ספר שפת יתר לח-עה

לח) "וּכְבוֹדִי לֶעָפָר" (שם ז,ו),אמר הגאון כי כבוד הגוף הוא הנפש, ויאמר ר"א כי זאת טעות גדולה, רק הגוף בעבור הנפש כמו המשביע בטוב עדיך, ויקם ר' משה הכהן לפרש אל תחד כבודי, כמו נפשי, כי מנהג נביאים לכפול הטעם במלת אחרות, ואז קם ר' יהודה בן בלעם וילעג עליו כי איך יהיה הכבוד נפש, וכתוב כבודי לעפר ישכן סלע, והנפש לא תשכון בעפר? אח"כ הודו ר' אדונים ור' יהודה שאין ספק כי הכבוד הוא הנפש כשהוא נכבד משני חלקי האדם שהם הנפש והגוף, הלא תראה שכתוב למען יזמרך כבוד, ויגל כבודי, ואחריו אף בשרי ישכון לבטח שהוא הגוף ואין זה כפל לשון כי מלת אף תוכיח, ואסיר טעות ר' יהודה כי כתוב דבקה לעפר נפשי דרך משל, ואומר כי המשביע בטוב עדיך, נפשך, כמו תשבע נפשי.

לט) "וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף" (דברים לב כד), אמר הגאון חמות אש, ויאמר ר' אדונים כי חם כמו אש, ואני אומר שכל רשף במקרא הוא כמו אש, וכמוהו ובני רשף יגביהו עוף, והטעם כתולדות אש, ובני הם הניצוצים, ואילן היה דבק ולחמי רשף עם ושן בהמות היה נכון, רק מה טעם היות באמצע וקטב מרירי והם מיני דבר שבאוויר? ואם טען אנה מציאת הל' נוסף? הראנו: השלישי לאבשלום בן מעכה, ואם אמר שאין כן ולחמי רשף בעבור תוספת הוי"ו, הרי ולאום מלאום יאמץ, ואם אמר אולי הוא שורש בפ"ע, הנה שלנו ושלו יוכיח.

מ) "לְשַׁד הַשָּׁמֶן" (במדבר יא ח), אמר הגאון מתוקה כשמן, בלא ראיה, ויאמר ר' אדונים שהוא הליחה שבו, כמו נהפך לשדי, ומה שגג הגאון? ולחת השמן מתוקה כערבה, והעד כצפיחית בדבש שאינו מבושל, וכשמבושל הוא טעם לשד השמן, ושמן זה אינו שמן זית רק כמו לריח שמניך טובים.

מא) "עַל-מוּת לַבֵּן" (תהלים ט א), אמר הגאון שהל' נוסף ופתוח כל' ליצהר, והטעם כן והוא אחד מהלויים ככתוב בדברי הימים, ור"א אמר שהוא שם מלך מהגויים שנלחמו עם דוד, ולא הביא ראיה, ולדעתו מלת עלמות א' כעלמות שיר, שהוא פיוט בס' תהילות, וגם הגאון לא אמר שום דבר רק המלה אחת היא אצלו.

מב) "לֹעֵז" (שם קיד, א), אמר הגאון כמו עלגי שפה, ור"א אמר שהוא כלשון משנה מוציא לעז על בניה. ושני הפי' במשקל אחד אין מכריע.

מג) "וּתְמֹגְגֵנִי" (איוב ל כב), אמר הגאון כמו מגן צריך, ור"א אמר שהוא מגזרת נמוגו כל יושבי כנען, הווא אמת, ואולי לא אמר הגאון על השורש אלא על העיקר.

מד) "--מִי" (*בראשית ג יא), אמר הגאון שלא יפול על דבר ידוע בלשון עבר? ויאמר ר' אדונים שאינו כן בעבור שמצא כי פשע ביעקב, ואני אומר שדברי הגאון אמת, כי פי' הכתוב בחסרון והטעם מי יסד, או הוליד או עשה או הגדיל פשע ביעקב.

מה) "לַמְחוֹת מְלָכִין" (משלי לא ג), אמר הגאון מלשון תרגום עצה, ויאמר ר' אדונים שהוא כעולות מחים. ופי' הגאון הוא הנכון כי אם כדברי ר"א היה הלמ"ד שבור בחירי"ק, ולא פתוח, כמו שנות עולמים שטעמו לשנות עולמים, ואם יאמר הנה למזבח, התשובה כי נפתח הל' להורות ה' הדעת החסר כמשפט חבר הל' שהוא ב' כמו בשמיים, ונמצא שלם בהשמיים חסדך, אם כן נפתח הל' מחסרון הא' בנין הכבד הנוסף כמו למרות עני כבודו.

מו) "מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם" (ישעיהו א כט) פי' הגאון כבשים, ויאמר ר' אדונים שהוא מגזרת אלונים כמו אלה, ולדעתי הכתוב כפול כמשפט הנביאים, רק דברי הגאון אינם רחוקים.

מז) בְּרֹאשׁ אָמִיר" (שם יז,ו) אמר הגאון כמשמעו כמו האמירך היום, ויאמר ר"א שהוא משריגי הענף, וכן הוא כשריג שהוא למעלה למעלה, וגם דברי הגאון נכונים, וכמוהו יתאמרו כל פועלי אוון.

מח)"וְהִתְאֹשָׁשׁו" (שם מו,ח) אמר הגאון מגזרת יאוש ויאמר ר"א שהוא כמו ישיש, ויאמר רבינו האי גאון שהוא מגזרת אש, והטעם היו חדים, והנכון בעיני הוסדו לשון יסוד כמו לאשישי קיר חרשת.

מט)"יפיץ עֲנַן אוֹרוֹ" (איוב לז יא)אמר הגאון שאינו לשון אור, ויאמר ר"א כי הוא המאור שהוא סבת העננים, ומה יעשה בפסוק כחום צח עלי אור?

נ)"בְּאֵין אֲלָפִים אֵבוּס בָּר" (משלי יד ד) אמר הגאון במקום שאין בקר אבוס בר, ועושה אבוס בקמץ קטן כמו בקמץ גדול, ובר כמשמעו, ויאמר ר"א באין בקר האבוס נקי ויפה פי' שסופו מוכיח עליו אע"פ שיש לטעון במלת בר, רק כאן הוא בדרך טהר יומא.

נא)"עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ" (שם ד,ט) אמר ר' אדונים שהגאון פי' מגן, והוא אומר שהוא כמו מגן וצריך, גם בזה יפה אמר.

נב)"מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל" (תהלים קלט ז) אמר הגאון מחשבותיך וכמוהו ולרעיון לבו, כי הוי"ו והנו"ן נוספים כמו זכרון, ויאמר ר"א שהוא כמו סגולה, ואני אומר שספרו ראוי להשרף על שיאמר שיש לשם שהוא אחד- חברים ורעים רק בדרך דרוש לא ע"ד םשט, חלילה! חלילה! והנה דבר סרה על ה', רק פי' הגאון נכון הלא תראה שיאמר הנביא תחילה בנה לרעי מרחוק, ואחר דברים רבים אמר מה יקרו רעיך אל והטעם כי אתה תבין רעי מרחוק מזמן קדמון קודם שאחשוב, ומשחבותיך יקרים בעיני שלא אוכל לדעתם, כמו ויקר פדיון נפשן, הלא אחריו: אספרם מחול ירביון, ואיך ידבר כן על סגולי ה'! ומה טעם הקיצותי ועודי עמך, ודבר רעה אל ראה שאמר שרעי ה' אין להם מספר.

נג) "צָעִיר רֹדֵם" (תהלים סח כח) אמר הגאון הפחה שלהם כאילו אמר רודה בם, ור' אדונים אמר שהוא מן נרדם, ודברי הגאון נכונים שאין טעם לדברי ר' אדונים, ומה שאמר שלא אמר רודם בקמצות הד' בקמץ גדול, הראינו לו: איה המעלם מים, ואלו שני העברים המשפט בפעלים שהלמ"ד שלהם נעלם.

נד) "הֵן, אֶרְאֶלָּם, צָעֲקוּ, חֻצָה" (ישעיהו לג ז) אמר הגאון גדוליהם ואין למילה חבר בהיות מלאכי שלום כפול כמשפט רובי הנבואות, ויאמר ר"א כי אראלם כמו בשלם הבשר, ולדעתי הוא ירושלים שנקראת אריאל על שם המזבח, או בעבור דבר אחר והטעם כשיראו אראלים הם שרים שלה חמס יצעקו חוצה.

נה) "רְפָה שְׁבָרֶיהָ" (תהלים ס ד) אמר הגאון כמו הרפה לה, ור"א אמר שהיא מגזירת רפואה, כי אותיות אהו"י מתהפכים וה' חשוב כמו א' בסוף המלה, ואין הפרש ביניהם במבטא.

נו) "מִשְׁרַת עֲנָבִים" (במדבר ו ג) אמר הגאון מלשון משנה שורין, ויאמר ר"א כי הת' שורש ושרת, והטעם עבודת, ולא אמר מאומה, כי מה טעם לאמר לא ישתה כל עבודת ענבים?

נז) "וְשַׁלְוַת כְּסִילִים" (משלי א לב) אמר הגאון כמו שלו, והטעם שגגת וכמוהו על השל, אע"פ שיש שפרשו בו על הסבה, כמו בשלי. ויאמר ר"א שהוא כמו שלו כל בוגדי בגד, וב' הפי' נכונים א"כ אין להשיב על הגאון.

נח) "עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה" (בראשית מט י) אמר הגאון כמו שלו, ויאמר ר"א שטעה ג' טעויות, ולא אמר מאומה כי מצאנו ה' בסוף מילה תחת וי"ו לשון זכר שאינו נמצא כמו בתוך אהלה, גם מצאנו נח נעלם תחת הדגש, ומצינו יו"ד נעלם למשך ואין להם מספר. והנכון בעיני שידבר על גלות שילה, ואלו כאשר אמרו רבים מגזירת שלל, היה שלילו או מן ובשליתה היה שלו, ועוד למה יזכיר השליה תחת הבן? ופרשתי בספר הישר כי נבא על דוד, ושלה שם המקום בעצמו שם היה הארון, והטעם עד כי יבא קץ שילה או עד יצא דבר שילה, ולו יקהת עמים שב לשבט יהודה וכן הכתוב מעיד: ויטש משכן שלה ויבחר בדוד עבדו.

נט) "שָׁלַף יָבֵשׁ" (תהלים קכט ו) אמר הגאון מלשון משנה שלפי קשר, ור"א אמר שהוא כמו שלף איש נעלו, ושני הפירושים נכונים הם בעיני.

ס) "תָּשׁוּרִי" (שיר השירים ד ח) אמר הגאון מנחה, וכמוהו ותשורה אין להביא, וטעם ר"א רחוק מעט.

סא) "אַשְׂחֶה" (תהלים ו ז) אמר הגאון שהוא כמו כאשר יפרש השחה דרך משל, כי התקבצו דמעות במטתו ועלו משיחו, וב' בכל לילה משרת עצמו ואחר עמו כמו מאל אביך, ויאמר ר"א שהוא לשון רחיצה בארמית, ואחר שמצאנו לו חבר בלשון הקודש אין לנו צורך לארמית, גם הוא משל לדברי ר' אדונים.

סב) "בָּאַשְׁמַנִּים כַּמֵּתִים" (ישעיהו נט י) אמר הגאון שאין לו חבר וטעמו כפי מקומו, ור' אדונים אמר שה"א נוסף וטעמו שמנים ודשנים היינו כמתים, א"כ מה טעם הב'? ועוד כי דברי הנביאים כפולים.

סג) "וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן" (איוב ב א) אמר הגאון שם אדם ויאמר ר"א שהוא מהמלאכים, וכבר הבאתי ראיה מחזקת דברי ר"א בפי' איוב, ואולי הגאון אמר כן בעבור שלא יבינו הרבים הסוד, רק אחד מני אלף שקשה לו לומר שמלאכי ה' שטנים.

סד) "אֶל-הַנְּחִילוֹת" (תהלים ה א) אמר הגאון לשון תפילה מן ויחל משה, ור"א לא פירש מאומה. והנכון כי תחילת המזמור הוא כמו פיוט שטעמו על כך ועל כך, ואלו היינו יודעים אנה אותו מזמור אז היינו מחפשים לדעת טעם נחלות אולי הוא מל' נחלות לשום רבים.

סה) "נַפְתִּי" (משלי יז ז) אמר הגאון מגזירת נפת, ור"א אמר מלשון משנה והוא הנכון.

סו) "לֹא-נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם" (איוב יב ג) אמר הגאון גדול, ואינו כאשר חשב הגאון שטעמו כאלו יאמר אין אני גדול מכם וכמוהו לדעת המפרשים הקדמונים ויפלו מאד בעיניהם, ואולם הר נופל יבול. ולדעתי שמלת ויעפל כמשמעה נלאו ונפלו בעיניהם בעצמם, ופי' הר נופל הוא, ואך מעט רחוק, הר הנופל הוא הר עד שיבול, ונכון שטעמו גבוה וגדול, כמו הנפילים. ואם אמר אומר למה לא אמר הר נפול, אין לערער על השמות כי יצאו על משקלים שונים, והעברים לא יאמרו רק משקל הפעלים, ולהיות לא נופל אנכי מכם כאשר אמר ר' אדונים קרוב מאד.

סז) "לְתַלְפִּיּוֹת" (שיר השירים ד ד) אמר ר"א שהגאון אמר כי הת' שורש וטעמו לתלוליות א"כ המילה שתיים וטעמו לתלות פיות, כמו חרב פיות, והעד אלף המגן תלוי עליו ואינו רחוק, ורבי אדונים לא פי' בו מאומה ויאמר ר' מרינוס כי הת' נוסף והיא חסר אל"ף כמו מלפנו בהמות ארץ, והטעם שיורה וילמד עוברי דרכים, ור' שלמה בר' יהודה אמר שאין לו דומה וטעמו נפלאת.

סח) "לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם" (דברים לב יז) אמר ר' אדונים כי הגאון פי' בו לא שערו לכם אבותיכם, והוא לא פי' בו מאומה, ויאמר ר' יצחק בר' שאול נ"ע שהוא מגזירת לשעירים והטעם לא היה בדעתם שיהיה שעירים. והנכון בעיני כמו ושערו חרבו מאד, ואולי ככה דעת הגאון והמלה מפעלים העומדים, וטעמו לא שערו מהם ר"ל לא פחדו מהם, וכמוהו בני יצאוני שהטעם ממניץ

סט) "בִּדְמִי יָמַי" (ישעיהו לח י) אמר הגאון בלחלוח והטעם כגפן בדמך. וי"א בדמך מגזרת דמות ואם הוא ל' כמו צו לצו, ורוב המפרשים פרשוה בהכרת ימי כמו: ודמיתי אמך.

ע) "לֹא-אֶרְאֶה יָהּ" (ישעיהו לח יא) אמר הגאון כטעם הוראה ולא הביא ראיה, ויאמר ר' אדונים כי איננו בכל המקרא ונוכל לתקן דברי הגאון, כי ראות מעשה אלהים היא הוראה.

עא) "דּוֹרִי, נִסַּע" (ישעיהו לח יב) אמר הגאון מלשון ארמית, כמו מדור, ויפה פי' ואולי כי דורי מגזירה זאת.

עב) "מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ" (איוב לח לב) אמר ר' אדונים כי פי' מזרות כמו מזלות, ואינו ישר רק הוא כוכב שיקרא בשם זה אך שמות הכוכבים חמניים, וטעמו מן החדר תבוא סופה שלפעמים ה' משנה התולדות ונקרא חדר בעבור שאין ישוב בדרום כי כלו בצפון, ויאמר ר' משה הכהן כי מזלות שם רוח כמו וממזרים קרה, והכה דברי ר' אדונים.

עג) "וְעַיִשׁ, עַל-בָּנֶיהָ תַנְחֵם" (איוב לח לב) טמא הגאון כמו עם כמו ויבואו האנשים על הנשים ויפה פירש ור' אדונים החריש.

עד) "פַּרְעוֹת אוֹיֵב" (דברים לב מב) אמר הגאון פורענות ואינו רחוק, ויאמר ר' אדונים כי הגאון אמר בפיוטיו מהוגד הגד, ואנחה מן אהה, ואני אשיבנו ידענו כי פיוטי כל אנשי מזרח כלם על זה הדרך גם רוב פיוטי אנשי מערב ומשפטם לבקש מלות זרות וקשות, ואין תימה על זה כי לא נודע דקדוק לשון הקדש עד קיום ר' יהודה ב"ר דוד ראש המדקדקים, ואם באנו לדקדק בספרים שאינם דרך חרוזים נמצא בהם טעויות רבות בדקדוק גם בטעמי המלות, אף כי בכל חרוז, ושאמרת כי ביום סגריר חברת חרוז לפני קרתו מי יעמוד הלא אתה אומר בחרוזים, ולב טהור לך ברא ואיך יוכל האדם לברוא לב אחד לעצמו הלא ידעת אם לא שמעת כי הבורא אחד? וזאת המלה לא נמצאנה בכל המקרא מטעם זה כי אם על השם לבדו.

עה) - אמר עוד ר' אדונים כי הגאון אמר עִיר תהלת כמו תהלות, וכמוהו נחלת שפרה, ור' אדונים דמם. ודעתי כי תהלת סמוך למלה חסרה כמו ושכורת ולא מיין, רק נחלת שפרה אינו כן כי הל' בקמ"ץ גדול הפך כל סמוך על כן טעמו כמו נחלה מפי פי' ר' משה הכהן.