קטגוריה:דניאל ו כז
מן קדמי שים טעם די בכל שלטן מלכותי להון
זאעין [זיעין] ודחלין מן קדם אלהה די דניאל די הוא אלהא חיא וקים לעלמין ומלכותה די לא תתחבל ושלטנה עד סופא
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
מִן קֳדָמַי שִׂים טְעֵם דִּי בְּכָל שָׁלְטָן מַלְכוּתִי לֶהֱוֹן
זאעין [זָיְעִין] וְדָחֲלִין מִן קֳדָם אֱלָהֵהּ דִּי דָנִיֵּאל דִּי הוּא אֱלָהָא חַיָּא וְקַיָּם לְעָלְמִין וּמַלְכוּתֵהּ דִּי לָא תִתְחַבַּל וְשָׁלְטָנֵהּ עַד סוֹפָא.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
מִן־קֳדָמַי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּ֣י ׀ בְּכׇל־שׇׁלְטָ֣ן מַלְכוּתִ֗י לֶהֱוֺ֤ן זאעין זָיְעִין֙ וְדָ֣חֲלִ֔ין מִן־קֳדָ֖ם אֱלָהֵ֣הּ דִּי־דָֽנִיֵּ֑אל דִּי־ה֣וּא ׀ אֱלָהָ֣א חַיָּ֗א וְקַיָּם֙ לְעָ֣לְמִ֔ין וּמַלְכוּתֵהּ֙ דִּֽי־לָ֣א תִתְחַבַּ֔ל וְשׇׁלְטָנֵ֖הּ עַד־סוֹפָֽא׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
מִן־קֳדָמַ/י֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּ֣י׀ בְּ/כָל־שָׁלְטָ֣ן מַלְכוּתִ֗/י לֶהֱוֹ֤ן זאעין [זָיְעִין֙] וְ/דָ֣חֲלִ֔ין מִן־קֳדָ֖ם אֱלָהֵ֣/הּ דִּי־דָֽנִיֵּ֑אל דִּי־ה֣וּא׀ אֱלָהָ֣/א חַיָּ֗/א וְ/קַיָּם֙ לְ/עָ֣לְמִ֔ין וּ/מַלְכוּתֵ/הּ֙ דִּֽי־לָ֣א תִתְחַבַּ֔ל וְ/שָׁלְטָנֵ֖/הּ עַד־סוֹפָֽ/א׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - מִלְּפָנַי הוּשַׂם צַו, אֲשֶׁר בְּכָל שִׁלְטוֹן מַלְכוּתִי יִהְיוּ זָעִים וִירֵאִים מִלִּפְנֵי אֱלֹהָיו שֶׁל דָּנִיֵּאל, שֶׁהוּא אֵל חַי וְקַיָּם לְעוֹלָמִים, וּמַלְכוּתוֹ לֹא תִּשָּׁחֵת, וְשִׁלְטוֹנוֹ עַד הַסּוֹף.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ו כז.
שֶׁהוּא אֵל חַי וְקַיָּם לְעוֹלָמִים
מִלְּפָנַי הוּשַׂם צַו
השליט התרשם מאוד מהנס שהוא ראה, והחליט להוציא צו.
הכל נעשה ברצונו של אלוהים, וכך אלוהים השיג את מטרתו.
כידוע, ירושלים חרבה ובית המקדש נשרף כפי שצפו הנביאים. העם בגלות. עשרת השבטים שהוגלו לפני כן כבר אבדו ונכחדו. אם אלוהים לא ישיב להם את הבטחון והאמונה גם שבט יהודה ובנימין יכחדו תוך זמן קצר. אלוהים היה חייב ליצור את הנסיונות המופיעים בספר דניאל, בהם ארבעת הילדים שהובאו לבבל יתחצפו ויקראו טגר על שליט בבל, ויטענו שהם נשמעים רק לאלוהי ישראל שבשמים, ויסרבו לעשות את חוקי השליט שנועדו לפגוע בכבודו של אלוהים. ואז אלוהים יציל אותם בנס פלאי, השליט יכיר בגדולת אלוהים, יכריז שחובה על היהודים והגויים לכבד את אלוהי ישראל, והיהודים יצהלו וישמחו באלוהיהם.
[כולם] יִהְיוּ זָעִים וִירֵאִים מִלִּפְנֵי אֱלֹהָיו שֶׁל דָּנִיֵּאל
השליט מדגיש מי הוא האל שחייבים לכבד, אולם כיוון שהוא לא יודע את שמו הוא מיחס אותו לדניאל בלבד.
גם נבוכדנצר לא ידע את שמו של אלוהים ולכן הוא מכנה אותו "אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹא" (ביאור:דניאל ג כט).
לנו ברור שמדובר באלוהים שלנו, אולם לכל אנשי העולם הדבר נשאר מבולבל מאוד - מי הוא האלוהים הזה, איך עובדים לו, מה החוקים שלו, למי מקריבים קורבנות, למי משלמים מעשר...
שֶׁהוּא אֵל חַי וְקַיָּם לְעוֹלָמִים, וּמַלְכוּתוֹ לֹא תִּשָּׁחֵת, וְשִׁלְטוֹנוֹ עַד הַסּוֹף
השליט פקד על כל האומות והעמים, לכבד את אלוהי ישראל כי הוא "אֵל חַי וְקַיָּם לְעוֹלָמִים, וּמַלְכוּתוֹ לֹא תִּשָּׁחֵת, וְשִׁלְטוֹנוֹ עַד הַסּוֹף", אולם הפקודה היא בעיקר רק לבני ישראל. בני ישראל הבינו את גדולתו של אלוהים, והבינו שהכוונה שהם חייבים להשאר יהודים, ולמרות שבית המקדש חרב והם בגולה, אלוהים איתם ויביא להם הצלחה ורווחה, וכבודם ישגא בכל העולם לתמיד.
הנוצרים משתמשים בספר דניאל כהוכחה שהציווי הזה פונה לעתיד שלהם, כאשר ישו יבוא וילמד אותם מי הוא האלוהים הזה ואיך עובדים לו, בדרך פשוטה יותר. כך גם הם הצטרפו לברכת אלוהים. כיוון שהכל נעשה לפי רצונו של אלוהים, ייתכן שגם זה הוא חלק מתוכניתו.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "דניאל ו כז"
קטגוריה זו מכילה את 3 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 3 דפים.