מ"ג במדבר טו לד
כתיב:
ויניחו אתו במשמר כי לא פרש מה יעשה לו.
מנוקד:
וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ.
עם טעמים:
וַיַּנִּ֥יחוּ אֹת֖וֹ בַּמִּשְׁמָ֑ר כִּ֚י לֹ֣א פֹרַ֔שׁ מַה־יֵּעָשֶׂ֖ה לֽוֹ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲסַרוּ יָתֵיהּ בְּבֵית מַטְּרָא אֲרֵי לָא אִתְפָּרַשׁ לְהוֹן מָא דְּיַעְבְּדוּן לֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | דֵין הוּא חַד מִן אַרְבָּעָה דִינִין דִי עָלוּ קֳדָם משֶׁה נְבִיָא וְדָן יַתְהוֹן עַל פּוּם מֵימְרָא דְקוּדְשָׁא מִנְהוֹן דִינֵי מָמוֹנָא וּמִנְהוֹן דִינֵי נַפְשָׁתָא בְּדִינֵי מָמוֹנָא הֲוָה משֶׁה זָרִיז וּבְדִינֵי נַפְשָׁתָא הֲוָה משֶׁה מָתוּן וּבְאִלְיֵין וּבְאִלְיֵין אָמַר משֶׁה לָא שַׁמְעִית מִן בִּגְלַל לְמַלְפָא רֵישֵׁי סַנְהֶדְרֵי דַעֲתִידִין לְמֵיקוּם דִיהֱווֹן זְרִיזִין בְּדִינֵי מָמוֹנָא וּמְתוּנִין בְּדִינֵי נַפְשָׁתָא וְלָא יְבַהְתוּן לִמְשַׁיְילָא דִינָא דְמִתְקַשֵׁי לְהוֹן אֲרוּם משֶׁה דַהֲוָה רַבְּהוֹן דְיִשְרָאֵל צָרִיךְ דְיֵימַר לָא שְׁמָעִית בְּגִין כֵּן אַצְנָעוּהִי בְּבֵית אֲסִירֵי אֲרוּם עַד כְּדוּן לָא אִתְפְּרַשׁ הָדֵין דִינָא יִתְעֲבֵיד בֵּיהּ: |
| ירושלמי (קטעים): | דין חד מן ארבע דינין כוליה כתוב למעלה במקלל ובטמא מת:
וְאַצְנִיעוּ יָתֵיהּ בְּמַטְרָא עַד זְמַן דִי תִתְפְּרַשׁ לְהוֹן מִן קֳדָם יְיָ בְּאִילֵין דִינִין יִתְעֲבֵיד בֵּיהּ: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
כי לא פורש מה יעשה לו . והלא כבר נאמר מחלליה מות יומת, ומה תלמוד לומר כי לא פורש. אלא שלא היה יודע באיזה מיתה יומת עד שנאמר לו מפי הקודש.
מלבי"ם - התורה והמצוה
נז. ויניחו אותו במשמר , מכאן למד חבישה כי מגדף היה הוראת שעת כמ"ש בסנהדרין (דף ע"ח ע"ב). והנה במגדף כתיב ויניחוהו במשמר לפרוש להם על פי ה' כי לא ידעו כלל אם חיב מיתה, אבל במקושש ידעו שחייב מיתה רק שלא ידעו באיזה מיתה יומת כתיב כי לא פורש מה יעשה לו, שידעו שיעשה לו מיתה, רק לא ידעו איזה מיתה. ומובא בסנהדרין (דף פ') ובבא בתרא (דף קיט).
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •