ביאור:מלכים ב ב כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מלכים ב ב כג: "וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית-אֵל; וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר, וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ: עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:מלכים ב ב כג.


וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר[עריכה]

וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית-אֵל[עריכה]

אלישע עזר לאנשי יריחו לרפא מעיין שהיה חשוב להם. אנשי העיר הגדולה לא עשו משתה לכבודו, או העניקו לו מתנות.
הם לא שלחו אנשים לשמור עליו בדרכו, אפילו לא ליוו אותו כברת דרך. הוא עזר להם, והם זנחו והתעלמו ממנו.

לא נראה שלאלישע היה חמור או פרדה. לא נראה שהוא מצא לעצמו אדם, עוזר, שהוא יכשיר להיות יורשו, נביא ושופט.

לבדו אלישע יצא מיריחו לבית אל.

וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר[עריכה]

אלישע עלה צפונה מיריחו לאורך עמק הירדן. כנראה בהמשך הוא יעלה דרך המדבר לבית-אל בממלכת ישראל. סביר שבשלב מסוים הוא יצטרף לשיירה וקבוצת אנשים.

מיד כאשר אלישע עזב את העיר, אספסוף של נערים לא מחונכים רדפו אחריו, בְנֵי-בְלִיַּעַל כלהקה של כלבים. הם נטפלו לאדם מבוגר ההולך לבדו ונראה חסר אונים, והחליטו להתעלל בו. סביר שזאת לא הפעם הראשונה שהם נהגו לעשתו כך לאנשים ונשים שיצאו מהעיר, ונראו כמטרה קלה. יריחו לא היתה רחוקה מהעיר הרעה סדום שגם היא היתה בככר הירדן. נראה שגם אנשי יריחו לא הציטנו במעלות טובות. סביר שלנערים האלה היו מספר מנהיגים, שכדי להשתלט על הקבוצה, התחרו באלימות הולכת וגוברת.

הנערים האלה לא עבדו עם הוריהם ולמדו מקצוע, לא למדו תורה וחוק. נראה שהם לא שמרו את "מִשְׁמַרְתִּי, מִצְו‍ֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" של אלוהים (ביאור:בראשית כו ה).

הנביא ישעיהו מודיע את העונש על חטאים כאלה, כדבריו: "וְנִגַּשׂ הָעָם אִישׁ בְּאִישׁ וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ; יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד" (ישעיהו ג ה), וממשיך: "הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם, וְחַטָּאתָם כִּסְדֹם הִגִּידוּ לֹא כִחֵדוּ; אוֹי לְנַפְשָׁם, כִּי גָמְלוּ לָהֶם רָעָה" (ישעיהו ג ט) ועונשם: "אוֹי לְרָשָׁע רָע: כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ" (ישעיהו ג יא).

וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ[עריכה]

  • 'קלס' - ללגלג, להעליב, להתעלל במילים.
  • 'סקל' - רגם, ידה, זרק אבנים (בהיפוך אותיות).

סביר שהנערים עשו את שני הדברים: העליבו וזרקו אבנים. הם שמרו מרחק, כך שאלישע לא יוכל לעשות דבר להגנתו, אלא להמשיך לברוח. אם הוא היה פונה להתקיף, הם היו בורחים, וכאשר הוא חוזר לדרכו הם יתקיפו מחדש.

רש"י מסביר שדברי הנערים: "עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ" רומזים שהנערים האלה התפרנסו מהבראת מים לעיר, ועכשו שהמעין נרפא הם איבדו את עבודתם ולכן הם כעסו על אלישע. לא ברור למה הם צריכים לכעוס עליו, הן אנשי העיר ביקשו זאת. וגם לרוב מים זורמים בתעלה לעיר ואין צורך לסחוב את המים לעיר. עכשו הנערים האלה יסחבו מים מהמעין לבתים.

ואפילו אם כך, זה רק הסבר אבל לא הצדקה למעשיהם של הנערים. הם יכולים לבקש מאלישע שילמד אותם והם ילמדו מקצועות חדשים.