מ"ג דברים יד ו
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכל בהמה מפרסת פרסה ושסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְכָל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְכׇל־בְּהֵמָ֞ה מַפְרֶ֣סֶת פַּרְסָ֗ה וְשֹׁסַ֤עַת שֶׁ֙סַע֙ שְׁתֵּ֣י פְרָס֔וֹת מַעֲלַ֥ת גֵּרָ֖ה בַּבְּהֵמָ֑ה אֹתָ֖הּ תֹּאכֵֽלוּ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְכָל בְּעִירָא דִּסְדִיקָא פַרְסְתַהּ וּמַטְלְפָן טִלְפִין תַּרְתֵּין פַּרְסָתַהּ מַסְּקָא פִשְׁרָא בִּבְעִירָא יָתַהּ תֵּיכְלוּן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְכָל בְּעִירָא דִסְדִיקָא טַלְפַיָיא וְלָהּ קַרְנִין וּסְדִיק סִדְקָא מַסְקָא פִּישְׁרָא בִּבְעִירָא יָתָהּ תֵּיכְלוּן: |
| ירושלמי (קטעים): | מַסְקַן גְּרָרָא בִּבְעִירָא יָתָהּ תֵיכְלוּן: |
רש"י
"פרסה" - פלאנט"ה (פוססזאהלע)
"ושסעת" - חלוקה בשתי צפרנים שיש סדוקה ואינה חלוקה בצפרנים והיא טמאה
"בבהמה" - (חולין סט) משמע מה שנמצא בבהמה אכול מכאן אמרו שהשליל ניתר בשחיטת אמורש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
פַּרְסָה – פלנט"א [plante = כף רגל].
וְשֹׁסַעַת – חֲלוּקָה בִּשְׁתֵּי צִפָּרְנַיִם; שֶׁיֵּשׁ סְדוּקָה וְאֵינָהּ חֲלוּקָה בַּצִּפָּרְנַיִם, וְהִיא טְמֵאָה.
בַּבְּהֵמָה – מַשְׁמַע: מַה שֶּׁנִּמְצָא בַּבְּהֵמָה, אֱכֹל (חולין ס"ט ע"א). מִכָּאן אָמְרוּ, שֶׁהַשְּׁלִיל נִתָּר בִּשְׁחִיטַת אִמּוֹ (שם ע"ד ע"א).
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
מרבה אני את אלו, ועדיין לא ארבה אני את הרובע ואת הנרבע, מוקצה ונעבד, אתנן ומחיר וכלאים [ויוצא דופן]? ת"ל שור שה כשבים [וגו'] תאכלו.
מרבה אני את אלו, ועדיין לא ארבה אני את שנעבדה בו עבירה על פי עד אחד, או ע"פ הבעלים? ת"ל שור שה כבשים [וגו'] תאכלו.
מרבה אני את אלו, ועדיין לא ארבה אני את שנעבדה בו עבירה על פי שנים עדים, ועדיין לא נגמר דינו? תלמוד לומר שור שה כשבים [וגו'] תאכלו.
מרבה אני את אלו שגדלו בטהרה, ועדיין לא ארבה את ולד טרפה שינקה מן הכשרה? ת"ל "בבהמה".
מרבה אני את ולד טרפה שינקה מן הכשרה, ועדיין לא ארבה את ולד טרפה, שינקה מן בהמה (טהורה עם הטמאה) [כשרה עם הטרפה]? ת"ל ["כל] בבהמה".
כל בהמה בבהמה תאכלו. לרבות [את השליל. כל בבהמה תאכלו לרבות] את השליא.
יכול אפילו יצאת מקצתה? ת"ל "אותה". "אותה" תאכלו, "אותה" באכילה, ואין בהמה טמאה באכילה.
אין לי אלא בעשה, מנין אף בלא תעשה? ת"ל את הגמל ואת הארנבת ואת השפן ואת החזיר.
מבשרם לא תאכלו. אין לי אלא אלו בלבד, שאר בהמה טמאה מנין? ודין הוא, ומה אלו שיש בהם סימני טהרה - הרי הן בלא תעשה; שאר בהמה טמאה שאין בהם סימני טהרה, אינו דין שיהיה בלא תעשה על אכילתן? נמצא הגמל והארנבת ושפן והחזיר מן הכתוב, ושאר בהמה טמאה מק"ו. נמצא מצות עשה שלהם מן הכתוב, ומצות ל"ת מק"ו.
מלבי"ם - התורה והמצוה
צה.
וכל בהמה מפרסת פרסה . אחר שלא נמצא מפריס פרסה ומעלה גרה, רק עשרה מינים הנחשבים, וא"כ אחר שחשבם בפרטות, לא היה צריך להוסיף כלל - כל בהמה מפרסת פרסה וגו' תאכלו ! זאת שנית יקשה - למה חשב העשרה מינים בפרטות, שהיה די במ"ש שלא יאכלו רק מעלה גרה ומפריס פרסה, כמו שבפרשת שמיני לא הזכיר המינים בפרטות?
ולתרץ כ"ז בא המימרא דכאן, ושבסי' שאח"ז ( ראה צו ). פה באר, מה שחשב עשר מינים למותר - שהם עשרה רבוים. שלפי שריבה ממ"ש בכאן את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וגו' השסועה - שלא יאכל את הטרפיות, אף שלא דרסה ארי רק שאינה יכולה לחיות. כמו שדריש בספרא שמיני ע .
וה"א (=והוא אמינא) שיש עוד דברים שאין נאכלים ממעלי הגרה; ומרבה אותם שיאכלו, והם עשרה דברים:
א) חורש בשור ובחמור.
ב) מוקדשים.
ג) מוקצה.
ד) נעבד.
ה) אתנן.
ו) מחיר.
ז) כלאים.
ח) יוצא דופן.
ט) נעבדה בו עבירה אפי' ע"א.
י) עפ"י שני עדים.
צו.
וכל בהמה מפרסת וגו' בבהמה . . כבר כתבתי שפסוק זה מיותר, אחר שחשב כל המינים הטהורים בפרטות, ומה מוסיף בכלל הזה? ודרש שבא לרבות ו לד טרפה - כל בהמה מפרסת פרסה , שנולד מבהמה אחרת; אף שהאם טרפה, תאכל את הולד.
ואמר כל בבהמה , לרבות אף שינקה מן הטרפה - כל שינקה מן הכשרה ג"כ, תוכל לאכלה.
[מן הספרי הזה תוכל ללמוד למה שנתחבטו הפוסקים, בדין כשרה שינקה מן הטרפה. שיש מתירין אפי' אכלה כל ימיה דברים האסורים, ויש מחמירין אפי' אכלה דברים האסורים עם המותרים. כמו שהאריך בזה בכה"ג ביו"ד ס. והרי בינקה כשרה עם הטרפה מתיר, ומבואר שאם ינקה רק מן הטרפה - אוסר].
וחוץ מדרושים אלה, הביא ע"ז הדרושים שנזכרו ע"ז בספרא שמיני סז , שממ"ש פה כל הבהמה , בבהמה תאכלו - מרבה את השליל. ר"ל שניתר בשחיטת אמו (כמש”ש סי’ סז).
[וי”ל שיכונו יחד שני הדרשות. ר”ל כל בהמה הנמצא בבהמה תאכלו, והיינו אם נמצא בבהמה כשרה - ניתר בשחיטת אמו; ואם נמצא בבהמה טרפה - שאז אין ניתר בשחיטת אמו, ניתר בשחיטת עצמו].
ומ"ש בפ' שמיני כל מפרסת פרסה בבהמה , בא לרבות את השליא, וכמ"ש בספרא שם ( שמיני כח ).
ועתה דריש מ"ש שני פעמים " אותה תאכלו ”, א' בפ' שמיני וא' בפ' ראה. ודריש שא' ממעט יצתה מקצתה, וז"ש כמ"ש בספרא שם ( שמיני סט ) "יכול אפי' יצאת מקצתה". ופירשתיו שם שיסכים על דברי הגמ' בחולין עב.
ומ"ש שנית " אותה תאכלו ” - ממעט בהמה טמאה, כדי שיהיה על בהמה טמאה לאו הבא מכלל עשה וע"ז לוקין. והתבאר שם בפי' התו"ה, עיי"ש.