עיקר תוי"ט על עוקצין ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה עוקצין, פרק ג':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב

(א)

.אין פירוש למשנה זו

(ב)

(א) (על המשנה) החותך ולא חתכו לאכילת אדם. גמרא:

(ב) (על הברטנורא) וכל המטמא טומאה חמורה אין צריך הכשר כדקלקן:

(ג) (על המשנה) האדם כו'. כי המחשבה הוא שיהיה מאכל אדם אף אם הוא ראוי לנכרים בלבד. הר"מ:

(ד) (על המשנה) והחלב כו'. ואפילו חלב שחוטה צריכה הכשר, ולא הוכשרה בשחיטה. משום דאכתי לאו אוכל הוא עד דחשיב עליה. הר"ש:

(ג)

(ה) (על הברטנורא) דאילו חלב טהורה שחוטה, אף דאין צריך מחשבה ולא הכשר מים, הכשר שרץ מיהא בעי:

(ד)

(ו) (על הברטנורא) בקצוות השבטים בעת כו'. הר"מ:

(ה)

(ז) (על הברטנורא) הכי מפרש הר"ב חריע דפרק ב. דכלאים משנה ח'. והכא התנן חלות חריע, משמע דענין אחר הוא. והערוך כתב ירושלמי מהו חריע מוריקא. וחלות חריע, יש מפרשים שהוא פחות ממוריקא שהוא דק, וזה רחב כאצבע. ועתוי"ט:

(ח) (על המשנה) ואינן כו'. לפי שאין נאכלים להנאת גופן. הר"מ:

(ו)

.אין פירוש למשנה זו

(ז)

.אין פירוש למשנה זו

(ח)

(ט) (על המשנה) רע"א כו'. בנוסחת מהר"ם זה לשונו, משעה שאין יכולין לחיות:

(ט)

(י) (על המשנה) חלב כו'. אבל לא חיה טהורה:

(יא) (על ה) הר"ש. ור"מ מחלק בין נתנכלה לנשחטה לענין הכשר שרץ. ועתוי"ט:

(י)

(יב) (על המשנה) ואם תאמר למה נקט גבי טומאה במקומה, דאין חילוק בין במקומה בין שלא במקומה, דהא לאו מחוברת היא. ואומר ר"ת, דשלא במקומה מקבלת טומאה כיון דמטלטלים אותה ממקום למקום ודמי לשאר כלים שבבית, וגזרו בה רבנן טומאה דילמא אתי לאחלופי. תוס':

(יג) (על הברטנורא) ביהונתן כתיב. ובדבש במקום גידולו מיירי. רשב"ם:

(יא)

(יד) (על הברטנורא) משמע דמחשבה ממש קאמר, ולא דיבור. ועיין סוף פרק כ"ה דכלים:

(יב)

(טו) (על המשנה) ה' יברך כו'. במדרש, גדול השלום שכשמלך המשיח יבא אינו פותח אלא בשלום שנאמר מה נאוו וגו' משמיע שלום: