משנה עוקצין ג ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת עוקצין · פרק ג · משנה ז | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

הקור, הרי הוא כעץ לכל דבר, אלא שהוא נלקח בכסף מעשר.

כפניות, אוכלין, ופטורות מן המעשרות.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַקּוֹר, הֲרֵי הוּא כָעֵץ לְכָל דָּבָר, אֶלָּא שֶׁהוּא נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. כָּפְנִיּוֹת, אֳכָלִין, וּפְטוּרוֹת מִן הַמַּעַשְׂרוֹת.

נוסח הרמב"ם

הקור כעץ לכל דבר אלא שהוא נלקח בכסף מעשר כפנייות כאוכלין ופטורות מן המעשרות.

פירוש הרמב"ם

הקור. הוא ראש הדקל והוא עץ לבן רך כורתין אותו מעלי הדקל בדמות גבינה יבשה ואוכלין אותו בני אדם והוא אינו מיטמא אמנם מותר לקנותו בכסף מעשר:

וכפניות. הם עוקצי התמרים בתחלת צמיחתן והם מכוסין בקרום והוא מפורסם והוא כאוכלין ויטמא טומאת אוכלין:

פירוש רבינו שמשון

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

קור - עץ רך הנוסף בראשו של דקל ואוכלין אותו בני אדם ובימות הגשמים הוא מתקשה:

כעץ לכל דבר - ואינו מטמא טומאת אוכלין:

נלקח בכסף מעשר - דפרי [מפרי] וגידולי קרקע הוא:

כפניות - תמרים שלא בשלו כל צרכן:

כאוכלין - ומטמאים טומאת אוכלין:

פירוש תוספות יום טוב

[לכל דבר. עיין בדבור דלקמן]:

אלא שהוא נלקח בכסף מעשר. והכא לא פליג ריב"ן דאמר במשנה ה' שכל שאינו מטמא טומאת אוכלים אינו נלקח בכסף מעשר. והלכה נמי כמותו. דקור שאני. דחזי ע"י שליקה וטיגון. והוי כבהמה וחיה שנקחת בכסף מעשר. משום דחזיא ע"י שחיטה ובישול. וקור נמי לאחר שליקה וטיגון. מטמא טומאת אוכלים. אבל קודם שליקה דלא חזי. לא מטמא. ומ"מ ניקח. כיון דחזי על ידי תיקון. כ"כ הר"ש במשנה ה' וכ"כ התוס' בפ"ו דנדה דף נ"א [ד"ה אם ניקח]. ומסיימו וריב"ן לעיל פריך שפיר. אי נקחת בכסף מעשר. לפי שראוי' אחר תיקון לאכילה א"כ יטמא טומאת אוכלין מיד. שהרי בקל יכול לתקנה. ומעתה יש עליה שם אוכל. ולא דמי לקור שמחוסר שליקה וטיגון. ואי אין מטמא טומאת אוכלין. לפי שאחר התיקון אינה ראויה בפני עצמה לאכילה. א"כ גם לא תהיה נקחית בכסף מעשר ע"כ. וקשיא לי דהא דתנן לכל דבר. היינו דבפ"ג דערובין דף כ"ח מייתי ברייתא [הביאה ג"כ הר"ש במתני' דהכא] וקתני קור נקח בכסף מעשר ואין מטמא טומאת אוכלין כו' רבי יהודה אומר קור הרי הוא כעץ לכל דבריו אלא שנקח בכסף מעשר. ואמרינן רבי יהודה היינו ת"ק. אמר אביי שלקו וטגנו איכא בינייהו. משמע ודאי דה"ק לר' יהודה אפי' שלקו וטגנו אינו טמא. ולת"ק אם שלקו וטגנו מטמא. דלא אמרי' הרי הוא כעץ. וכן פירש"י ומש"ה נמי פסק הרמב"ם בפ"א מהט"א [הלכה י'] דשלקו וטגנו מתטמא משום דאתאן לת"ק. והשתא הכא במתני' דקתני הרי הוא כעץ לכל דבר היינו כר"י. דאפילו שלקו וטגנו אינו טמא. אבל התוס' שם בעירובין [ד"ה קור] תירצו בענין אחר דגבי קושט ואינך דלעיל ודאי אי חזי לאכילה הוי אוכל ושפיר קרינא ביה מכל האוכל אשר יאכל. אבל הכא קור לא מיקרי אוכל. כיון דסופו להתקשות. ולא נטעו דיקלא אדעתא דקורא. ומ"מ נקח בכסף מעשר. דהשתא הוא רך והוי פרי מפרי. אע"ג דלא הוי אוכל. ע"כ:

כפניות אוכלין ופטורין מן המעשרות. עיין [מ"ש] בפ"ו דנדה משנה ה':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הקור וכו':    ובעירובין פ"ג דף כ"ח מוכח משם דמתני' ר' יהודה היא וגרסי' לכל דבריו ביוד ו' וכון הגי' הרי"א ז"ל. וז"ל הר"ש ז"ל תניא בתוספתא קור ניקח בכסף מעשר ואינו מיטמא טומאת אוכלין כפניות ניקחות בכסף מעשר ומיטמאין טומאת אוכלין ר' יהודה אומר קור הרי הוא כעץ לכל דבריו אלא שהוא ניקח בכסף מעשר כפניות הרי הן כפרי לכל דבריהם אלא שפטורות מן המעשר ע"כ. פי' קור רך הנוסף על הדקל בכל שנה קודם שיגיע ימות הגשמים ויתקשה קרי ליה קור וטוב למאכל הוא. ניקח בכסף מעשר דפרי מפרי וגדולי קרקע הוא. ואינו מיטמא טומאת אוכלין דלאו אוכל הוא ואפילו חישב עליו. ר' יהודה אומר קור הרי הוא כעץ לכל דבריו אלא שניקח בכסף מעשר. בפ' בכל מערבין פריך ר' יהודה היינו ת"ק ומשני אמר אביי שלקן וטיגנן איכא בינייהו ורבה מסיק ברכה איכא בינייהו דלת"ק בורא פרי האדמה ולר' יהודה שהכל נהי' בדברו. כפניות תמרים שלא בשלו כל צרכן עכ"ל ז"ל אבל מתני' גופה אינה שם בדפוס וגם לא בפירושו ז"ל איני יודע כיצד נשמטה. ופי' הרמב"ם ז"ל קור הן עוקצי התמרים בתחלת צמיחתם והם מכוסים בקרומם. ופי' הרא"ש ז"ל קור הרי הוא כעץ לכל דבריו והוא כעין לענין טומאת אוכלין ואפילו חישב עליו ולא דמי להא דא"ר יוחנן בן נורי לעיל אם אינם מטמאין טומאת אוכלין אף הם לא ילקחו בכסף מעשר דשאני קור דחזו לאכילה ע"י שליקה וטיגון והוה כמו בהמה וחיה שניקחת בכסף מעשר אע"ג דלא חזו השתא לאכילה כיון דחזו ע"י שחיטה ובשול וקור נמי אחר שליקה וטיגון מיטמא טומאת אוכלין ע"כ. וכן כתבו תוס' ז"ל שם בעירובין וגם בפ' בא סימן:

כפניות כאוכלין:    י"מ כפניות הן תמרים קטנים של דקל זכר:

תפארת ישראל

יכין

הקור:    ענף רך שנתוסף בגידול הדקל. דבקיץ עדיין רך הוא ונאכל. אבל בחורף מתקשה להיות עץ ולא חזי לאכילה:

הרי הוא כעץ לכל דבר:    אמקט"ו. ומברכין עליו שהכל. ואין מערבין בו [כעירובין כ"ח ב']:

אלא שהוא נלקח בכסף מעשר:    מדקונהו לאכילה. והוא גדולי קרקע ופרי מפרי [והא דלא פליג הכא ריב"נ כדפליג לעיל במשנה ה'. וקיי"ל התם כוותיה. והכא קיי"ל כסתם משנתנו. י"ל דקור שאני. דחזי על ידי שליקה וטיגון. ולפיכך רשאי ללקחו בכסף מעשר שני כדי לשלקו ולאכלו. ואע"ג דהשתא קודם שליקה לא חזי. עכ"פ הו"ל כשאר מאכל שאינו ראוי לאכילה חי ואפ"ה נקח בכסף מעשר שני. וכ"כ לוקחין בהמה וחיה אף שצריכין שחיטה. וכן מסיק הש"ס [עירובין כ"ח ב'] דקור בשלקו וטיגנו לכ"ע מיחשב אוכל לכל דבר [ודלא כרבינו תוי"ט]. ולפיכך גם קודם שליקה עכ"פ נלקח בכסף מעשר. משא"כ לענין שיקבל טומאת אוכלין קודם שליקה. אע"ג דאבשר לתקנו. עכ"פ כיון דהשתא לא חזי אינו מקבל טומאת אוכלין אבל בהנך דמשנה לעיל במיני בשמים קי"ל כריב"נ. דכיון דהן עצמן אינן אוכל לעולם. רק מדחזו לתבל בהן הקדרה מחשבת ליה אוכל לענין מעשר. א"כ גם לענין שיקבל טומאת אוכלין נחשבינהו אוכל מה"ט דבקל יתקן בהן המאכל. ולא מחשב כחסר מעשה רבה כשילוק ובישול בקור. כך כתבו התוספות [נדה דף נ"א ב' ד"ה אם ניקח]. וכך כתב גם הר"ש הכא. אמנם תמהני מאד. במ"ש בקור מה"ט אינו מקבל טומאה. אע"ג דכשישלקנו יהיה ראוי לאכילה. עכ"פ השתא כשהוא חי אינו ראוי לאכילה. ולפיכך אינו מקבל טומאה. וקשה וכי ס"ד דכל מאכל חי לא יקבל טומאה. אע"ג שכשיבשלנו יהיה חזי לאכילה. והרי משנה ערוכה לפנינו בפרקין [מ"ח] דדגים חיין מקבלין טומאה. והכי אמרינן נמי [פסחים י"ט ב'] במחט שנמצא בבשר חי. ועוד בשאר דוכתי טובא. מה אמרת התם שאני דוודאי לאכילה קיימי. להכי אפילו חיין מקבלין טומאה. משא"כ קור לא נטעי ליה אינשי אדעתא דהכי לאכלו שלוק [כעירובין כ"ח ב']. או דנימא קור שאני כיון דסופו להקשות. גם השתא שהוא חי לא חזי. א"כ מה ראיה מייתו רבותינו שמותר ללקחו בכסף מעשר שני. כמו שמותר ליקח בהמה בכסף מעשר שני אע"ג דלא חזי לאכילה עד אחר שתשחט. הרי י"ל התם שאני. משום דלשחיטה עומדת. וגם אין סופו עומד להתבטל ממנה שם מאכל. אבל מנ"ל שיהיה מותר נמי ככסף מעשר קור וכדומה דלא נטעי אינשי להכי דלשלקינהו ולמכלינהו. וגם השתא עדיין לא חזי וגם סופו להיות עץ בעלמא. והרי בכל הנך מילי לא דמי קור כלל לבהמה חיה ומנ"ל דמותר לקנותו בכסף מעשר שני. אלא ע"כ צ"ל כתי' התוס' [עירובין כ"ח ב' ד"ה קור]. דדוקא בבשמים שפיר קאמר ריב"נ דכמו שמחמת הטעם שיתן בהתבשיל מחשב אוכל לענין לקנותו בכסף מעשר שני. מה"ט נמי נחשב אוכל לענין קבלת טומאה. אבל בקור מדסופו להקשות לא נטעי אינשי אדעתא לאכלו. ולהכי לא מחשב אוכל לקט"ו. אבל לעניו לקנותו בכסף מעשר. כיון דאיהו גדולי קרקע. והוא השתא רך וחזי לאכילה. לא משגחינן אסופו להקשות ושרי לקנותן בכסף מעשר שני]:

כפניות:    הר"מ והר"ש והר"ב נושא כליהן פירשו דכפניות היינו תמרים שלא נתבשלו כל צרכן. משמע דע"כ אפשר להן להתבשל כל צרכן. אלא שנלקטו קודם זמנן. אמנם בערוך ערך כפן. פי' דהיינו מין תמרים שאינן מתבשלין באילן לעולם. [ובערוך ערך נסין כתב דכפנייתא הן תמרים של דקל זכר. דלא חזו לאכילה רק כשעדיין הן קטנים באילן. וגם אז אינן מוטעמים כל כך. ולכשיגדילו לא חזו כלל לאכילה. אולם בש"ס [פסחים דף נ"ב ב'] משמע שיש ב' מיני כפניות. דהרי מתחלה בעי הש"ס שם לאוקמא דכפניות היינו שלא הגיעו עדיין להיות פרי. ובסוף הסוגיא מוקי לה הש"ס דכפנייתא היינו דנסחני. ופי' רש"י שם דהיינו תמרים של דקל זכר. שתמרים שלו אינן מתבשלין לעולם. ומניחין אותן בסלין שעשויין מכפות תמרים. ובתוכו מתבשלין. וכן מצאתי אח"כ בעירובין [כ"ח ב' רש"י ד"ה התם] דפי' ששם כפניות. הוא כולל לכל התמרים שלא נתבשלו עדיין. רק דכפניות של דקלים זכרים כיון דכשיתבשלו כראוי לא חזו כלל לאכילה. לפיכך כשהן עדיין כפניות זהו גמר פרין. אע"ג דלא חזו כל כך לאכילה. אבל כפניות של נקבה. כיון דכשיתבשלו יהיו ראויים לאכילה טפי מהשתא. לפיכך כפניות שלהן לא הוו גמר פרין. ומשם במסקנא מוכח דמשנתנו מיירי בכפניות נקבה. דבקטנותן חזי קצת. ורק כשיתבשלו לגמרי. יהיו ראויין לאכילה ממש. לפיכך לא מחשבו גמר פרי לענין מעשר. אבל כפניות של זכרים גם למעשר היו נחשבין גמר פרי]:

אוכלין:    ר"ל הו"ל אוכל ומקבל טומאה ונקחין בכסף מעשר. והיינו משום דחזו למתקן על ידי אור [מיהו לענין ברכה. כיון דלא חזו בעינייהו רק על ידי שימתקן באש. דינן ככל פירות שלא נתבשלו ותיקנן ע"י בישול באש. דמברך עליהן שהכל [כא"ח ר"ב ס"ב]. ונ"ל דמה"ט נקט תנא לשון אוכלין. דדינו רק כאוכלין ולא כפרי. אבל ר"י דברייתא [בעירובין דף כ"ח ב'] נקט בכפנייתא הרי הוא כפרי לכל דבר. והיינו דבכפנייתא מודה לת"ק שם דמברך עליו בורא פרי האדמה. להכי נקט לשון פרי. וכל זה דלא כרבינו תוי"ט הכא ד"ה אלא. שכתב דמשנתנו כר"י התם אתיא. ונ"ל עוד דמדנקט לעיל בפלוגתא דר"ע וריב"נ. רק פגין ובוסר. והכא נקט לכ"ע רק כפניות. ש"מ דשאר מיני פירות קודם שנחבשלו לכ"ע אינן אוכל בשטעמן עפוץ [וכא"ח ר"ב ס"ב]:

ופטורות מן המעשרות:    מדלא גמר פרין עדיין:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים