על ידי נביא, וכמוהו מה שכתוב בחזקיהו (מלכים ב יח) בה' אלהי ישראל בטח ואחריו לא היה כמוהו באור זה בבטחון לא היה כמוהו אבל ביראת חטא ובשאר מדות היה כמוהו. וכן מה שכתוב על יהושע (יהושע י) ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש, כלומר להעמיד חמה בדבור איש אבל העמיד הקב"ה יתעלה שמו הגדול החמה למשה רבינו ולנקדימון בן גוריון מעצמו בלא דבור איש.
"ויעל". תחלה עלה על כל ארץ מצרים ועמד באויר השמים, ואח"כ וינח בכל גבול מצרים, ירד מן האויר למטה ונח על אדמתם, ומפרש דבריו נגד מ"ש "ויעל" הארבה מפרש
ויכס את עין כל הארץ, כי בעמדו בגובה האויר זה ע"ג זה כמה אמות האפיל בפני השמש ומנע נצוצי השמש ותחשך הארץ, ונגד מ"ש וינח בכל גבול מצרים מפרש ויאכל את כל
עשב הארץ, הם החטה והכוסמת, ואת כל פרי העץ ר"ל העץ שהותיר הברד [שלא בכונה שלא נשבר מן הברד] ונשא פרי אכל את פריו, ולא נותר כל ירק, אח"כ אכל כל שרשי
העשבים והקליפות של האילנות, כמ"ש חשף חשפה והשליך הלבינו שריגיה (יואל א') שבזה נתקיים מ"ש ואכל את כל העץ הצומח שהארבה אינו אוכל העץ עצמו רק הירוק
וינח. ב' במסורה וינח בכל גבול מצרים וינח ביום השביעי מלמד שנח הארבה בשבת. ד"א רמז להא דאיתא בתענית מתריעין ומתענין על הארבה בחול אבל לא בשבת וזהו שאמר וינח בכל גבול מצרים אפילו אם נח הארבה בכל הגבול אעפ"כ וינח ביום השביעי:
