עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. I. 1910.pdf/36

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה עבר הגהה


שהמעשה היה בבבל. וכן מצינו ב"מ יא: אותיב ר' אבא לעולא ועולא אמר עליו דמי האי מרבנן כדלא גמרי אינשי שמעתא. וכן קידושין נח. גיטין נ: שאותיב לעולא.

וקרוב מאוד לומר שע"י התחברותו לעולא שהיה עולה תמיד לא"י וספר לו מגדולת ר' יוחנן נצתה בלבו אהבה לעלות לא"י ולראות בעיניו את רבן של כל ישראל, ואע"פ שרבו רב יהודה לא הניח לתלמידיו לעלות לא"י ודרש להם כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה כברכות כד: אך יען שראה שחבירו האהוב לו, ר' זירא לא השגיח ע"ז ועלה לא"י כשבת מא. לכן השתמט גם הוא מרב יהודה, וקודם פרידתו לא יכול להתאפק מלילך לבית הישיבה ליקח ברכת פרידה ושמע שם דין חדש עד שאמר אילו לא באתי אלא לשמוע ד"ז דבר זה דיי.

נסיעתו לא"י היה דרך הים כר"ה לה. כי סליק ר' אבא מימי, וע"פ פשטות קאי כשהלך לא"י, ועלה לנמל עכו ככתובות קיב. ר' אבא מנשק כיפי דעכו, כי כשזכה לראות עפר ואבני א"י התחיל לנשקם מרוב חביבותיה. ושם מצא את ר' אבא דמן עכו כע"ז לד: ההוא ארבא דמורייסא דאתא לנמילא דעכו אותיב ר' אבא דמן עכו נטורי בהדה א"ל ר' אבא (וגרסת רבא מוטעת כי רבא לא הלך מעולם לא"י) עד האידנא מאן נטרה וכו'.

וביצה לח. כי סליק ר' אבא התפלל יהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל, וכן היה דכי סליק אשכחא לר' אבין (לר' יוחנן הוא ט"ס) ולר' חנינא בר פפי ור"ז ואמרי לה ר' אבהו ור"ש בן פזי ור' יצחק נפחא דיתבי וקאמרי, והקשה להם אך הם שחקו על קושייתו והשיב להם גולתיכו שקלי? הדר שחקו עליו ורב אושעיא אמר ששפיר שחקו עליו, אבל רב ספרא אמר שהצדק עם ר' אבא.

ובחולין נז. כי סליק ר' אבא אשכחיה לר"ז לר' זירא א"ל חיי דמר דמיומא דסליק מר להכא הוי לן פתחון פה קמיה דר"ה ואמר לן – ואשכחניה נמי לר' ירמיה בר אבא ב) וכו' ופרש"י שתרוייהו היו מבבל וסלקי לא"י ור"ז סליק ברישא, ומגילה פ"ד סה"א חולק עם ר' זירא בלשון רב יהודה רבם והיה ר"ז מסתכל ביה א"ל מה את מסתכל בי מה ידעת ולא נדע. ובאמת מצינו שר"ז החשיבו מאוד וכשבא ר"ז לבית ר' אבא אכל כבד ששלקו ר' אבא אע"פ שלא אכל במקום אחר כתרומות פ"י ה"ו, ור"ז אמר הא מלתא מר' אבא שמיע לי כתובות כב. וכשבא לטבריא זכה עוד לראות את ר' יוחנן שהיה אז זקן גדול, ואע"פ שלא מצינו שדיבר אתו פא"פ אבל מצינו שהיה עוד בחיים כחולין יט: שאמרו אזל ר' אבא אמרה קמיה דר"א דר' אלעזר אזל ר"א ר' אלעזר אמרה קמיה דר' יוחנן. וקבל הלכות ממנו כדמצינו ר' אבא אר"י אמר ר' יוחנן כעירובין מו:, שבת פ"ג ה"ז, יומא פ"א ה"א, נדרים פ"א ה"א, נזיר פ"ב ה"י, ובמדרשים בכמה מקומות, וזכה עוד לראות את רשב"ל רבי שמעון בן לקיש (שנפטר קודם ר' יוחנן) כנדרים פ"ד ה"ב שבעי ששאל מרשב"ל, ובשבת סג. ר' אבא אר"ל אמר ריש לקיש כמה דרשות. וכן קיבל מר' אלעזר כדמצינו שאמר בשם ר"א כמעשרות ספ"ד, חלה רפ"ב, יבמות פ"ג ה"ג. וב"ק קיז: יתיב ר' אבהו ורח"בפ ור' חנינא בר פפי ור"י נפחא ויתיב ר' אילעיא גבייהו ואתא ר' אבא לשאול להם – וא"ל זיל לגביה דר' שמעון בן אליקים ור"א ור' אלעזר בן פדת – אזל לגבייהו. ובר"ה לה. א"ר אבא מסתברא מלתא דר"א דר' אלעזר, וזה היה כשנפטר רשב"ל, ור' יוחנן היה חולה וישיבתו הנהיגו תחתיו ר"א ור"ש בן אליקים תלמידיו הגדולים ששמשו אותו ימים רבים, ור' אבא קבל מכולן כדמצינו ר' אבא א"ר חייא בר אבא אר"י אמר ר' יוחנן כשבת קיג. (לגרסת דק"ס דקדוקי סופרים),