קטגוריה:ירמיהו ח ט

<< | ספר ירמיהו • פרק ח' • פסוק ט' | >>

מהדורת הכתיב:

הבשו חכמים חתו וילכדו הנה בדבר יהוה מאסו וחכמת מה להם.

המהדורה המנוקדת:

הֹבִשׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ הִנֵּה בִדְבַר יְהֹוָה מָאָסוּ וְחׇכְמַת מֶה לָהֶם.

המהדורה המוטעמת:

הֹבִ֣שׁוּ חֲכָמִ֔ים חַ֖תּוּ וַיִּלָּכֵ֑דוּ הִנֵּ֤ה בִדְבַר־יְהֹוָה֙ מָאָ֔סוּ וְחׇכְמַ֥ת מֶ֖ה לָהֶֽם׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

הֹבִ֣ישׁוּ הֹבִ֣ישׁוּ - פועל, הפעיל, עבר, גוף שלישי, משותף, רבים

צורת יסוד: 954
מורפ': HVhp3cp חֲכָמִ֔ים חֲכָמִ֔ים - תואר, זכר, רבים, נפרד

צורת יסוד: 2450
מורפ': HAampa חַ֖תּוּ חַ֖תּוּ - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, משותף, רבים

צורת יסוד: 2865
מורפ': HVqp3cp וַיִּלָּכֵ֑דוּ וַ - ו' החיבור
יִּלָּכֵ֑דוּ - פועל, נפעל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: c/3920
מורפ': HC/VNw3mp הִנֵּ֤ה הִנֵּ֤ה - מילית, הצבעה

צורת יסוד: 2009
מורפ': HTm בִדְבַר בִ - מילת יחס
דְבַר - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: b/1697
מורפ': HR/Ncmsc־יְהוָה֙ יְהוָה֙ - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp מָאָ֔סוּ מָאָ֔סוּ - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, משותף, רבים

צורת יסוד: 3988 a
מורפ': HVqp3cp וְחָכְמַֽת וְ - ו' החיבור
חָכְמַֽת - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך

צורת יסוד: c/2451
מורפ': HC/Ncfsc־מֶ֖ה מֶ֖ה - מילית, ה' השאלה

צורת יסוד: 4100
מורפ': HTi לָהֶֽם לָ - מילת יחס
הֶֽם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp3mp׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

הֹבִ֣ישׁוּ מונח (משרת, דרגא 5) חֲכָמִ֔ים זקף קטן (מלך, דרגא 2)

חַ֖תּוּ טפחא (מלך, דרגא 2)

וַיִּלָּכֵ֑דוּ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

הִנֵּ֤ה מהפך (משרת, דרגא 5) בִדְבַר־יְהוָה֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

מָאָ֔סוּ זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וְחָכְמַֽת־מֶ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)

לָהֶֽם סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

הֹבִישׁוּ יתביישו, אותם אלה המחשיבים את עצמם ל- חֲכָמִים, חַתּוּ נשברו וַיִּלָּכֵדוּ. הִנֵּה בִדְבַר יְהוָה מָאָסוּ - וְחָכְמַת מֶה לָהֶם ואם כך, מה שווה חכמתם?

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

בְּהִיתוּ חַכִּימַיָא אִתְּבַרוּ וְאִתְאֲחִידוּ הָא בְּפִתְגָמָא דַייָ קָצוּ וְחוּלַק בְּחוּכְמְתָא לֵית לְהוֹן:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"הובישו חכמים" - כמותכם ומה הבושת הנה בדברי ה' מאסו וחכמת מה להם

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת ציון

"הובישו" - מלשון בושה

"חתו" - ענין שבר ופחד

מצודת דוד

"וחכמת מה להם" - ר"ל מה היא החכמה שבידם הלא בחכמת התורה מאסו ואף לא יוכלו להציל נפשם בחכמה א"כ במה יתפארו

"הובישו חכמים" - הם המחזיקים עצמם לחכמים הלא יבושו בעת יחתו וילכדו ברעה ולא יצילו נפשם בחכמתם

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"הובישו חכמים", כבר התבאר שהחכמה שעקרה היא ידיעת ההנהגה בין טוב ורע, ולדעת מה טוב ומה רע בכל פרטי המדות וההנהגה, א"א שישיג האדם ארחותיה מעצמו, כי אין על חקי החכמה מופתי הדעת, וא"א שידע האדם בארחות הנהגת הנפש מה חכמה ומה סכלות, ואיך וכמה ומתי ישתמש בכחות נפשו לעשות או שלא לעשות, (כמו שהתבאר בארך בספר משלי) וחקי החכמה כולם נתנו מה' ע"י נביא ונכתבו בספר התורה, וא"כ אלה שמאסו בדבר ה' אין להם היסודות שעליהם תשען החכמה, שיסוד החכמה אינה בשכל האדם רק בתורת ה', וז"ש "הובישו חכמים" שאחר "שמאסו בדבר ה'" א"כ "חכמת מה להם", מהיכן ישיגו חקי החכמה ומי יודיעוה להם, אחר שאינם נודעים מעצמם: