סידור/נוסח עדות המזרח/שבת/מוסף
סיום תפילת שחרית
[עריכה]הכרזת ראש חדש
[עריכה]בשבת שלפני ראש חודש חוץ מראש חדש תשרי (ואפילו בראש חדש אב) מכריזין על ראש חודש. ונכון לידע זמן המולד, ולכן יש נוהגים להכריז בשעת קריאת "יהי רצון" על זמן המולד בדיוק
יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמַֽיִם, לְכוֹנֵן אֶת בֵּית חַיֵּינוּ וּלְהָשִׁיב שְׁכִינָתוֹ לְתוֹכוֹ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵֽינוּ, וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמַֽיִם, לְרַחֵם עַל פְּלֵיטָתֵֽנוּ, וְלַעֲצוֹר הַמַּגֵּפָה, וְהַמַּשְׁחִית, וְהַחֶרֶב, וְהָרָעָב, וְהַשְּׁבִי, וְהַבִּזָּה, מֵעָלֵֽינוּ וּמֵעַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמַֽיִם, לְקַיֵּם לָֽנוּ אֶת כָּל־חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְתַלְמִידֵיהֶם, בְּכָל־מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם, וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמַֽיִם, שֶׁנִּשְׁמַע וְנִתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, בְּשׂוֹרוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת, מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, וְאִמְרוּ אָמֵן:
(הנוהגים להכריז על המולד יכריזו כאן)
מִי שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵֽינוּ וּמִמִּצְרַֽיִם גְּאָלָם, הוּא יִגְאַל אוֹתָֽנוּ וְיָשִׁיב בָּנִים לִגְבוּלָם, בְּסִימָן טוֹב יְהֵא לָֽנוּ רֹאשׁ חֹדֶשׁ "פלוני" בְּיוֹם "פלוני (ופלוני)". יְחַדְּשֵׁהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלֵֽינוּ וְעַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּכָל־מָקוֹם שֶׁהֵם, לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה, לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה טוֹבָה, לִשְׁמוּעוֹת טוֹבוֹת, וְלִבְשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, בחורף: וְלִגְשָׁמִים בְּעִתָּם, בקיץ: וּלְטַלְלֵי בְרָכָה, וְלִרְפוּאָה שְׁלֵמָה, וְלִגְאֻלָּה קְרוֹבָה, וְאִמְרוּ אָמֵן:
הכרזת תענית
[עריכה]בשבת שלפני הצומות י"ז בתמוז ועשרה בטבת, מכריז החזן: (ואין מכריזין בשאר הצומות)
אַחֵֽינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל שְׁמָעוּ. צוֹם לי"ז בתמוז: הָרְבִיעִי לעשרה בטבת: הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה בְּיוֹם פלוני. יַהֲפֹךְ אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, כְּדִכְתִיב כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת צ֣וֹם הָרְבִיעִ֡י (י"ז בתמוז) וְצ֣וֹם הַחֲמִישִׁי֩ (ט' באב) וְצ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י (צום גדליה) וְצ֣וֹם הָעֲשִׂירִ֗י (עשרה בטבת) יִהְיֶ֤ה לְבֵית־יְהוּדָה֙ לְשָׂשׂ֣וֹן וּלְשִׂמְחָ֔ה וּֽלְמֹעֲדִ֖ים טוֹבִ֑ים וְהָאֱמֶ֥ת וְהַשָּׁל֖וֹם אֱהָֽבוּ:
מי שברך לקהל
[עריכה]מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְדָוִד וּשְׁלֹמֹה, וְכָל הַקְּהִלּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת וְהַטְּהוֹרוֹת, הוּא יְבָרֵךְ אֶת־כָּל־הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְתַלְמִידֵיהֶם, וְכָל־אֲשֶׁר לָהֶם. מַלְכָּא דְעָלְמָא הוּא יְבָרֵךְ יַתְכוֹן, וִיזַכֶּה יַתְכוֹן, וְיִשְׁמַע בְּקָל צְלוֹתְכוֹן, תִּתְפָּרְקוּן וְתִשְׁתֵּזְבוּן מִכָּל צָרָה וְעַקְתָּא, וִיהֵא מֵימְרָא דַּיהֹוָה בְּסַעְדְכֶם, וְיָגֵן בַּעַדְכֶם, וְיִפְרוֹשׂ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ עֲלֵיכֶם, וְיִטַּע בֵּינֵיכֶם אַהֲבָה וְאַחְוָה, שָׁלוֹם וְרֵעוּת, וִיסַלֵּק שִׂנְאַת חִנָּם מִבֵּינֵיכֶם, וְיִשְׁבּוֹר עֹל הַגּוֹיִם מֵעַל צַוָּארֵיכֶם, וִיקַיֵּם בָּכֶם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֽוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם (בשבת תשובה: וְיִכְתָּבְכֶם הָאֵל בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים). וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן:
אשרי
[עריכה]אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה. (תהלים פד, ה)
אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיֲהֹוָה אֱלֹהָיו. (תהלים קמד, טו)
תְּהִלָּה לְדָוִד,
- אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.
- בְּכָל יוֹם אֲבָרְכֶךָּ וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.
- גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר.
- דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ.
- הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ וְדִבְרֵי נִפְלְאוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה.
- וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ וּגְדוּלָּתְךָ אֲסַפְּרֶנָּה.
- זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּנוּ.
- חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל חָסֶד.
- טוֹב יְיָ לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו.
- יוֹדוּךָ יְיָ כָּל מַעֲשֶׂיךָ וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה.
- כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ.
- לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ.
- מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר.
- סוֹמֵךְ יְיָ לְכָל הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים.
- עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ.
- פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן.
- צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו.
- קָרוֹב יְיָ לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת.
- רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם.
- שׁוֹמֵר יְיָ אֶת כָּל אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד.
- תְּהִלַּת יְיָ יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. (תהלים קמה)
וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּ יָהּ. (תהלים קטו, יח)
בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ.
(מלכים א ח, נו)
נז יְהִי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ. נח לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבֹתֵינוּ. נט וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְהוָה קְרֹבִים אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. ס לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד. (מלכים א ח, נז-ס) ח לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל. ט הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת כִּי עִמְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. (יהושע א, ח-ט)
נוהגים שהילדים בביהכנ"ס אומרים פעמיים את הפסוק הבא, ויש נוהגים שהחזן אומרו:
יִמְלֹךְ יְהוָה לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּ יָהּ.
(תהלים קמו, י)
מחזירים ספר התורה לארון הקודש ואומרים:
א מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַיהוָה בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַיהוָה כָּבוֹד וָעֹז.
ב הָבוּ לַיהוָה כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ.
ג קוֹל יְהוָה עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים יְהוָה עַל מַיִם רַבִּים.
ד קוֹל יְהוָה בַּכֹּחַ קוֹל יְהוָה בֶּהָדָר.
ה קוֹל יְהוָה שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר יְהוָה אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן.
ו וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים.
ז קוֹל יְהוָה חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ.
ח קוֹל יְהוָה יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל יְהוָה מִדְבַּר קָדֵשׁ.
ט קוֹל יְהוָה יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד.
י יְהוָה לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב יְהוָה מֶלֶךְ לְעוֹלָם.
יא יְהוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
(תהלים כט)
שׁוּבָה לִמְﬠוֹנָךְ וּשְׁכוֹן בְּבֵית מַאֲוַיָּךְ כִּי כָל פֶּה וְכָל לָשׁוֹן יִתְּנוּ הוֹד וְהָדָר לְמַלְכוּתָךְ: וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְהוָה רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. (במדבר י, לו) הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ ונשוב [וְנָשׁוּבָה] חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם. (איכה ה, כא)
כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ. (משלי ד, ב)
יִתְגַּדַּל (כריעה) וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)
בְּעָלְמָא דִי בְרָא כִרְעוּתֵהּ , וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. (ועונים: אמן)
בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן:
הקהל עונה אמן ומצטרף לאמירת המשפט הבא עד "דאמירן בעלמא" :
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא.
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל (כריעה) , שְׁמֵהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (ועונים: אמן)
לְעֵילָא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)
תפילת עמידה
[עריכה]פתיחה
[עריכה]לפני שאומרים "ה' שפתי תפתח" צועדים שלשה צעדים קדימה. יעמוד כאשר הרגלים צמודות זו לזו, יד ימין מונחת על יד שמאל ושתיהן מונחות על הלב כמראיהם של מלאכים עומדים. חשוב להגות היטב את המילים בעת התפילה:
אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. (תהלים נא, יז)
אבות
[עריכה]בחלק זה יוצגו תפילות שבח לה'. יש חשיבות לכוון בתפילת העמידה אך חשיבות יתרה בברכת האבות בכדי שלא תהיה לבטלה.
בָּרוּךְ אַתָּה (כריעה) יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, קוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ, בְּאַהֲבָה. (יכוון למסור נפשו למען קידוש ה' בארבע מיתות בית דין: סקילה, שריפה, הרג וחנק)
בעשרת ימי תשובה: זָכְרֵנוּ לְחַיִּים, מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים,כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים , לְמַעַנְךָ (נ"א:לְמַעֲנָךְ) אֱלֹהִים חַיִּים.
מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן.
בָּרוּךְ אַתָּה (כריעה) יַהַוַהַ, (יזדקף) מָגֵן אַבְרָהָם.
גבורות
[עריכה]אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם, אֲדֹנָי. מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִׁיעַ.
בחורף אומרים: מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם
בקיץ אומרים: מוֹרִיד הַטָל
טעה ולא אמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בחורף (וגם לא אמר "מוריד הטל"), או שאמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בקיץ, ועדיין לא אמר "אתה קדוש", יחזור ל"אתה גיבור" ויאמר שנית. ואם נזכר אחרי שאמר "אתה קדוש" יחזור לתחילת התפילה
מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד, מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים, וְרוֹפֵא חוֹלִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמוֹךָ בַּעַל (ידגיש את העי"ן) גְּבוּרוֹת, וּמִי דוֹמֶה לָּךְ, מֶלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִיחַ יְשׁוּעָה.
בעשרת ימי תשובה: מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמָן , זוֹכֵר יְצוּרָיו בְּרַחֲמִים לְחַיִּים.
וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים.
בָּרוּךְ אַתָּה יֵהֵוֵהֵ, מְחַיֵּה הַמֵּתִים.
בחזרת הש"ץ:
כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ יְיָ אֱלהֵינוּ מַלְאָכִים הֲמונֵי מַעְלָה עִם עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל קְבוּצֵי מַטָּה. יַחַד כֻּלָּם קְדֻשָּׁה לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ כַּדָּבָר הָאָמוּר עַל יַד נְבִיאָךְ: וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר:
קָדושׁ. קָדושׁ. קָדושׁ. יְיָ צְבָאות מְלא כָל הָאָרֶץ כְּבודו:
כְּבודו מָלֵא עולָם וּמְשָׁרְתָיו שׁואֲלִים אַיֵּה מְקום כְּבודו לְהַעֲרִיצו: לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאומְרִים:
בָּרוּךְ כְּבוד יְיָ מִמְּקומו:
יִמְלךְ יְיָ לְעולָם, אֱלהַיִךְ צִיּון לְדֹר וָדֹר, הַלְלוּיָהּ:
מִמְּקומו הוּא יִפֶן בְּרַחֲמָיו לְעַמּו הַמְיַחֲדִים שְׁמו עֶרֶב וָבקֶר בְּכָל יום תָּמִיד אומְרִים פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה:
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. יְיָ אֱלהֵינוּ יְיָ אֶחָד:
הוּא אֱלהֵינוּ. הוּא אָבִינוּ. הוּא מַלְכֵּנוּ. הוּא מושִׁיעֵנוּ. הוּא יושִׁיעֵנוּ וְיִגְאָלֵנוּ שֵׁנִית. וְיַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו לְעֵינֵי כָּל חַי לֵאמר. הֵן גָּאַלְתִּי אֶתְכֶם אַחֲרִית כְּרֵאשִׁית לִהְיות לָכֶם לֵאלהִים. אֲנִי יְיָ אֱלהֵיכֶם: וּבְדִבְרֵי קָדְשָׁךְ כָּתוּב לֵאמר:
קדושת ה'
[עריכה]אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶּלָה :
בָּרוּךְ אַתָּה יֹהֵוָהֵ, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ [בעשרת ימי תשובה: הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ].
ברכת תכנת שבת
[עריכה]ברכה זו נאמרת במוסף של שבת שאינה חלה בראש חודש או בחג.
תִּכַּנְתָּ שַׁבָּת רָצִיתָ קָרְבְּנוֹתֶיהָ. צִוִּיתָ פֵּרוּשֶׁיהָ עִם סִדּוּרֵי נְסָכֶיהָ. מְעַנְּגֶיהָ לְעוֹלָם כָּבוֹד יִנְחָלוּ. טוֹעֲמֶיהָ חַיִּים זָכוּ. וְגַם הָאוֹהֲבִים דְּבָרֶיהָ גְּדֻלָּה בָחָרוּ. אָז מִסִּינַי נִצְטַוּוּ צִיווּיֵי פְּעַלֵיהָ כָּרָאוּי.
יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ, וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ. תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם.
אֶת מוּסַף יום הַשַּׁבָּת הַזֶּה. נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצונֶךָ. כְּמו שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתורָתֶךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדָךְ כָּאָמוּר:
ט וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּוֹ. י עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ עַל עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ. (במדבר כח, ט-י)
יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתְךָ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקוֹרְאֵי ענֶג. עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי. כֻּלָּם יִשְׂבְּעוּ וְיִתְעַנְּגוּ מִטּוּבֶךָ. וְהַשְׁבִיעִי רָצִיתָ בּוֹ וְקִדַּשְׁתּוֹ חֶמְדַּת יָמִים אוֹתוֹ קָרָאתָ. זֵכֶר לְמַעֲשה בְרֵאשִׁית:
אֱלֹהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבוֹתֵינוּ רְצֵה נָא בִמְנוּחָתֵנוּ. קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ. שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ שַמֵּחַ נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ. וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ וְיָנוּחוּ בוֹ כֹּל יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת:
- אַתָּה יָצַרְתָּ עוֹלָמְךָ מִקֶּדֶם
- כִּלִּיתָ מְלַאכְתְּךָ בַּיּום הַשְּׁבִיעִי.
- אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ
וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁונות וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְותֶיךָ.
וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבודָתֶךָ וְשִׁמְךָ הַגָּדול וְהַקָּדושׁ עָלֵינוּ קָרָאתָ: - וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה שַׁבָּתות לִמְנוּחָה וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְכַפָּרָה. וּלְפִי שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ אֲנַחְנוּ וַאֲבותֵינוּ. חָרְבָה עִירֵנוּ וְשָׁמֵם בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ. וְגָלָה יְקָרֵנוּ וְנֻטַּל כָּבוֹד מִבֵּית חַיֵּינוּ. וְאֵין אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת חוֹבוֹתֵינוּ בְּבֵית בְּחִירָתֶךָ בַּבַּיִת הַגָּדול וְהַקָּדושׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. מִפְּנֵי הַיָּד שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה בְמִקְדָּשֶׁךָ:
- יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשמְחָה לְאַרְצֵנוּ וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ. וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם. וְאֶת מוּסְפֵי יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְיוֹם רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה. נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ. כְּמו שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ, עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ, מִפִּי כְבוֹדֶךָ כָּאָמוּר:
ט וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּוֹ. י עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ עַל עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ. (במדבר כח, ט-י)
וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עֹלָה לַיהוָה פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם. (במדבר כח, יא)
- וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם כִּמְדֻבָּר: שְׁלשָׁה עֶשרנִים לַפָּר. וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאָיִל וְעִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶש וְיַיִן כְּנִסְכּו. וְשָׂעִיר לְכַפֵּר. וּשְׁנֵי תְמִידִים כְּהִלְכָתָם:
- יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתְךָ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקוֹרְאֵי עֹנֶג. עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי - כֻּלָּם יִשְׂבְּעוּ וְיִתְעַנְּגוּ מִטּוּבֶךָ. וּבַשְּׁבִיעִי - רָצִיתָ בּוֹ וְקִדַּשְׁתּו, חֶמְדַּת יָמִים אוֹתוֹ קָרָאתָ, זֵכֶר לְמַעֲשה בְרֵאשִׁית:
- אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, רְצֵה בִמְנוּחָתֵנוּ
וְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ - בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה - אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה: לְטובָה וְלִבְרָכָה. לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה. לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה. לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה. לְחַיִּים וּלְשָׁלום. לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן. (בשנת העיבור עד חודש ניסן וי"א כל השנה וי"א בחודש העיבור בלבד: וּלְכַפָּרַת פָּשַׁע).
קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְותֶךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתורָתֶךָ. שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשמְּחֵנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ. וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ: - כִּי בְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בָּחַרְתָּ מִכָּל הָאֻמּוֹת וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ לָהֶם הוֹדָעְתָּ וְחֻקֵּי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לָהֶם קָבָעְתָּ:
- בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים:
עבודה
[עריכה]רְצֵה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְּאַהֲבָה תְּקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ.
בראש חודש ובמועדים (כגון בחול המועד סוכות ופסח) מוסיף יעלה ויבוא:
וְאַתָּה, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, תַּחְפֹּץ בָּנוּ וְתִרְצֵנוּ. וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים.
בָּרוּךְ אַתָּה יִהִוִהִ , הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן.
הודאה
[עריכה]כשיאמר מודים ישתחווה
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, צוּרֵנוּ צוּר חַיֵּינוּ וּמָגֵן יִשְׁעֵנוּ אַתָּה הוּא לְדֹר וָדֹר.
נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ, עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶיךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם. הַטּוֹב! כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, הַמְּרַחֵם! כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ.
בחזרת הש"ץ:
מודים דרבנן
בזמן ששליח הציבור אומר מודים, אומרים הקהל:
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שֶׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי כָל בָּשָׁר, יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּנוּ וּתְחָנֵּנוּ וְתֶאֱסוֹף גָּלֻיּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ וּלְעָבְדְךָ בְלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ, בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת.
על הניסים
[עריכה]עַל (י"ג וְעַל) הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.
לחנוכה
[עריכה]בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי (י"ג חַשְׁמוֹנַאי) וּבָנָיו
כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְשַׁכְּחָם תּוֹרָתָךְ תּוֹרָתָךְ (נ"א: מִתּוֹרָתָךְ) וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ .
וְאַתָּה, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם: רַבְתָּ אֶת רִיבָם דַּנְתָּ אֶת דִּינָם נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. לְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה.
וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת-מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ
וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ בְּהַלֵּל (גָּמוּר) וּבְהוֹדָאָה, וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה.
לפורים
[עריכה]בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר לספירה מיציאת מצרים, החודש האחרון הוא אדר, כיון שבנ"י יצאו ממצרים בניסן וּשְׁלָלָם לָבוֹז וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וַהֲשֵׁבוֹתָ-לוֹ גְמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה.
וממשיכים "ועל כולם" בתפילת שמונה עשרה או "ועל הכל" בברכת המזון.
וְעַל כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא תָמִיד, שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ , לְעוֹלָם וָעֶד. וְכָל-הַחַיִּים יוֹדוּךָ סֶּלָה,
בעשרת ימי תשובה: וּכְתֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל-בְּנֵי בְרִיתֶךָ.
וִיהַלְלוּ וִיבָרְכוּ אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל, בֶּאֱמֶת, לְעוֹלָם כִּי טוֹב , הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ וְעֶזְרָתֵנוּ סֶלָה, הָאֵל הַטּוֹב .
בָּרוּךְ אַתָּה יֻהֻוֻהֻ, הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת.
כשיאמר "ברוך" ישתחווה
בחזרת הש"ץ:
בתפילת שחרית, ובתענית ציבור גם במנחה (לרוב הפוסקים רק אם היא סמוכה לשקיעה), החזן והכהנים אומרים ברכת כהנים ככתוב כאן; אם יש יותר מכהן אחד קורא להם החזן:
- כֹּהֲנִים!
(והכהנים מברכים):
- בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה: עונים: אמן
ואומר החזן והכהנים אחריו מילה במילה:
- יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ. הקהל עונה: אמן
- יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיחֻנֶּךָּ. הקהל עונה: אמן
- יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. הקהל עונה: אמן
אם אין עולים כהנים אומר החזן:
- אלוהינו ואלוהי אבותינו, ברכנו בברכה המשולשת בתורה הכתובה על ידי משה עבדך, האמורה מפי אהרון ובניו כהנים עם קדושיך כאמור:
- יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ. הקהל עונה: כן יהי רצון
- יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיחֻנֶּךָּ. הקהל עונה: כן יהי רצון
- יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. הקהל עונה: כן יהי רצון
שים שלום
[עריכה]וְטוֹב (יִהְיֶה) בְּעֵינֶיךָ לְבָרְכֵנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת-כָּל- עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל (בְּרָכָה שְׁלֵמָה) בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם .
בעשרת ימי תשובה: וּבְסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וּפַרְנָסָה טוֹבָה וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת , נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ, אֲנַחְנוּ וְכָל-עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם.
בָּרוּךְ אַתָּה יהוה, הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. אמן
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי. (תהלים יט, טו)
אלוהי נצור
[עריכה]יש האומרים פה את מזמור קכ"א בתהילים א שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי. ב עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. ג אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ. ד הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. ה יְהוָה שֹׁמְרֶךָ יְהוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ. ו יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה. ז יְהוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ. ח יְהוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. (תהלים קכא)
אֱלֹהַי נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי (נ"א: וְשִׂפְתוֹתַי) מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם, וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה, פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ, וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְכָל-הַקָּמִים וְהַחוֹשְׁבִים עָלַי לְרָעָה , מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְבוֹתָם. יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי-רוּחַ. וּמַלְאַךְ יְהֹוָה דּוֹחֶה. עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ (נ"א: שְׁמָךְ), עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינֶךָ (יְמִינָךְ) , עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ (תּוֹרָתָךְ) , עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתֶךָ (קְדֻשָּׁתָךְ) , לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ. הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי.
יש הנוהגים לומר כאן פסוק המתחיל וגומר באות שבה מתחיל וגומר שמו הפרטי, ואם יש לו יותר משם אחד, אומר פסוק אחד לכל שם.
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי. (תהלים יט, טו)
יש נוהגים לומר כאן תחנונים, ויש אומרים תפילה זו:
יהי רצון מלפניך ה' אלקַי ואלקֵי אבותי, שלא תעלה קנאת אחרים עלי ולא קנאתי על אחרים, ושלא אכעוס היום ושלא אכעיסך, ותצילני מיצה"ר ותן בלבי הכנעה וענוה ויראת חטא. מלכנו ואלהינו יחד שמך בעולמך ובנה ביתך, שכלל היכלך וקבץ גלויותינו, פדה צאנך ושמח עדתך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך אמן:
באומרו "עושה שלום במרומיו", יצעד שלושה צעדים לאחור, "הוא ברחמיו יעשה שלום", יחווה קידות לשמאל, לימין ולאמצע, "עלינו ועל כל ישראל",יצעד שלוש צעדים בחזרה, ויאמר "ואמרו אמן". ויש דעות אחרות.
עֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
ב יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
ג מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְהוָה.
ד רָם עַל כָּל גּוֹיִם יְהוָה עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ.
(תהלים קיג, ב-ד)
הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם.
(תהלים כח, ט)
יִתְגַּדַּל (כריעה) וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)
בְּעָלְמָא דִי בְרָא כִרְעוּתֵהּ , וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. (ועונים: אמן)
בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן:
הקהל עונה אמן ומצטרף לאמירת המשפט הבא עד "דאמירן בעלמא" :
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא.
