קטגוריה:במדבר טו לה

נח. מות יומת נראה שהספרי אזיל בשטת ר' יהודה דס"ל בסנהדרין (דף פ') דמקושש הוראת שעה היה כי לא התרו בו במיתת סקילה, כי לא ידעו באיזה מיתה נהרג. וס"ל שמה שהיה הוראת שעה הוא רק מה שסקלו אותו, אבל מה שהמיתו אותו היה כדין, כי עכ"פ התרו למיתה קלה. והדין הוא שאם א"י להרגו במיתה הכתובה יכול להמיתו בכל מיתה, ואז היה דינו למות במיתה הקלה, כמ"ש מחלליה מות יומת. ובמיתה סתם התרו בו. וא"כ במ"ש מות יומת היה לדורות ולא הוראת שעה, רק מ"ש רגום ירגמו זה היה לשעה ר"ל הוראת שעה.

נט. ויוציאו אותו אל מחוץ למחנה כבר נלמד זה ממגדף שכתוב הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה, ופי' בסנהדרין (דף מד) חוץ לג' מחנות. וכבר תמה הרא"ם הלא נלמד ממגדף, ולדעתי דבר גדול למד בזה כי המגדף והמקושש היו ביום א' כנ”ל, ודנו את המגדף תחלה ונשארו הב”ד קבועים חוץ למחנה לדון את המקושש אח”כ. וכמ"ש ויקריבו אותו אל משה ואל אהרן ופי' למעלה ( שלח נו) בבהמ"ד היו יושבים, כי היו יושבים שם מכבר מדין המקלל, שלא יכלו לדון שניהם כאחד כמ"ש בסנהדרין (דף ל"ה ודף מ”ו). ובזה אמר בסנהדרין דאי נפיק ב”ד ויתיב חוץ לג' מחנות עבדינן בית הסקילה חוץ לב”ד. ועין ברמב"ם (פי”ב מה' סנהדרין) דשיעור זה ג"כ במרחק ג' מחנות. וזה שאמר מלמד שכל חייבי מיתות נהרגים חוץ לב”ד, היינו אם יתבי ב"ד אבראי צריך שיתרחק שנית ממקום מושב הב”ד וזה לא נלמד ממגדף רק ממקשש.

ס. וירגמו אותו באבנים, במולך ואוב וידעוני ומקלל כתוב אבן, ובשבעה מקומות כתוב באבנים ועל פי זה נוסדו דברי הספרי. ועיי' מ"ש בזה בפ' קדושים ( קדושים צב ). ור' אליעור לשטתו שס”ל שכל הנסקלים נתלים מפרש ג”כ כאשר צוה ה' את משה שתלו אותו, ויתר הדברים מבוארים ומובא בב”ב (דף קי”ט).