קטגוריה:ויקרא ד כו

[כג] כאותן אימורים המפורשים בעז. מה שכתב רש"י 'כאותן אימורים' - והחליף שם "חלב" ב'אימורין', היינו מפני דקרא לא אתא ללמוד על חלב, דאם לא כן, לא היה צריך לכתוב "כחלב זבח השלמים", דהא כאן גופיה כתיב "ואת כל חלבו", אלא על כרחך קרא אתא לשאר כל אימורים, ופירושו, שיסיר כל האימורים. ולפי שהחלב הוא עיקר האימורים, והשאר טפל אצלו, לכך כתב "ואת כל חלבו". ואם כן, מה שאמר הכתוב "ואת כל חלבו" רוצה לומר כל האימורים, רק שנקט העיקר, ואצלו טפל שאר האימורים:

ומה שכתב רש"י 'המפורשים בעז', דשני מינים של שלמים כתובים למעלה, עז וכבש (לעיל ג, ו-יב), עז לא נתרבה באליה, וכבש נתרבה באליה (רש"י לעיל ג, ז), וכאן בשעיר מדבר (פסוק כג), ודיניה כמו עז. והא דלא כתב בפירוש 'כאשר יוסר חלב העז', משום דכאן הוא בא על שלילה, שלא יקריב האליה, ולהכי כתב "כאשר יוסר חלב זבח השלמים", ולא שייך לומר 'כאשר יוסר חלב העז', דהוא לשון חיוב על ענין שהוא שלילה, דעז אין בו אליה, לכך לא אמר 'כאשר יוסר חלב העז', רק שיסיר חלבו כחלב זבח השלמים, כלומר כדיןהמפורש בזבח השלמים, וממילא אתה שומע כי השעיר אין לו אליה. אבל בכבש, שבא לומר שיקריב האליה, שפיר כתב (פסוק לה) "כחלב הכבש" שיש לו אליה, ופשוט הוא: