קטגוריה:שמות ט לב

[יא] ויש מרבותינו שנדחקו על זאת. פירוש שהוקשה להם (תנחומא וארא טז) והלא כל עשב השדה שבר, ואם כן מאי אהני ליה שהיו אפילות, ונדחקו כי 'פלאי פלאות נעשו להם'. והקשה הרא"ם דעדיין קשה דכתיב (פסוק לא) "והפשתה והשעורה נכתה כי השעורה אביב והפשתה גבעול" משמע שאם לא היה גבעול לא היה נכה, ואמאי, הרי "כל עשב השדה הכה הברד" (פסוק כה), ויראה דלא קשה מידי, דהכי פירושו, ד"הפשתה והשעורה נכתה" רוצה לומר נכו לגמרי, כי מחמת שהפשתה והשעורה אביב - רק כשהגיע אליהם הברד נכו ומשתברים, אבל העשב אשר הוא רך מאוד ונכה מחמת חוזק הברד, אינו נכה לגמרי, ואף אם היה נופל על העלים אינו מכה את הכל רק מקצת, אבל הפשתה והשעורה שהם אביב ועומדים בקלחם - נכו לגמרי, כי מיד שירד הברד עליהם היו משתברים. ומה שכתוב "והחטה והכסמת לא נכו", משמע לא נכו לגמרי, דאם בא לומר לא נכו כולו אבל מקצת נכו - זה לא יתכן, דזה נקרא "נכו", דהא כתיב "את כל עשב השדה הכה הברד", שמע מינה דנקרא "הכה הברד" אף על גב דלא נכו מכל וכל, והשתא הוקשה לרז"ל למה אמר "החטה והכסמת לא נכו מפני שהם אפילות", דהא שאר עשב אף על גב שהוא רך - אי אפשר מחמת חוזק הברד שלא יהיה נכה במקצת, אלא ד'פלאי פלאות נעשו' לחטה וכסמת שלא נלקו: ועוד דהכי פירושו, "והפשתה והשעורה נכתה" ולא נעשה להם הנס כי גבעול הוא, ולפיכך אף שנעשה נס בברד היינו לדבר שאינו גבעול, שלא יהיה נכה מחמת חוזק הברד, אבל לדבר שהוא גבעול לא נעשה לו נס שלא יהיה נשבר, וזה כי מיד שהברד נופל על דבר שהוא קשה הוא נשבר, נס גדול כזה לא היה נעשה רק אל החטה והכסמת שהיא לא נכתה, "כי אפילות הנה". אף על גב שכל עשב השדה נלקה, זה הוי 'פלאי פלאות', אבל דבר שהוא קשה אי אפשר לעמוד בשום פנים בפני הברד, לא נעשה נס גדול כזה. וכן אמרינן בפרק המקבל (בבא מציעא סוף קו.) 'נהי דלניסא רבא לא הוינא חזי, לניסא זוטא הוינא חזי', אף על גב דנס כאן היה נס גדול, דהא 'פלאי פלאות' נעשה אל החטה והכסמת שלא נלקה, אם לא היה נלקה הפשתה והשעורה - כשהוא קשה - היה יותר פלא:בד"ה יש מרבותינו כו' הזה הברד נ"ב ואני אומר בודאי נעשו פלאות שהרי הכה הברד כל עשב השדה בשאר מינין מ"מ במין התבואה היה חס המקום והוא פלא אבל מ"מ קרוב לטבע שהרי עדיין אפילו' הנה ונפרש גם כן אפילו' כפשוטו אבל מה שהיה אביב לא היה חם כ"כ המקום לעשות נס נגלה וק"ל מהרש"ל: