עיקר תוי"ט על בכורות ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה בכורות ב: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) כהנים כו'. ואע"פ שהכהן הוא שיאכל הבכור, חייב הוא להקריב ולאכול אותו בקדושה. הר"מ:

(ב)

(ב) (על הברטנורא) פ"י מ"ב. וכתב רש"י שם, דהכא תני לה משום מתנות, והכא משום בכורה:

(ג)

.אין פירוש למשנה זו

(ד)

(ג) (על המשנה) פטורין. אפילו לאחר שחלק עם הנכרי בולדות. טור. כלומר בתוך ימי משך זמן השומא:

(ד) (על הברטנורא) רש"י. וטעמם, דהא בלא פתחו יש לנכרי שייכות בולדות, ומכיון דפתח לו אתי לטפויי ליה:

(ה)

(ה) (על הברטנורא) בגמרא. ומסיימים בה, בכור כשב, שיהא הוא כשב ובכורו כשב. בכור עז, שיהא כו'. יכול אפילו יש בו מקצת סימנים תלמוד לומר אך, חלק. ומסיק מדהוה מצי למכתב אך בכור שור כשב ועז, ג' בכור למה לי, אלא למדרש בכולהו כדאמרן. ועתוי"ט:

(ו) (על המשנה) חייב. הוא הדין נמי בפרה שילדה כמין חמור. אבל ילדה מין סוס, א"נ חמורה שילדה מין סוס לא אפשיטו בגמרא:

(ו)

(ז) (על הברטנורא) א"נ בזמן הבית ודכהן לא חזי להקרבה דספק בכור הוא ואיכא למיחש משום חולין בעזרה, לפיכך יאכל נמי במומו. והאי דנקט של ישראל ירעה כו', משום דבעי למימר וחייב במתנות, דאילו כהן פטור מן המתנות לגמרי, כדמפרש בחולין דף קל"ב. כו'. רש"י:

(ח) (על המשנה) וחייב בו'. סתם משנה היא זו. רש"י. ואע"ג דוהשני ירעה דברי ר"ע הן, מפרש רש"י לעיל דמשום וחייב במתנות נסיב לה בישראל. ר"ל דרבי שסדר המשניות נסיב בדר"ע והשני כו', משום דבעי למתני בתר הכי וחייב במתנות:

(ט) (על הברטנורא) שאע"פ שלא זכה, עשו שאינו זוכה כזוכה. כחכמים דפרק ה' דפיאה מ"ב. ועתוי"ט:

(י) (על הברטנורא) דמסקינן בסוגיא, דנחלקו בכגון שהבכור חי עומד בחצר בעה"ב וכהן רועה כל בהמותיו של בעל הבית ר"ט סבר, אקנויי אקני ליה בעל הבית לכהן מקום בחצרו כדי שיזכה הכהן בבכורות כשיוולדו מיד דתקני ליה חצרו, דניחא ליה לאינש דתעביד מצוה בממוניה שיגדלו בכורותיו של כהן בחצרו, והוה ליה חצר של שניהם הלכך חולקים, דברשות שניהם עומד. ור' עקיבא סבר, כיון דאית ליה פסידא היכא דאיכא ספיקא, דמפסיד בעה"ב אי קיימא חצר ברשות כהן, לא מקני ליה מדעם:

(יא) (על הברטנורא) והתוס' כתבו, דאף ר' יוסי הגלילי מודה ואפילו יצאו שני ראשיהם כאחד קאי, דכיון דנקבה יצאה עמו בטלה בכורתו לגמרי כו':

(ז)

(יב) (על המשנה) בורר. דמסתמא דילדה חדא שביח טפי. ובהכי עביד צריכותא בגמרא, דקמ"ל דאף בזו פליג ר"ע:

(ח)

(יג) (על המשנה) בורר כו'. דמסתמא הך דלא בכרה שביח טפי. ובהאי נמי עביד צריכותא דקמ"ל דאף בזו פליג ר"ע: