"והפשתה והשעורה נכתה" - נשברה לשון פרעה נכה נכאים וכן לא נכו ולא יתכן לפרשו ל' הכאה שאין נו"ן במקום ה"א לפרש נכתה כמו הוכתה נכו כמו הכו אלא הנו"ן שורש בתיבה והרי הוא מגזרת (איוב לג) ושפו עצמותיו
"כי השעורה אביב" - כבר ביכרה ועומדת בקשיה ונשתברו ונפלו וכן הפשתה גדלה כבר והוקשה לעמוד בגבעוליה
[י] ולא יתכן לפרש לשון הכאה וכו'. אף על גב דגם הכאה שרשו 'נכה', וכן הסכימו כל החכמים המדקדקים, ואין חלוק ביניהם, רק "נכו" (פסוק לב) הוא מן הדגושים, והכאה מבנין הפעיל (קושית הרא"ם), מכל מקום רש"י סובר דחלוק גדול יש ביניהם, דהכאה אף על גב דשרשו 'נכה', מפני שהוא יסוד נופל, שהוא נופל ממנו לפעמים, לפיכך אין נחשב הנו"ן מן השורש, אבל בשורש "נכו" הנו"ן יסוד ואינו נופל, כאילו היה גזרה אחרת. וכן צריך לפרש בפרשת שמות אצל "ונצלתם" (לעיל ג, כב), ושם מפורש גם כן:
זה לא ישוב ולא אתפלל לרפאם.
והנה הטעם קודם שתיראון ותודה ותאמר ה' הצדיק כבר הוכתה הפשתה והשעורה. וזה הוי"ו נכון בלשון ישמעאל כאשר הזכרתי.
ולפי דעתי: כי תחסר מלה אחת טרם אפרוש כפי אתם יראים את השם, אתה ועבדיך וזה דרך מוסר. והטעם: שבסור המכה תמרדו, על כן כתיב אחריו: ויכבד לבו הוא ועבדיו ולא תמצא כן במקום אחר.
והפשתה והשערה -
ספר הכתוב מה שאירע והנה התברר ממלת נכתה גם נכו, כי שרש מכה נכה. כמו: ושפו עצמותיו לא ראו.
"והפשתה והשעורה וגו'" - ספר הכתוב מה שאירע ולא ידעתי למה נכנסו שני הפסוקים האלה במקום הזה טרם השלים דבר משה בתפלתו וסור הברד ואמרו בשם הגאון רב סעדיה שהן דברי משה אל פרעה שאמר לו קודם שתיראון ואמרתם ה' הצדיק כבר הוכתה הפשתה והשעורה וזה לא ישוב לרפואה אבל החטה והכסמת לא נכו עדיין ומעתה לא יפסד לכם דבר ואין לי טעם בפירוש הזה כי הברד הכה כל עשב השדה וכל העץ שבר ולא נמלטו החטה והכסמת רק מפני שהן אפילות לא צמחו כלל או מפני קטנותן לא נפסדו כי עוד תצמחנה ואם כן אפילו ירד עליהם הברד עוד ימים לא יזיק ואין צריך להודיע לו מה שנפסד ומה שלא נפסד כי בסור הברד יראה ועל דעתי שהם דברי משה אל פרעה שאמר להם ידעתי כי טרם סור המכות תיראון ואחרי כן תשנו באולתכם אבל הפשתה והשעורה נכתה והחטה והכסמת שהן לכל חיתכם לא נכו במכה הזאת והן ביד האלהים לאבד אותם מכם אם תשובו ותחטאו לפניו רמז להם למה שאמר (להלן י ה) ואכל את יתר הפלטה הנשארת לכם מן הברד
'והפשתה וגו'. צריך לדעת למה סדר ענין זה קודם גמר ענין תפלתו של משה שהבטיח כצאתי את העיר וגו' היה לו לגמור אומר כי עשה משה כן ויצא מאת פרעה והתפלל וגו' ואחר כך יודיענו את אשר עשה הברד.
ואולי שיתכוון להסמיך ענין זה לאומרו טרם תיראון את ה' לרמוז הסיבה אשר סיבבה אותם לחזק לבם ואמר והפשתה וגו' ואמרו ז"ל במדרש תנחומא וז"ל כי אפילות פלאי פלאות נעשו להם שלא לקו ע"כ, והנה כראות פרעה כי לא שלטה מכת הברד בחטה וכוסמת שלא כפי הטבע כאומרם פלאי פלאות נעשו להם הוא לא יתלה כי ה' הפליא אלא יתלה כי אין שליטת אלהי ישראל בכל הווה וזה יגיד ח"ו השיתוף ואין שליטה בכל וזה היה לו מקום להכביד לבו, ולזה אמר משה ידעתי כי טרם תיראון, וטעמו כי הפשתה וגו' והחטה וגו' לא נכו ועשה ה' פלא זה לחזק לב פרעה כאשר דבר ואני אחזק וגו':
