קטגוריה:דברים יד ו

צה.

וכל בהמה מפרסת פרסה . אחר שלא נמצא מפריס פרסה ומעלה גרה, רק עשרה מינים הנחשבים, וא"כ אחר שחשבם בפרטות, לא היה צריך להוסיף כלל - כל בהמה מפרסת פרסה וגו' תאכלו ! זאת שנית יקשה - למה חשב העשרה מינים בפרטות, שהיה די במ"ש שלא יאכלו רק מעלה גרה ומפריס פרסה, כמו שבפרשת שמיני לא הזכיר המינים בפרטות?

ולתרץ כ"ז בא המימרא דכאן, ושבסי' שאח"ז ( ראה צו ). פה באר, מה שחשב עשר מינים למותר - שהם עשרה רבוים. שלפי שריבה ממ"ש בכאן את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וגו' השסועה - שלא יאכל את הטרפיות, אף שלא דרסה ארי רק שאינה יכולה לחיות. כמו שדריש בספרא שמיני ע .

וה"א (=והוא אמינא) שיש עוד דברים שאין נאכלים ממעלי הגרה; ומרבה אותם שיאכלו, והם עשרה דברים:

א) חורש בשור ובחמור.

ב) מוקדשים.

ג) מוקצה.

ד) נעבד.

ה) אתנן.

ו) מחיר.

ז) כלאים.

ח) יוצא דופן.

ט) נעבדה בו עבירה אפי' ע"א.

י) עפ"י שני עדים.

צו.

וכל בהמה מפרסת וגו' בבהמה . . כבר כתבתי שפסוק זה מיותר, אחר שחשב כל המינים הטהורים בפרטות, ומה מוסיף בכלל הזה? ודרש שבא לרבות ו לד טרפה - כל בהמה מפרסת פרסה , שנולד מבהמה אחרת; אף שהאם טרפה, תאכל את הולד.

ואמר כל בבהמה , לרבות אף שינקה מן הטרפה - כל שינקה מן הכשרה ג"כ, תוכל לאכלה.

[מן הספרי הזה תוכל ללמוד למה שנתחבטו הפוסקים, בדין כשרה שינקה מן הטרפה. שיש מתירין אפי' אכלה כל ימיה דברים האסורים, ויש מחמירין אפי' אכלה דברים האסורים עם המותרים. כמו שהאריך בזה בכה"ג ביו"ד ס. והרי בינקה כשרה עם הטרפה מתיר, ומבואר שאם ינקה רק מן הטרפה - אוסר].

וחוץ מדרושים אלה, הביא ע"ז הדרושים שנזכרו ע"ז בספרא שמיני סז , שממ"ש פה כל הבהמה , בבהמה תאכלו - מרבה את השליל. ר"ל שניתר בשחיטת אמו (כמש”ש סי’ סז).

[וי”ל שיכונו יחד שני הדרשות. ר”ל כל בהמה הנמצא בבהמה תאכלו, והיינו אם נמצא בבהמה כשרה - ניתר בשחיטת אמו; ואם נמצא בבהמה טרפה - שאז אין ניתר בשחיטת אמו, ניתר בשחיטת עצמו].

ומ"ש בפ' שמיני כל מפרסת פרסה בבהמה , בא לרבות את השליא, וכמ"ש בספרא שם ( שמיני כח ).

ועתה דריש מ"ש שני פעמים " אותה תאכלו ”, א' בפ' שמיני וא' בפ' ראה. ודריש שא' ממעט יצתה מקצתה, וז"ש כמ"ש בספרא שם ( שמיני סט ) "יכול אפי' יצאת מקצתה". ופירשתיו שם שיסכים על דברי הגמ' בחולין עב.

ומ"ש שנית " אותה תאכלו ” - ממעט בהמה טמאה, כדי שיהיה על בהמה טמאה לאו הבא מכלל עשה וע"ז לוקין. והתבאר שם בפי' התו"ה, עיי"ש.