קטגוריה:משלי כב כד

"יש הבדל בין בעל אף ובעל חמות, שבעל אף נוקם בגלוי ואינו נוטר חמה בלב, עליו צוה בל יתחבר אליו, ובעל חמות הוא השומר חמה בלבו ואינו נוקם תיכף, וזה גרוע יותר, צוה שלא יבא עמו כלל אף שלא בתורת ריעות" "וחברות... כי על ידי שתרגיל בדרכיו תעשה גם-כן כן, ולקחת מוקש לנפשך שתוקש בו אחר-כך" (מלבי"ם); ראו גם אף - חמה.

1. הפסוק ממליץ לא להתיידד עם אנשים כעסנים. כך נאמר גם בזוהר על (ישעיהו ב כב): "חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ, כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא", "כאן מצווה הקב"ה לאדם ומזהירו להישמר מאנשים המטמאים את נשמתם... כשברא הקב"ה את האדם, עשאו בדמות עליון, ונפח בו נשמה קדושה... והאדם נודע בכעסו: אם הוא שומר על נשמתו הקדושה גם בזמן שכעסו בא עליו, ואינו עוקר אותה מקומה... זהו אדם כשר... ואם אינו שומר עליה, עוקר את הקדושה העליונה הזו ממקומה ומשכין במקומה צד אחר, זהו אדם המורד באדונו, ואסור לקרוב אליו ולהתחבר עמו... אשר נשמה באפו - שאת אותה הנשמה הקדושה, הוא טורף ומטמא אותה בגלל אפו (כעסו); את הנשמה הוא מחליף באפו. כי במה נחשב הוא - אותו אדם נחשב לעבודת כוכבים ומזלות, ומי שמתחבר עמו - כאילו התחבר לעכו"ם ממש, כי עכו"ם ממש שוכנת בגופו... הוא עוקר את הקדושה העליונה ממקומה, ומשכין במקומה אל זר" ; וכמו ב(איוב יח ד): "טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ". הכוונה לאדם, שכאשר הוא כועס, דעתו נטרפת עליו, הוא נותן לכעס להשתלט עליו ולנהל אותו; כעס זה נמשל, בדברי חז"ל, לאל זר שהאדם משליט על עצמו; ולכן אסור להתקרב אליו, כמו שאסור להתקרב לעבודת אלילים.

2. בספר קהלת נאמר לכאורה להיפך, (קהלת ז ה): "טוֹב לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת חָכָם, מֵאִישׁ שֹׁמֵעַ שִׁיר כְּסִילִים". אך נראה לי שיש הבדל בין הפסוקים: הפסוק בקהלת מדבר על גערת חכם - כעס שבא מתוך חכמה ומחשבה; הפסוק במשלי מדבר על איש שהוא בעל אף - בעל אופי כעסן ועצבני, הכועס גם בלי לחשוב:

- טוב לשמוע גערה מאדם חכם, כי היא מעוררת למחשבה, לשיפור ולתיקון הפגמים;

- לא טוב להתרועע עם אדם בעל אופי כעסן, כי הוא כועס גם כשהדבר אינו מביא כל תועלת, והדבר עלול להשפיע עליך לרעה ולגרום גם לך לכעוס בלי תועלת.