משנה בכורות ב ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ב · משנה ה | >>
רחל שילדה כמין עז, ועז שילדה כמין רחל, פטור מן הבכורה.
ואם יש בו מקצת סימנין, חייבו.
משנה מנוקדת
רָחֵל שֶׁיָּלְדָה כְּמִין עֵז,
- וְעֵז שֶׁיָּלְדָה כְּמִין רָחֵל,
- פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה;
- וְאִם יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין,
- חַיָּב:
נוסח הרמב"ם
רחל שילדה כמין עז,
- ועז שילדה כמין רחל - פטור מן הבכורה.
- ואם יש בו מקצת סימנין - חייב.
פירוש הרמב"ם
אף על פי שכל אחד משני אלו המינין חייב בבכורה, כשתלד מין דומה למין אחר פטור, שנאמר "אך בכור שור"(במדבר יח, יז), עד שיהא הוא ובכורו שור.
ומקצת סימנין - רוצה לומר קצת הדמיון, עד שיראה להן שהוא ממין פלוני:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
רחל שילדה כמין עז - אע"ג דתרווייהו מינים חייבים בבכורה, אפילו הכי אם אינו דומה לאמו פטור מן הבכורה. דכתיב אך בכור שור עד שיהא הוא [שור] ובכורו שור ה:
ואם יש בו מקצת סימנים - שדומה לאמו עד שהוא ניכר בהן שהוא מאותו המין, חייב:
פירוש תוספות יום טוב
רחל שילדה כמין עז כו'. פירש הר"ב. דכתיב אך בכור שור עד שיהא הוא שור ובכורו שור. גמרא ואיתא נמי בפ"ק דף ה'. ומסיימים בה בכור כשב שיהא הוא כשב ובכורו כשב בכור עז שיהיה הוא עז ובכורו עז יכול אפילו יש בו מקצת סימנים ת"ל אך חלק. ומסיק דמדה"מ למכתב אך בכור שור כשב ועז. בכור בכור למה לי. אלא למדרש בכולהו כדאמרן. ומסקינן נמי דתנא דהתם דנסיב בפרה שילדה כמין חמור כו'. מפטר פטר ב' פעמים דס"ל גלי רחמנא בקדושת דמים. וה"ה לקדושת הגוף ומצריך הא דבכור לדרשא אחריתא ודמפיק בכור לדרשא דהכא ס"ל דגלי רחמנא בקדושת הגוף וה"ה לקדושת דמים ומצריך פטר פטר לדרשא אחריתא. ואין להאריך בזה:
ואם יש בו מקצת סימנים חייב. הה"נ בפרה שילדה כמין חמור. אבל ילדה כמין סוס א"נ חמורה שילדה כמין סוס לא אפשיטו. בגמ':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ה) (על הברטנורא) בגמרא. ומסיימים בה, בכור כשב, שיהא הוא כשב ובכורו כשב. בכור עז, שיהא כו'. יכול אפילו יש בו מקצת סימנים תלמוד לומר אך, חלק. ומסיק מדהוה מצי למכתב אך בכור שור כשב ועז, ג' בכור למה לי, אלא למדרש בכולהו כדאמרן. ועתוי"ט:
(ו) (על המשנה) חייב. הוא הדין נמי בפרה שילדה כמין חמור. אבל ילדה מין סוס, א"נ חמורה שילדה מין סוס לא אפשיטו בגמרא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
רחל שילדה וכו': בפ"ק דמכלתין ד' ג' והתם א"ר יוחנן הא דקתני אם יש בו מקצת סימנים חייב ליתנו לכהן קאמר אבל למזבח לא קרב דהאי דאשתני הוי מום קבוע לישחט עליו בחוץ כבכור בעל מום ששוחטו כהן ואוכלו ע"כ ואיתה נמי בדף ה' ובדף ו' ברייתא בפלוגתא וכתבתיה לעיל בפ"ק סי' ב' ואיתה בתוס' פ" מרובה ד' ע"ח:
ואם יש בו מקצת סימנים חייב: שנאמר אך בכור אך חלק למעוטי ותנא דמפיק ליה מהאי קרא ר' יוסי הגלילי היא ותנא דפירקין דלעיל מפיק לה דפרה שילדה כמין חמור פטורה מן הבבורה מן פטר פטר שני פעמים עד שיהא היולד חמור והנולד חמור ופרה ורחל ועז נמי גמרי מחמיר ובגמרא מפרש להו לקראי אליבא דתנאי ובהא פליגי דתנא דפטר פטר סבר גלי רחמנא בקדושת דמים וכ"ש בקדושת הגוף ור' יוסי סבר גלי רחמנא בקדושת הגוף וגמר קדושת דמים מקדושת הגוף במה מצינו. ותנא דמתני' דפירקין דלעיל דיליף ליה מפטר פטר דריש בכור שור וגו' ללמד דבין בכור שור בין בכור כשב בין בכור עז כולן אימוריהן קרבין לגבי מזבח דלא מצו למילף מהדדי שכולן משונים בדיניהם זה מזה דאי כתב רחמנא שור שכן נתרבה בנסכים ואי כתב בבכור כשב לחוד ה"א שכן נתרבה באליה ואי כתב בעז ה"א שכן נתרבה אצל ע"ז ביחיד וחדא מתרתי נמי לא דשור לא מצי אתי מהנך דמה להנך שכן נתרבו אצל פסחים וכשב נמי לא מצי אתי משור ועז דמה להנך שכן נתרבו אצל ע"ז בצבור פר לעולה ושעיר לחטאת ועז נמי לא מצי אתי משור וכשב דמה להנך שכן יש בהן צד רבוי למזבח הלכך צריכי ור' יוסי הגלילי אמר לך א"כ ליכתוב קרא אך בכור שור כשב ועז בכור בכור למה לי אלא ש"מ עד שיהא הוא שור ובכורו שור הוא כשב ובכורו כשב הוא עז ובכורו עז ור' יוסי הגלילי איצטריכו להו קראי דפטר חמור פטר חמור שני פעמים חד למעוטי פטרי סוסים וגמלים מלפדותם בשה ואידך למעיטינהו מכל קדושת בכורה מלפדותם בשום דבר ותנא דפטר פטר ממעט פטרי סוסים וגמלים ושאר בהמה טמאה מקרא דכתיב כל מקנך תזכר כלל שור ושה וחמור פרט אין בכלל אלא מה שבפרט שור ושה וחמור אין מידי אחרינא לא ור' יוסי אמר לך פטר הפסיק הענין דמכדי לעיל מיניה כתיב פטר שור ושה ליכתוב וחמור תפדה בשה וניהדר אפטר דלעיל אלא מדהדר כתב פטר ש"מ לאו אקרא קמא קמהדר ורבנן וי"ו דכתיב ופטר הדר ערבינהו ור' יוסי לא ליכתוב לא וי"ו ולא פטר ורבנן איידי דהא קדושת דמים והא קדושת הגוף פסיק להו והדר עריב להו וביד פ"ג דהלכות איסורי מזבח סי' ה' ובפ' שני דהלכות בכורות סי' ו':
תפארת ישראל
יכין
ועז שילדה כמין רחל: אף דשניהן מין חיוב בכורה. וגם שניהן מין טהור. ושניהן נקראין צאן. אפ"ה פטור וכו':
ואם יש בו מקצת סימנין: מקצת סימנים שדומה בהן לאמו:
חייב: אבל דינו כבכור שנולד במומו. וה"ה אפילו בפרה שילדה כמין חמור. אבל פרה או חמור שילדו כמין סוס שאינו מין חיוב. אף שיש בולד מקצת סימני אמו. אפ"ה הו"ל רק ספק בכור [שט"ו ס"ו]. [ועי' לעיל פ"א מ"ב ג' ד'. דדמו למ"ה ו' ז' ח' בפרקן]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת