אבן עזרא על שמות ט

<< · אבן עזרא על שמות · ט · >>

א

בא אל פרעה - אל הארמון שלו.

א"ר יהודה הלוי: שתים מכות היו במים: האחת: שהתאדמו ומתה הדגה. והשנית: שעלו הצפרדעים מהם.

ובארץ שתים: אחת: מהכנים. והשנית: מהערוב, והן חיות מעורבות. וכתיב: ותוצא הארץ נפש חיה.

ושתים באוויר: כי הדבר איננו רק חם או קר משונה מן המנהג. וברגע אחד מתים אין להם מספר, בעבור כי רוח כל החיים שהיא בלב תלוויה באוויר. והשנית: מכת שחין, כי הכתוב: יקרא הרקיע אשר על ראשם שמים. והמכה השביעית מעורבת מגלגל הסערה ומגלגל האש. וכן כתוב: ואש מתלקחת בתוך הברד. והשמינית מכת הארבה שבאה מרחוק ע"י הרוח. והתשיעית הייתה מכה נפלאה שנעדר אור שני המאורות והכוכבים מארץ מצרים. ועשירית רדת המשחית מגלגלי הכבוד להרוג הבכורים.

ב

ועודך מחזיק - חסר יד, או הדומה לו, כמו: מחזיק באזני כלב.

ג

הנה יד ה' הויה - הנה מצאנו שיתחלף היו"ד בוי"ו. ואתה הוה להם למלך. והפך זה שוי"ו אשר לא יבושו קוי. יתחלף ביו"ד וקוי ה' יחלופו כח.

ומלת דבר – שם כלל לא מצאנוהו בפעלים. רק במקום אחת: ותדבר את כל זרע הממלכה. ובספר מלכים כתוב ותאבד. והפירוש רחוק, רק לא ידענו טוב ממנו.

ד

והפלה - דבר - יאמר על עניין דברים מחוברים. כמו הדבר אשר דבר ה'. גם יאמר על יש, כמו זה וכמוהו: לא חסרת דבר.

ה

וישם - שם קצב וזמן לתחילת האות.

ו

ויעש ה - ופירוש וימת כל מקנה מצרים - רובו. כי הנה כתיב: שלח העז את מקנך. וככה תמצא בברד: ואת כל עשב השדה. והעד מכת הארבה: ואכל את יתר הפליטה.

ז

עד אחד - אפילו אחד. כאשר אפרש בשירה. וטעם זה הפסוק ואפילו ששלח וראה כי השם אוהב ישראל ובעבורם הכה מקנהו, לא חשש מהמקנה בזאת המכה לשלח עמו, אולי לא עמדה הרבה.

ט

והיה - זה מעשה נס שזה הפיח שהוא מעט נעשה אבק על כל ארץ מצרים, ולא הפריש ישראל.

אבעבועת - האל"ף נוסף. כי הוא מגזרת מים תבעה אש. והמלה כפולה, כמו: תשעשעו תשגשגי.

י

ויקחו את פיח הכבשן מלא חפניהם כאשר הזכיר. ומשה זרק הכל. יתכן, שהחרטומים לא לקו במכת הצפרדעים והערוב בעבור חכמתם בקשו דרך בחכמת התולדות להרוויח להם מעט ועתה נבערה חכמתם, על כן הזכיר זה. ובעבור שלא עמדה המכה הרבה, לא בקש פרעה שיעתירו ובעבור שהמכה הראשונה עמדה ז' ימים. לא נלמוד ממנה על דרך הפשט שככה עמדה כל מכה. ועוד: כי אחר הכתוב נרדוף. וידוע כי מכת הדבר הייתה שעה אחת ומכת החשך ג' ימים. על כן אין לנו דרך לדעת באיזו חדש בא משה והחלו המכות. רק אם הייתה קבלה ביד חכמינו הקדושים קבלנו ושמענו.

יב

ויחזק ה' - על כן לא בקש להעתיר.

יג

ויאמר - לא הזכיר במקום הזה שהוא יוצא המימה, אולי היה לו צורך אחר.

יד

כי - הזכיר מגפות בעבור הקולות והברד והמטר והאש שהתחברו. ולא ראינו שפחד פרעה בכל המכות העוברות כאשר פחד מזאת. ואמר: ה' הצדיק. וטעם: כי אין כמני בכל הארץ – כפי מחשבת מצרים היה. שאלהיהם יוכלו להרע או להטיב.

טו

ואך - חסר נו"ן. כמו: ואט אליו אוכיל. שניהם שוים ושרשם. נטה נכה.

וטעם בדבר – הידוע שבו הרגתי המקנה שלכם, הייתי הורג כולכם עימהם.

טז

ואולם בעבור זאת העמדתיך - פירש: מה טעם זאת.

והוא: בעבור הראותך את כחי – כמוהו ומתוכם כעין החשמל מתוך האש.

ויפת אמר: בעבור זאת המכה שהיא מכת הברד. וטעם ולמען ספר שמי - איננו שב אל פרעה, רק מלת ספר שם הפועל. כמו: כי כבד אכבדך. ואין הטעם שפרעה ישוטט בעולם לספר כבוד השם, רק יסופר שמו בכל דור ודור, בעבור אלה האותות שעשה.

יז

עודך מסתולל - כמו משתבח מגזרת סלסלה ותרוממך. ואם הוא כפול הפ"א. מפעלי הכפל, כמו: סלו לרוכב בערבות. וגלגלתיך, כמו: מתגולל, גם גלו.

ורבי מרינוס אמר: כי פירושו מתחזק מגזרת מסלות לבית ה'. ובמקום אחר כתוב מסעד לבית ה'.

יח

הנני ממטיר - ידוע כי לא ירד גם היום על מצרים ברד ומטר ואין צורך לפרש למה זה. וככה במקומות אחרים עד היום. ובעבור זה פחדו גדול, כי לא ירד שם אלא כדמות טל.

יט

שלח העז- כנס או אסוף. וכמוהו: יושבי הגבים העיזו.

כ

הירא הניס - באותו היום.

כא

ואשר לא שם - יש בלשון קדר טעם לוי"ו ויעזב. רק אין יכולת בנו לתרגם הדבר בלשון אחרת. וככה: ביום השלישי וישא אברהם את עיניו ורבים ככה.

כב

ויאמר - מדרך סברא יראה כי נטויות ידו במטה היתה. והנה כתיב אחריו: ויט משה את מטהו על השמים הוא האויר. וכמוהו על פני רקיע השמים.

כג

ותהלך אש - מהבנין הקל מל' הליכה.

ארצה - הפך תולדותה. כי היא למעלה עולה.

כד

ואש מתלקחת בתוך הברד - פלא בתוך פלא.

כה

ויך - זאת הייתה מכה קשה שהרג אדם ובהמה ושבר עץ השדה, רק שהשם חמל עליהם ועל מקניהם ולא הזכיר משה לפרעה זה, שראה ששלח פרעה ולא מת ממקנה ישראל עד אחד ולא שת לבו.

כז

ויקרא - אמר: חטאתי מרוב פחדו שיכחד בדבר, כאשר אמר לו.

כח

העתירו אל ה' - הזכיר השם הנכבד. ואמר: קולות אלהים. כי הוא מודה שיש אלוהים כאשר הזכרתי. ובעבור שלא אמר קולות ה', חבר משה שם העצם והתואר. ואמר: מפני ה' אלהים. והטעם: כי השם הוא אלוהים לבדו. ולא תמצא ככה בדברי משה בכל התורה. ואין טענה ממלת אֲדנָי ה' אתה החילות. כי באל"ף דל"ת הוא כתוב.

כט

ויאמר אליו משה כצאתי את העיר - אמרו המפרשים: כי לא יוכל לפרוש כפיו במצרים, בעבור שמלאה אלילים.

כי לה' הארץ - ולא לך.

ל

ואתה - אמר רבינו שלמה: כי טרם תיראון כמו לא תיראון. וכמוהו: טרם ישכבו. וזו המלה איננה נמצאת כאשר חשב, כי לעולם יבא אחריה הענין. כי אחר טרם ישכבו, כתוב: ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית. והטעם: כאשר הייתה עת שכיבתם נסבו על הבית. וככה: טרם יקראו ואני אענה. וככה: בטרם יקטירון את החלב וככה כל טרם. והנה אין טרם כמו לא.

והגאון רב סעדיה ז"ל: דבק הענין וככה פירש: אמר משה לפרעה אני אתפלל להסיר מכת הברד רק מה שהשחית השחית.

לא

וטעם והפשתה והשערה נכתה – זה לא ישוב ולא אתפלל לרפאם. והנה הטעם קודם שתיראון ותודה ותאמר ה' הצדיק כבר הוכתה הפשתה והשעורה. וזה הוי"ו נכון בלשון ישמעאל כאשר הזכרתי.

ולפי דעתי: כי תחסר מלה אחת טרם אפרוש כפי אתם יראים את השם, אתה ועבדיך וזה דרך מוסר. והטעם: שבסור המכה תמרדו, על כן כתיב אחריו: ויכבד לבו הוא ועבדיו ולא תמצא כן במקום אחר.

והפשתה והשערה - ספר הכתוב מה שאירע והנה התברר ממלת נכתה גם נכו, כי שרש מכה נכה. כמו: ושפו עצמותיו לא ראו.

לב

אפילת - תאר וקרוב ממנו. ואופל ולא נוגה לו. והטעם: שהיו עוד תחת הארץ ולא נראו.

לג

נתך - כדרך כהתוך כסף בתוך כור. והיא מבנין נפעל כמו: ונגש אל הערפל.

לד

וירא - הזכיר עתה ויוסף לחטוא בעבור שהודה ואמר: חטאתי הפעם.

וטעם: ויכבד לבו הוא ועבדיו – התברר מה שאמר משה ואתה ועבדיך.

לה

ויחזק - אחר שפחד מהמכה הזאת יותר מהראשונות.

חסלת פרשת וארא