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל (כריעה) , שְׁמֵהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (ועונים: אמן)
לְעֵילָא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)
תִּתְקַבַּל צְלוֹתָנָא וּבָעוּתָנָא עִם צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּנָא דְּבִשְׁמַיָּא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)
יעשה שלש פסיעות ויאמר: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:
פיטום הקטורת
[עריכה]כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעולָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, לְעולָם יִירְשׁוּ אָרֶץ, נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר:
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה: אַשְׁרֵי מִי שֶׁעֲמָלו בַּתּורָה וְעושֶׂה נַחַת רוּחַ לְיוצְרו. גָּדֵל בְּשֵׁם טוב וְנִפְטָר בְּשֵׁם טוב מִן הָעולָם, וְעָלָיו אָמַר שְׁלמה בְּחָכְמָתו: טוב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוב, וְיום הַמָּוֶת מִיּום הִוָּלְדו. לְמַד תּורָה הַרְבֵּה וְיִתְּנוּ לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה, וְדַע מַתַּן שְׂכָרָם שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבא:
רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַשְׁיָא אומֵר: רָצָה הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּות אֶת יִשְׂרָאֵל. לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּורָה וּמִצְות, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקו, יַגְדִּיל תּורָה וְיַאְדִּיר:
אֵין כֵּאלהֵינוּ. אֵין כַּאדונֵנוּ. אֵין כְּמַלְכֵּנוּ. אֵין כְּמושִׁיעֵנוּ: מִי כֵּאלהֵינוּ. מִי כַּאדונֵנוּ. מִי כְּמַלְכֵּנוּ. מִי כְּמושִׁיעֵנוּ: נודֶה לֵאלהֵינוּ. נודֶה לַאדונֵנוּ. נודֶה לְמַלְכֵּנוּ. נודֶה לְמושִׁיעֵנוּ: בָּרוּךְ אֱלהֵינוּ. בָּרוּךְ אֲדונֵנוּ. בָּרוּךְ מַלְכֵּנוּ. בָּרוּךְ מושִׁיעֵנוּ: אַתָּה הוּא אֱלהֵינוּ. אַתָּה הוּא אֲדונֵנוּ. אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ. אַתָּה הוּא מושִׁיעֵנוּ: אַתָּה תושִׁיעֵנוּ אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּון. כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מועֵד:
פרשת הקטורת
[עריכה]עניין גדול הוא אמירת פיטום הקטורת וצריך לכוין בה הרבה, ובזהר הקדוש נאמר: "אמר רבי שמעון: אי בני נשא הוו ידעי כמה עלאה איהו עובדא דקטורת קמי קודשא בריך הוא, הוו נטלי כל מלה ומלה מניה והוו סלקי לה עטרה על רישייהו ככתרא דדהבא":
אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ שֶׁהִקְטִירוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל יְדֵי מֹשֶׁה נְבִיאֶךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ:
לד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה. לה וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ. לו וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם. (שמות ל, לד-לו) וְנֶאֱמַר, ז וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה. ח וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהוָה לְדֹרֹתֵיכֶם. (שמות ל, ז-ח)
משנת הקטורת
[עריכה]תָּנוּ רַבָּנָן, פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת כֵּיצַד: שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ. שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, מָנֶה בְּכֹל יוֹם, מַחֲצִיתוֹ בָּבוֹקֶר וּמַחֲצִיתוֹ בָּעֶרֶב, וּשְׁלשָׁה מָנִים יְתֵרִים, שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּמַחֲזִירָן לְמַכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּדֵי לְקָיֵים מִצְוַת דַקָּה מִן הַדַּקָּה. וְאַחַד עָשָׂר סַמָּנִים הָיוּ בָהּ. וְאֵלּוּ הֵן (טוב למנות ביד ימין): (א) הַצֳּרִי (ב) וְהַצִּפֹּרֶן (ג) הַחֶלְבְּנָה (ד) וְהַלְּבוֹנָה, מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה, (ה) מוֹר (ו) וּקְצִיעָה (ז) שִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ (ח) וְכַרְכֹּם, מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה, (ט) הַקֹּשְׁטְ שְׁנֵים עָשָׂר, (י) וְקִלּוּפָה שְׁלשָׁה, (יא) וְקִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה תִּשְׁעָה קַבִּין, יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא, וְאִם לֹא מָצַא יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִוַּר עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רוֹבַע, מַעֲלֶה עָשָׁן, כָּל שֶׁהוּא.
רַבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר: אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהִיא, וְאִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ, וְאִם חִסַּר אֶחָד מִכָּל סַמָּנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׂרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה לְמָה הִיא בָּאַה? כְּדֵי לְשָׁפּוֹת בָּהּ אֶת הַצִּפֹּרֶן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה; יֵין קַפְרִיסִין לְמָה הוּא בָּא? כְּדֵי לִשְׁרוֹת בּוֹ אֶת הַצִּפֹּרֶן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה, וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ! אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד:
תַּנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר: הָדֵק הֵיטֵב, הֵיטֵב הָדֵק, מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים. פִּטְּמָהּ לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה, לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ, לֹא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה זֶה הַכְּלָל, אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין. וְאִם חִסַּר אֶחָד מִכָּל סַמָּנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:
תָּנֵי בַּר קַפָּרָא אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין. וְעוֹד תָּנֵי בַר קַפָּרָא, אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קוֹרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ, אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ, וְלָמָה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ? מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה, כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיְהֹוָה : ( וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים. (בראשית מג, יא))
יְהוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה. (תהלים מו, ח)
יְהוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ. (תהלים פד, יג)
יְהוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ. (תהלים כ, י)
וְעָרְבָה לַיהוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ͏ִם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת. (מלאכי ג, ד)
תָּנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לְטוב. כָּל הַשּׁונֶה הֲלָכות בְּכָל יום מֻבְטַח לו שֶׁהוּא בֶּן הָעולָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר:
הֲלִיכות עולָם לו. אַל תִּקְרֵי הֲלִיכות אֶלָּא הֲלָכות:
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רִבִּי חֲנִינָא:
תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלום בָּעולָם, שֶׁנֶּאֱמַר:
וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלום בָּנָיִךְ. אַל תִּקְרֵי בָנַיִךְ אֶלָּא בונָיִךְ:
יְהִי שָׁלום בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנותָיִךְ:
לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלום בָּךְ:
לְמַעַן בֵּית ה' אֱלהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוב לָךְ:
וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלום עַל יִשְׂרָאֵל:
שָׁלום רָב לְאהֲבֵי תורָתֶךָ, וְאֵין לָמו מִכְשׁול:
ה' עז לְעַמּו יִתֵּן. ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּו בַשָּׁלום:
ואומרים קדיש על ישראל:
קדיש על ישראל נאמר על ידי אבלים, אלא אם כן אין אף אבל במניין ואז יכול להאמר ע"י כל אחד מהציבור. ויש נוהגים שאומר אותו מי שיש לו יום השנה על פטירת אביו או אמו.
יִתְגַּדַּל (כריעה) וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)
בְּעָלְמָא דִי בְרָא כִרְעוּתֵהּ , וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. (ועונים: אמן)
בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן:
הקהל עונה אמן ומצטרף לאמירת המשפט הבא עד "דאמירן בעלמא" :
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא.
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל (כריעה) , שְׁמֵהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (ועונים: אמן)
לְעֵילָא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:(רַבָּנָן) בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְברָךְ:
ועונים הקהל:
בָּרוּךְ ה' הַמְברָךְ לְעולָם וָעֶד:
וחוזר:
בָּרוּךְ ה' הַמְברָךְ לְעולָם וָעֶד:
עלינו לשבח
[עריכה]עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, וגוֹרָלֵנוּ (יש גורסים: וְלֹא גוֹרָלֵנוּ) כְּכָל-הֲמוֹנָם, שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְּלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ. (יפסיק מעט. וכשיאמר ואנחנו משתחוים יכרע כל גופו:) וַאֲנַחְנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים. הוּא אֱלֹהֵינוּ, וְאֵין עוֹד אַחֵר, אֱמֶת מַלְכֵּנוּ וְאֶפֶס זוּלָתוֹ. כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד:
עַל כֵּן נְקַוֶּה לָּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ , לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ, וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי-לְךָ תִּכְרַע כָּל-בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן. לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ, וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ, וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלֹךְ בְּכָבוֹד. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: יְהוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד. וְנֶאֱמַר: וְהָיָה יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.