המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"לינו פה הלילה" - אין רוח הקודש שורה עליו אלא בלילה וכן לכל נביאי אומות העולם ע"א וכן לבן בחלום הלילה שנאמר (בראשית לא) ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה כאדם ההולך אצל פלגשו בהחבא
"כאשר ידבר ה' אלי" - אם ימליכני ללכת עם בני אדם כמותכם אלך עמכם שמא אין כבודו לתתי להלוך אלא עם שרים גדולים מכם
[יז] שמא אינו רוצה וכו'. דאין לפרש שמא אין הקדוש ברוך הוא מניח אותו ללכת כלל, אם כן היה מגלה להם שהוא ברשות הקדוש ברוך הוא, וזה אינו, שבלעם לא היה רוצה לגלות שהוא ברשות הקדוש ברוך הוא, שהרי כשאמר לו הקדוש ברוך הוא בפעם ראשונה "לא תאור וגו'" (פסוק יב), אמר בלעם אל שרי מואב "מאין ה' לתתי להלוך עמכם" (פסוק יג), כלומר עם אנשים שפלים כמותכם, עד שהוצרך לגלות באחרונה, שאמר (פסוק יח) "לא אוכל לעבור את פי ה'" (רש"י שם). אם כן ממילא מה שאמר להם עתה "כאשר ידבר ה' אלי", לא אמר אלא על כבודו, שמא אינו רוצה שאלך עם אנשים כמותכם:
לינו פה הלילה. ברוב גאותו וגאונו נראו לו שרי מואב פחותים, ועל כן אמר להם לינו פה הלילה, לינה בעלמא, אבל כששלח שלוחים אחרים רבים ונכבדים מאלה אמר להם שבו נא בזה, שהוא לשון עכוב, כמו (דברים א) ותשבו בקדש ימים רבים, ועוד שחלה פניהם שהוסיף לשון נא.
"ויאמר אליהם", והוא הודיע להם שהוא עתה נביא וכל מה שיעשה עתה תלוי ברצון ה' וצריך שתלינו פה הלילה שישמע מה שידבר ה' אליו בחלום הלילה, וישבו שרי מואב
עם בלעם, ושרי מדין הלכו לדרכם באשר לא החזיקו אותו רק לקוסם חשבו שמדחה אותם בקש כי לא האמינו שה' ידבר אליו, וגם י"ל כי שרי מדין לא היו צריכים רק ללכת אל
בלעם לכבודו שבאו אליו שרים משתי אומות, אבל לא היו צריכים להביא תשובה בחזרה אל בלק כי הם חזרו למדין תכף אחר שעשו שליחותם לדבר אליו דברי בלק, רק שרי מואב
שהם היו צריכים להביא תשובה אל שולחם הוצרכו להשאר עד שישיב להם תשובה:
לינו פה. דקדק לומר תיבת פה - אולי שנתכוון לומר להם שילינו אתו במלונו, וגמר אומר הטעם: והשיבותי וגו' כאשר ידבר וגו' - דקדק לומר כאשר, ולא אמר: ״אשר ידבר״ וגו', נתכוון לומר טעם שאומר להם: לינו פה עמו, כדי שתכף ומיד כאשר ידבר ה' אליו ישיבם דבר, מה שלא יהיה כן כשיהיו חוץ למלונו, ואמר: הלילה - אולי שאמר כן לצד צרות עינו, שלא נתן להם אכסניא אלא ללילה אחת:
