משנה עוקצין ג ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת עוקצין · פרק ג · משנה ט | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

חלב בהמה טהורהי, אינו מיטמא טומאת נבלות, לפיכך הוא צריך הכשר.

חלב בהמה טמאה, מטמא טומאת נבלות, לפיכך אינו צריך הכשר.

דגים טמאים וחגבים טמאים, צריכין מחשבה בכפרים.

משנה מנוקדת

[עריכה]

חֵלֶב בְּהֵמָה טְהוֹרָה, אֵינוֹ מְטַמֵּא טֻמְאַת נְבֵלוֹת, לְפִיכָךְ הוּא צָרִיךְ הֶכְשֵׁר. חֵלֶב בְּהֵמָה טְמֵאָה, מְטַמֵּא טֻמְאַת נְבֵלוֹת, לְפִיכָךְ אֵינוֹ צָרִיךְ הֶכְשֵׁר. דָּגִים טְמֵאִים וַחֲגָבִים טְמֵאִים, צְרִיכִין מַחֲשָׁבָה בַּכְּפָרִים.

נוסח הרמב"ם

חלב בהמה טהורה אינו מיטמא טומאת נבילות לפיכך הוא צריך הכשר חלב בהמה טמאה מיטמא טומאת נבילה לפיכך אינו צריך הכשר דגים טמאים וחגבים טמאים צריכין מחשבה בכפרים.

פירוש הרמב"ם

לשון התורה באיסור החלבים הם ג' מיני חיות בלבד והוא שור וכבש ועז וזהו חלב בהמה טהורה אמנם חיה טהורה והיא איל וצבי ויחמור ואקו ודשון ותאו וזמר חלב אלו כולם מותרים לנו באכילה אבל בהמה טמאה וחיה טמאה אין חילוק בין חלבה ובשרה לא לענין אכילה ולא לענין טומאה הוא אמרו יתעלה ב"ה (ויקרא יא) טמאים הם ולא חלק בם חלוק וכבר ביארנו כי הבהמה טמאה שוה הוא זביחתה או מיתתה והשחיטה אינה מועלת ומצלת מן הטומאה אלא בחיות המותרין לאכילה בלבד ולשון התורה בהיות חלב בהמה טהורה טהור ר"ל שלא יטמא כמו שתטמא הנבילה ואע"פ שהוא חלב נבילה הוא אמרו יתעלה (שם ז) וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו לפי שאמר לכל מלאכה יכנס בו מלאכת הקדש כמו שזכרנו בספרי ואין ספק כי החלב אשר אמר בו בטהורה עם היותו חלב נבלה אינו חלב בהמה טמאה מפני אמרו חלב נבלה וחלב טרפה אמרו יצאת בהמה טמאה שאין לה טרפה לפי שטריפתה ושחיטתה שוה כמו שביארנו ואינו גם כן חלבי חיה טהורה כיון שאמר ואכול לא תאכלוהו אמרו חלב שאסור באכילה טהרתי לך יצא חלב חיה טהורה שמותר באכיל' ונתבאר לך מן העקרים האלו כי חלב כל הנבילה כמו בשרו חוץ מחלב נבלת בהמה טהורה שחלבה טהור לא יטמא אדם וכלים כמו שתטמא הנבילה וע"כ צריך הכשר על העיקר אשר הודעתיך כי כל מה שאינו מטמא טומאה חמורה צריך הכשר כמו שביארנו בראשון של טהרות ודע כי החלב הזה ג"כ לא יטמא כמו שיטמאו אוכלין טמאים ואפי' אחר ההכשר עד שתגע בו טומאה כשאר אוכלין ואז יטמאו כפי הטומאה (אחר) אשר תגע בהם כמו שנשתרש בפתיחה אלא אם יהיה חלב נבלה כי הוא צריך הכשר מים בלבד לא הכשר הגוף כמו נבלת עוף טמא כמו שביארנו בראשון של מסכת טהרות:

פירוש רבינו שמשון

חלב בהמה טהורה. שנתנבלה טהור מטומאת נבילות כדתניא בריש פירקין יעשה לכל מלאכה לפיכך צריך הכשר מאחר דאין סופו לטמא טומאה חמורה אבל חלב של בהמה טמאה הוי כבשרה ומיטמא טומאה חמורה. וא"צ הכשר לטומאת אוכלין אם צירף פחות מכזית לפחות מכביצה כדפרישית לעיל אבל מחשבה ודאי בעי מידי דהוה אבישרא דבעיא מחשבה בכל מקום כדתנן לעיל:

צריך מחשבה בכפרים. ולא בשווקים אבל הכשר צריכים בכל מקום:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

חלב בהמה טהורה שנתנבלה! (יא)

, טהור מטומאת נבילה דכתיב [ויקרא ז'] וחלב נבילה וגו' יעשה לכל מלאכה, ואפילו מלאכת הקודש במשמע: לפיכך הוא צריך הכשר - דכיון שאין סופו לטמא טומאה חמורה, דהכי קיי"ל פרק קמא דטהרות, דכל שאין סופו לטמא טומאה חמורה היינו לטמא אדם וכלים, צריך הכשר:

חלב בהמה טמאה מטמא טומאת נבלות - דלא טיהרה תורה אלא חלב של בהמה טהורה שנתנבלה, דכתיב [שם] חלב נבילה וחלב טריפה, יצאת חלב בהמה טמאה שאין לה טריפה, לפי שטריפתה ושחיטתה שוה:

ואין צריך הכשר - לטומאת אוכלים אם צירף פחות מכזית לפחות מכביצה כדפרישנא לעיל. אבל מחשבה ודאי בעי, מידי דהוה אבשרא דבעיא מחשבה בכל מקום כדתנן לעיל:

צריך מחשבה בכפרים - ולא בשווקים. אבל הכשר צריכין בכל מקום:

פירוש תוספות יום טוב

חלב בהמה טהורה. אבל לא חיה טהורה. כיון שאמר ואכול לא תאכלוהו [אמרו] חלב שאסור באכילה. טהרתי לך. יצא חלב חיה טהורה. שמותר באכילה. הרמב"ם, והיא ברייתא בפ"ח דזבחים דף ע'. ומ"ש הר"ב שנתנבלה. וכ"פ הר"ש. והיינו שכתבתי בשמו לעיל משנה ג'. דשחוטה בשווקים א"צ הכשר. והרמב"ם מחלק בין נתנבלה לנשחטה. לענין הכשר שרץ. שכן לשונו בנא"י. ואין נראה שכן דעת הר"ב. דראייתו של הרמב"ם מנבלת עוף טמא. והר"ב פירש בהדיא במשנה ג' פ"ק דטהרות. דצריך ג"כ הכשר מים ומגע שרץ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(י) (על המשנה) חלב כו'. אבל לא חיה טהורה:

(יא) (על ה) הר"ש. ור"מ מחלק בין נתנכלה לנשחטה לענין הכשר שרץ. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

לפיכך הוא צריך הכשר:    פי' הכשר מים והכשר שרץ: וביד פ"ג דהלכות טומאת אוכלין סי' ג' כתב מהרי"ק ז"ל דנראה לו שהרמב"ם ז"ל גריס דגים קטנים וחגבים קטנים וכו' וגבי דגים טמאים וחגבים טמאים פסק כדתניא בתוספתא דגים טמאים וחגבים טמאים הרי הן מיוחדים לאדם וצריכין הכשר ולא מחשבה ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

חלב:    בציר"י. והשתא מפרש דהא דאמרינן לעיל במשנה ג' דחלב א"צ הכשר. היינו רק חלב טהורה שחוטה בשווקים. דשם א"צ מחשבה. לפיכך אהני ליה הכשר דשחיטה. או חלב טמאה אפילו בכפרים דלא אכלי ליה וצריך מחשבה. עכ"פ מדסופו לטמא טומאה חמורה א"צ הכשר. אבל חלב טהורה נבלה. אין סופו לטמא טומאה חמורה. לפיכך צריך הכשר בכל מקום:

בהמה טהורה:    אפילו נתנבלה:

אינו מיטמא טומאת נבלות:    וטהור לגמרי. אבל חיה שנתנבלה חלבה טמא כבשרה:

לפיכך הוא צריך הכשר:    ממים ואח"כ כשיגע בו טומאה נטמא [והא דלא נקט נמי חלב טהורה שחוטה בכפרים דלא אכלי ליה. ולפיכך צריך מחשבה. ומשום הכי לא אהני ליה הכשר דשחיטה. מדהו"ל ההכשר קודם המחשבה אלא צריך השתא הכשר מים ושרץ. י"ל דלא נקט אלא דבר הצריך הכשר בכל מקום. אבל חלב טהורה שחוטה. דרק בכפרים צריך הכשר לא איירי בה. אי נמי חלב בכפרים לא צריך למתני דצריך הכשר מדכבר תני לה לעיל במשנה ב]:

מיטמא טומאת נבלה:    דכשיש כזית ממנה. מטמאה לאדם וכלים כבשרה ממש.

לפיכך אינו צריך הכשר:    דאפילו לא הוכשר במים ולא נגע בשרץ מטמא לאוכלין. [ואין להקשות פשיטא דנבלה לא עדיף משאר אב הטומאה. דמטמאו לכל דבר בלי הכשר מים. י"ל דמיירי שאין ממנה רק פחות מכזית. שאין בה טומאת נבלה וצרפו לשאר אוכלין שכבר נתטמאו ממקום אחר. וכשהוא יחד כביצה אע"ג שהפחות מכזית לא הוכשר. מצטרף לו ומטמא לאוכלין. מיהו הך פחות מכזית נבלה. להר"ב צריך עכ"פ מחשבה בכפרים קודם הכשר. ולתוס' גם בשווקים צריך מחשבה קודם ההכשר. דלא עדיף מבשר של נבלה טמאה דצריך מחשבה [ועיין מ"ש בס"ד לעיל בזה הכלל סי' ו']. ואין להקשות מה קמ"ל דמצטרף אותו חצי כזית. פשיטא. דהרי נבלה חמורה מטומאת אוכלין בג' דברים. דנבלה מטמאה בכזית. ומטמאה אדם וכלים. וא"צ הכשר. משא"כ טומאת אוכלין. צריך שיהיה בו כביצה. ומטמא רק אוכלין ומשקין. וצריך הכשר. אם כן טומאת נבלה חמורה מטומאת אוכלין והרי כל חמור מצטרף להקל. ולא איפכא [כמעילה פ"ד מ"ד]. י"ל דקמ"ל דאע"ג דאותו כזית לא הוכשר. והרי בו אין טומאת נבלות ודוק]:

דגים טמאים:    מתים:

צריכין מחשבה בכפרים:    וצ"ל דבימי חכמי המשנה. היו הנך מינין מאוסין גם לכנענים מלאכלן. ולפיכך היו צריכין מחשבה. ורק בשווקים שיש רבוי עם. אוכלין גם המאוסין. כמ"ש שם בשר נבלת עוף טהור וכלעיל. [אמנם להרמב"ם [פ"ג מאוכלין] גרסינן במשנה א"צ מחשבה. וכן מסתבר דהרי נראה שיאכלום למעדנים. וגם למה ימאסו בהן מדאין בהן סימני טהרה. ולרבינו כ"מ שם היה להרמב"ם הגירסא במשנתנו דגים וחגבים קטנים צריכין מחשבה בכשרים. גם זאת הגירסא מסתברת טפי משנגרס טמאין. ולא ידענא מה הכריח לרבינו לומר. כן. דכיון דע"כ צ"ל שהיה להרמב"ם גירסא אחרת במשנתנו הלא מסתבר יותר לומר שהיה להרמב"ם הגירסא במשנה זו כמו בתוספחא [פ"ג] שדגים וחגבים א"צ הכשר. מדנימא שגירסת הרמב"ם בהמשנה היה קטנים במקום טמאין. ותו דא"כ עכ"פ היה לו להרמב"ם להביא הדין של דגים וחגבים טמאין. וצ"ע]. מיהו הכשר צריכין בכל מקום [כך כתב הר"ש והרא"ש והר"ב. וכן פסק הרמב"ם [פ"ג מאוכלין ה"ג]. ונ"ל דמיירי בלא ניער עליהן הרשת דאי בסתמא מחזקינן שודאי ניער עליהן הרשת. וכבר הוכשרו [וכמכשירין פ"ו מ"ג ורמב"ם פט"ז מאוכלין ה"ג]. ונ"ל עוד דמה"ט לא כלל להו תנא בהדי הנך דמשנה ב'. דהרי כולהו צריכי מחשבה והכשר ואפילו נימא כגרסת הרמב"ם דדגים וחגבים טמאין א"צ מחשבה וצריכין הכשר. וכמש"ל. אפילו הכי קשה דהו"ל להתנא למכללינהו בהדי הנך דמשנה א'. אע"כ דדגים וחגבים לא פסיקו ליה הכשירן כשאר הצריכין הכשר. מדתלייה בהו באם ניער הרשת או לא]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים