ספרי על דברים יא יג
<< | ספרי על דברים • פרק י"א • פסוק י"ג | >>
• י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כח • כט • ל • לא • לב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְהָיָ֗ה אִם־שָׁמֹ֤עַ תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺתַ֔י אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ וּלְעׇבְד֔וֹ בְּכׇל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכׇל־נַפְשְׁכֶֽם׃
והיה אם שמע תשמעו אל מצותי. למה נאמר? - לפי שהוא אומר (דברים ה א) "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם", שומע אני שלא נתחייבו בתלמוד עד שנתחייבו במעשה? - ת"ל "והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי". מגיד הכתוב שמיד נתחייבו בתלמוד.
אין לי אלא מצות שנוהגות עד שלא נכנסו לארץ, כגון בכורות וקרבנות ומעשרות בהמה. מצות נוהגות משנכנסו לארץ, כגון העומר והחלה וב' הלחם ולחם הפנים, מנין? - ת"ל "והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי", לרבות שאר מצות.
אין לי אלא שאר מצות עד שלא כבשו. משכבשו וישבו, כגון שכחה ופיאה תרומה ומעשרות שמיטה ויובלות, מנין? - ת"ל "והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי", אין לי להוסיף על מצות אחרות.
"ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" - מגיד הכתוב שהמעשה תלוי בתלמוד ואין תלמוד תלוי במעשה. וכן מצינו שענש על התלמוד יותר מן המעשה, שנא' (הושע ד א) "שמעו דבר ה' בית יעקב, כי ריב לה' עם יעקב, ועם ישראל יתוכח, כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ."
"אין אמת" - אין דברי אמת. נאמר כאן אמת, ונאמר להלן אמת, שנאמר (משלי כג כג) "אמת קנה ואל תמכור".
"ואין חסד" - אין דברי חסד נאמרים, שנא' (תהלים לג ה) "חסד ה' מלאה הארץ".
"ואין דעת" - אין דברי דעת, שנ' (הושע ד ו) "נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת".
ואומר (ישעיה ה כד) "לכן כאכול קש לשון אש וחשש להבה ירפה". וכי יש לך קש שהוא אוכל אש? - אלא "קש" זה הוא עשו, שכל זמן שישראל מרפים את ידיהם מן המצות - הוא שולט בהם.
ואומר (ירמיה ט יא) "מי חכם ויבין זאת, ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה, על מה אבדה הארץ, נצתה כמדבר מבלי עובר? ויאמר ה': על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם, ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה".
ואומר (עמוס ב ד) "כה אמר ה': על שלשה פשעי יהודה, ועל ארבעה לא אשיבנו: על מאסם את תורת ה' וחקיו לא שמרו".
וכבר היה רבי טרפון ור' יוסי הגלילי ור' עקיבא מסובין בבית ערוד, נשאלו: מי גדול, תלמוד גדול או מעשה? נענה כולם ואמרו: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה.
רבי יוסי הגלילי אומר: גדול תלמוד, שהתלמוד קודם לחלה מ' שנה, ולמעשרות נ"ד שנה, וליובלות ק"ל.
וכשענש - ענש על התלמוד יותר מן המעשה, כך נתן שכר על התלמוד יותר מן המעשה! שנאמר "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם", ואומר "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". ואומר (תהלים קה מד) "ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו - בעבור ישמרו חוקיו" וגו':
אשר אנכי מצוה אתכם היום. ומנין אתה אומר שאם שמע דבר מפי קטן כשומע מפי חכם? שנאמר (קהלת יב יא) "דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות כולם נתנו מרועה אחד": מה דרבן זה, מכוון את הפרה לתלמיה, להביא חיים לעולם - כך דברי תורה מכוונים דעתו של אדם מדרכי מיתה לדרכי חיים.
ועוד, השומע מפי חכם - כשומע מפי סנהדרין, שנאמר (שם) "בעלי אסופות", ואין אסופות אלא סנהדרין, שנ' (במדבר יא טז) "אספה לי ע' איש מזקני ישראל".
והשומע מפי סנהדרין - כשומע מפי משה, שנאמר (קהלת יב יא) "נתנו מרועה אחד". ואומר (ישעיה סג יא) "ויזכור ימי עולם משה עמו איה המעלם מים את רועה צאנו ואיה השם בקרבו את רוח קדשו".
ולא עוד, השומע מפי משה - כשומע מפי הקב"ה, שנאמר "נתנו מרועה אחד", ואומר (תהלים פ ב) "רועה ישראל האזינה, נוהג כצאן יוסף, יושב הכרובים הופיעה".
ועוד, הרי הוא אומר (שיר השירים ז ה) "עיניך בריכות בחשבון על שער בת רבים".
"עיניך" - אלו הזקנים המתמנים על הצבור, וכן הוא אומר (ישעיה כט י) "כי נסך ה' עליהם רוח תרדמה ויעצם את עיניכם".
"בריכות" - מה בריכה זאת, אין אדם יודע מה בתוכה - כך אין אדם עומד על דברי חכמים.
"בחשבון" - בחשבונות, שגומרין בעצה ובמחשבה, והם נגמרים בבתי מדרשות, "על שער בת רבים"
וכן הוא אומר (שם) "אפך כמגדל הלבנון, צופה פני דמשק". אם עשיתה את התורה - קוה לאליהו, שאמרתי לו (מלכים א יט טו) "לך שוב לדרכך מדברה דמשק", ואומר (מלאכי ג כב) "זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים, הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה', והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם:
לאהבה את ה' אלהיכם. שמא תאמר, הרי למדתי תורה בשביל שאהיה עשיר, ובשביל שאקרא רבי, ובשביל שאקבל שכר? - ת"ל "לאהבה את ה' אלהיכם". כל מה שאתם עושים - לא תעשו אלא מאהבה:
ולעבדו - זה תלמוד. אתה אומר זה תלמוד, או אינו אלא עבודה ממש? - כשהוא אומר (בראשית ב טו) "ויקח ה' אלהים את האדם וינחהו בגן עדן, לעבדה ולשמרה", וכי מה עבודה לשעבר, ומה שמירה לשעבר? - הא למדת: "לעבדה" - זה תלמוד, "ולשמרה" - אלו מצוות. וכשם שעבודת מזבח קרויה עבודה - כך תלמוד קרויה עבודה.
ד"א: "לעבדו" - זו תפילה. זו תפלה, או אינו אלא עבודה? - ת"ל "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", וכי יש לו עבודה בלב? הא מה ת"ל "ולעבדו בכל לבבכם"? - זו תפלה.
וכן בדוד הוא אומר (תהלים קמא ב) "תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב".
ואומר (דניאל ו יא) "ודניאל כד ידיע די רשים כתבא, על לביתיה וכוין פתיחין ליה בעוליתיה נגד ירושלם, וזמנין תלתא ביומא הוה בריך על ברכוהי ומודי קדם אלהא כל קבל דהוה עבידא מקדמת דנא". ואומר (שם) "ובמקרביה לגובא לדניאל בקל עציב זעיק ענא מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חייא אלהיך די אנת פלח ליה בתדירא היכל לשזבותך מן אריותא". וכי יש פולחן בבבל? הא מה ת"ל "ולעבדו"? - זו תפלה. כשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תפלה קרויה עבודה.
ר' אליעזר בן יעקב אומר: "ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם" הרי זו אזהרה לכהנים שלא יהיה לבם מהרהר בשעת עבודה:
ד"א: מה ת"ל "בכל לבבכם ובכל נפשכם", והלא כבר נאמר "בכל לבבך ובכל נפשך"? - כאן ליחיד כאן לצבור. כאן לתלמוד כאן למעשה. הואיל ושמעת - עשה. עשיתם מה עליכם - אף אני אעשה מה שעלי, "ונתתי מטר ארצכם":
<< · ספרי על דברים · יא · יג · >>