קטגוריה:מלכים ב ב כג
נוסח המקרא
ויעל משם בית אל והוא עלה בדרך ונערים קטנים יצאו מן העיר ויתקלסו בו ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח
וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית אֵל וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ.
וַיַּ֥עַל מִשָּׁ֖ם בֵּֽית־אֵ֑ל וְה֣וּא ׀ עֹלֶ֣ה בַדֶּ֗רֶךְ וּנְעָרִ֤ים קְטַנִּים֙ יָצְא֣וּ מִן־הָעִ֔יר וַיִּתְקַלְּסוּ־בוֹ֙ וַיֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ עֲלֵ֥ה קֵרֵ֖חַ עֲלֵ֥ה קֵרֵֽחַ׃
וַ/יַּ֥עַל מִ/שָּׁ֖ם בֵּֽית־אֵ֑ל וְ/ה֣וּא׀ עֹלֶ֣ה בַ/דֶּ֗רֶךְ וּ/נְעָרִ֤ים קְטַנִּים֙ יָצְא֣וּ מִן־הָ/עִ֔יר וַ/יִּתְקַלְּסוּ־ב/וֹ֙ וַ/יֹּ֣אמְרוּ ל֔/וֹ עֲלֵ֥ה קֵרֵ֖חַ עֲלֵ֥ה קֵרֵֽחַ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"ויתקלסו" - וילעגו כמו (ירמיהו כ ח)לחרפה ולקלס
"קרח" - כן יקרא מי שאין בו שער הראש כמו (ויקרא יג מ) קרח הוא
מצודת דוד
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
והוא בעל שער ואתה קרח, וז"ש עלה קרח, ר"ל איך תעלה למדרגתו וטבעך הפוכה מטבעו, כי טבע הקרח הפוכה מטבע בעל שער. ויפה אמרו רז"ל (סוטה מו ב) שהיו מנוערים מן המצות וקטני אמנה, שלכן בזוהו. וגם י"ל שאמרו בלעג עלה לשמים אתה קרח כמו שעלה רבך בעל שער לשמים, ומפני שבית אל היה מקום העגלים למדו אבותם אותם להתלוצץ על נביאי ה', ולכן קללם למחות שורש פורה ראש ולענה מכרם ה' צבאות:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:מלכים ב ב כג.
וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר
וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית-אֵל
אלישע עזר לאנשי יריחו לרפא מעיין שהיה חשוב להם. אנשי העיר הגדולה לא עשו משתה לכבודו, או העניקו לו מתנות.
הם לא שלחו אנשים לשמור עליו בדרכו, אפילו לא ליוו אותו כברת דרך. הוא עזר להם, והם זנחו והתעלמו ממנו.
לא נראה שלאלישע היה חמור או פרדה. לא נראה שהוא מצא לעצמו אדם, עוזר, שהוא יכשיר להיות יורשו, נביא ושופט.
לבדו אלישע יצא מיריחו לבית אל.
וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר
אלישע עלה צפונה מיריחו לאורך עמק הירדן. כנראה בהמשך הוא יעלה דרך המדבר לבית-אל בממלכת ישראל. סביר שבשלב מסוים הוא יצטרף לשיירה וקבוצת אנשים.
מיד כאשר אלישע עזב את העיר, אספסוף של נערים לא מחונכים רדפו אחריו, בְנֵי-בְלִיַּעַל כלהקה של כלבים. הם נטפלו לאדם מבוגר ההולך לבדו ונראה חסר אונים, והחליטו להתעלל בו. סביר שזאת לא הפעם הראשונה שהם נהגו לעשתו כך לאנשים ונשים שיצאו מהעיר, ונראו כמטרה קלה. יריחו לא היתה רחוקה מהעיר הרעה סדום שגם היא היתה בככר הירדן. נראה שגם אנשי יריחו לא הציטנו במעלות טובות. סביר שלנערים האלה היו מספר מנהיגים, שכדי להשתלט על הקבוצה, התחרו באלימות הולכת וגוברת.
הנערים האלה לא עבדו עם הוריהם ולמדו מקצוע, לא למדו תורה וחוק. נראה שהם לא שמרו את "מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" של אלוהים (ביאור:בראשית כו ה).
הנביא ישעיהו מודיע את העונש על חטאים כאלה, כדבריו: "וְנִגַּשׂ הָעָם אִישׁ בְּאִישׁ וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ; יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד" (ישעיהו ג ה), וממשיך: "הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם, וְחַטָּאתָם כִּסְדֹם הִגִּידוּ לֹא כִחֵדוּ; אוֹי לְנַפְשָׁם, כִּי גָמְלוּ לָהֶם רָעָה" (ישעיהו ג ט) ועונשם: "אוֹי לְרָשָׁע רָע: כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ" (ישעיהו ג יא).
וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ
- 'קלס' - ללגלג, להעליב, להתעלל במילים.
- 'סקל' - רגם, ידה, זרק אבנים (בהיפוך אותיות).
סביר שהנערים עשו את שני הדברים: העליבו וזרקו אבנים. הם שמרו מרחק, כך שאלישע לא יוכל לעשות דבר להגנתו, אלא להמשיך לברוח. אם הוא היה פונה להתקיף, הם היו בורחים, וכאשר הוא חוזר לדרכו הם יתקיפו מחדש.
רש"י מסביר שדברי הנערים: "עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ" רומזים שהנערים האלה התפרנסו מהבראת מים לעיר, ועכשו שהמעין נרפא הם איבדו את עבודתם ולכן הם כעסו על אלישע. לא ברור למה הם צריכים לכעוס עליו, הן אנשי העיר ביקשו זאת. וגם לרוב מים זורמים בתעלה לעיר ואין צורך לסחוב את המים לעיר. עכשו הנערים האלה יסחבו מים מהמעין לבתים.
ואפילו אם כך, זה רק הסבר אבל לא הצדקה למעשיהם של הנערים. הם יכולים לבקש מאלישע שילמד אותם והם ילמדו מקצועות חדשים.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "מלכים ב ב כג"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.