משנה תענית ב י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת תענית · פרק ב · משנה י | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אין גוזרין תענית על הציבור בראש חודשלג, בחנוכה ובפורים. ואם התחילו, אין מפסיקיןלד, דברי רבן גמליאל. אמר רבי מאיר, אף על פי שאמר רבן גמליאל אין מפסיקין, מודה היה שאין משלימין.

וכן תשעה באב שחל להיות בערב שבת.

נוסח הרמב"ם

אין גוזרין תענית על הציבור בראשי חודשים ובחנוכה ובפורים ואם התחילו אין מפסיקין דברי רבן גמליאל אמר רבי מאיר אף על פי שאמר רבן גמליאל אם התחילו אין מפסיקין מודה היה שאין משלימין וכן בתשעה באב שחל להיות ערב שבת.

פירוש הרמב"ם

אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים כו': ואם התחילו אין מפסיקין רוצה לומר אם התחילו להתענות שעה א' אין מפסיקין התענית אלא שמשלימין היום: ואמר ר' מאיר מודה היה שאין משלימין רוצה לומר שמתענין קצת היום ואוכלים קצתו. וכן תשעה באב שחל להיות ערב שבת מתענין קצת היום ואוכלין בסוף היום מפני כבוד השבת ואין הלכה כרבי מאיר אלא אם התחילו מתענין ומשלימין. אבל תשעה באב שחל להיות ערב שבת מתענין לכתחלה ומשלימין. ותשעה באב לא יחול בערב שבת אלא כשהיו עושין על פי הראיה אבל לא בחשבון העבור שהוא בידינו היום:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ואם התחילו - שגזרו התעניות קודם לכן והתחילו להתענות על הצרה אפילו יום אחד ופגע בהן אחד מאלו הימים אין מפסיקין:

מודה הוא שאין משלימין - להתענות בהן כל היום, אלא אוכל בערב סמוך לשקיעת החמה:

וכן ט' באב שחל להיות בערב שבת - כגון בזמן שהיו ב"ד קובעים ע"פ הראייה, אוכל בערב סמוך לשקיעת החמה, מפני כבוד השבת שלא יכנס לשבת כשהוא רעב. ואין הלכה כר' מאיר אלא מתענין ומשלימין. וכן ט' באב שחל להיות בערב שבת מתענה ומשלים:

פירוש תוספות יום טוב

בראש חודש. כתב רש"י דאקרי מועד כמו שכתבתי בס"ד במשנה ד' פ"ק דשבועות. ובחנוכה ובפורים עיין לעיל במשנה ח':

ואם התח לו אין מפסיקין. כתב רש"י ואם התחילו כו' ונכנס בהן רחש חודש אין מפסיקין דאף על גב דאיקרי מועד לא כתיב יום משתה ושמחה. ע"כ. אבל פורים [אע"ג] דכתיב ביה יום משתה ושמחה כיון דלא אקרי מועד לא חשבינן ליה אע"ג דאקרי י"ט לא זהו לשון מועד שנקראים המועדות בתורה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(לג) (על המשנה) בראש חודש. דאיקרי מועד. רש"י:

(לד) (על המשנה) אין כו' דאע"ג דאיקרי מועד לא כתיב יום משתה ושמחה. רש"י. אבל פורים אע"ג דכתיב ביה יום משתה ושמחה כיון דלא איקרי מועד לא חשיב ליה אף על גב דאיקרי יום טוב לא זהו לשון מועד שנקראים המועדות בתורה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אין גוזרין תענית על הצבור בר"ח וכו':    ס"פ בכל מערבין (עירובין דף מ"א.) ונראה ששם הוא שנפל טעות שכתוב שם דברי רשב"ג ואינם אלא דברי רבן גמליאל אע"פ שרש"ל ורב"א ז"ל לא הגיהוהו. ומלות על הצבור מחקם ה"ר יהוסף ז"ל:

ואם התחילו:    אפי' יום אחד כר' יוסי ודלא כר' אחא דאמר דהתחלה בשלש בעינן ופי רש"י ז"ל דאמוראי נינהו אבל הר"ן ז"ל כתב דתנאי נינהו. ומשמע דגריס רבי אחא אומר ר' יוסי אומר אבל רש"י ז"ל כתב דגריס רב אחא אמר רב אסי אמר וכו'. ונלע"ד דמדקתני ואם התחילו לשון דיעבד משמע שפיר דלאו דוקא שהתחילו בטעות שלא ידעו שיפגעו בהן ר"ח חנוכה ופורים דה"ה דאפילו שידעו שיפגעו בהן ר"ח חנוכה ופורים אין מפסיקין ועיין בתוספתא מעשה שגזרו תענית בחנוכה בלוד וכו' ותחלתה הובאה בפ"ק דר"ה דף י"ח. וביד פ"א דהלכות תענית סי' ז' ובטור א"ח סי' תי"ח וסי' תקע"ב. ובירוש' כתיבת יד משמע דרב אחא הוא דאמר אחת. אכן ז"ל הירוש' שבדפוס כמה היא התחלה ר' בא אמר אחת ר' יוסא אמר שתים ע"כ. ושמע שמעתי שהיתה מחלוקת בין קצת חכמי ארץ ישראל יצ"ו שיש אומרים דואם התחילו אין מפסיקין דקתני ר"ל שהתחילו כבר והתענו ג' תעניות ראשונות של עצירת גשמים של הצבור אז אין מפסיקין ומתענין השלש שניות או הז' אחרונות בר"ח חנוכה ופורים וקצתם סוברים דמשנה כמשמעה והג' תעניות הראשונות מילתא באפי נפשייהו וכן השלש שניות וכן השבע אחרונות ולא הוו כולהו אחדות אחת למיקרי להו התחלה לשל אחריהם. והן אמת כי לשון הגמ' דקאמר רב אחא אמר שלש מסייע קצת למאן דס"ל דכל השלש ראשונות מיקרו התחלה לשל אחריהם דאי לת"ק היכי משכחת להו דהוו ג' התחלה בתענית של עצירת גשמים אמת שהוא הלשון של פי' רש"י ז"ל שהעתקתי בסמוך משמע דמפרש לה דוקא בתעניות של שאר הצרות שכתב ואם התחילו שקבלו תעניות מקודם לכן ונכנס בהו ר"ח אין מפסיקין ע"כ ושם ס"פ בכל מערבין באר לשונו יותר שכ"כ וז"ל ואם התחילו שהתחילו (הגה"ה. בתלמוד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל מוגה שקבלו עליהם להתענות וכו') להתענות עשרים או שלשים יום ונכנסו בהן ימי חנוכה או ר"ח ע"כ. וקרוב ללשונו זה כתב רבינו יעקב בעל הטורים ז"ל בסימן תי"ח וז"ל אין גוזרין תענית על הצבור בר"ח חנוכה ופורים ואם התחילו שגזרו להתענות כך וכך ימים והתחילו בהן קודם ר"ח אפילו יום אחד אין מפסיקין ומתענין ומשלימין ע"כ. ויש לתמוה דמי דחקו לרש"י ז"ל [*) נמחק כאן איזה תיבות.] והיה אפשר לומר דס"ל לרש"י ז"ל דדוקא בשאר תעניות דצרות הצבור הוא דאמרינן אם התחילו אין מפסיקין אבל על עצירת גשמים מפסיקין דכיון דמילתא דשכיחא היא ויש בה [*) נמחק כאן איזה תיבות.] [קולא] שאין גוזרין על הצבור עליה יותר מי"ג תעניות י"ל ג"כ שיש לה ג"כ זו הקולא שאם ע"פ שהתחילו מפסיקין התענית מיד אך יש לדחות והוא הנכון בעיני דרש"י ז"ל נקט בפירושו מילתא שאי [*) נמחק כאן איזה תיבות.] אפשרות לטעות כגון שקבלו עליהם להתענות על שום צרה עשרים או שלשים יום וע"י שהם תעניות מרובות וזמן מוקדם אתרמי מילתא שטעו ולא ידעו שיכנס בו ר"ח או חנוכה או פורים אבל לאו דוקא דהה"נ לתעניות של עצירת גשמים שאם התחילו יום א' מן השלש ראשונות אין מפסיקין וכן יום א' מן הג' שניות וכן יום א' מן הז' אחרונות אין מפסיקין בין שהתחילו בשוגג בין שהתחילו במזיד וכדכתיבנא לעיל וגם מפי' הרמב"ם ז"ל למשנתנו משמע שלא כדעת הסובר שכל הי"ג תעניות ?אחרות אחת הוו ומיקרו הראשונות התחלה לשניות שהוא מפרש דמאי דקאמר בגמ' דהתחלה הויא אחת ר"ל שעה א' שז"ל אם התחילו אין מפסיקין ר"ל אם התחילו להתענות שעה אחת אין מפסיקין התענית אלא שמשלימין היום ואר"מ מודה היה שאין משלימין ר"ל שמתענין קצת היום ואוכלין בקצתו ע"כ ומינה דס"ל דמ"ד שלש ר"ל שלש שעות וא"כ שפיר משכחת שלש שעות התחלה בכל תענית ותענית וליכא לסיועי מינה מידי למ"ד דכולהו הי"ג תעניות אחדות א' ומתקרו הראשונות התחלה לשניות ויש לו להרמב"ם ז"ל הכרח לפירוש זה מדקתני שלש לשון נקבה וכן אחת לשון נקבה ולא קתני אחד שלשה לשון זכר וגם בלשון הירושלמי קאמר שתים אחת לשון נקבה דהיינו שעות ולא ימים שהם לשון זכר. אכן רש"י ז"ל נלע"ד שהרגיש בזה ולזה פי' שלש תעניות שני וחמישי ושני ע"כ. כלומר לעולם דשלש ואחת הוו ימים והאי דנקט שלש אחת לשון נקבה משום דקאי אתעניות שהם לשון נקבה וכדתנן בכולה מכלתין שלש תעניות שלש שניות וכו'. ובמה שסיים לפרש שני וחמישי ושני נשמר שלא אפרש דשלש ר"ל שתי תעניות ועתה השלישית אתרמי בר"ח או חנוכה או פורים ויבא מכוון עם לשון הירושלמי דקאמר שתים במקום שלש קמ"ל דלא אלא שלש תעניות שלימות קאמר וגם לשון הר"ן מוכיח כן שפי' ר' אחא אמר שלש להתחיל להתענות ג' תעניות בחול ע"כ והויא סייעתא מינה למאן דסבר דכולהו י"ג תעניות הוי אחדות א' ושהראשונות מיקרו התחלה לשל אחריהם וכ"ש שניות לז' אחרונות דדמו טפי בחומרות אהדדי וכדמשמע מלישנא דמתני' פ"ק דקתני שהן י"ג תעניות על הצבור דמשמע שהן אחדות א'. אכן אני כבר פרשתי שם טעם אחר ליתור לשון אותה משנה ע"ש. וגם הרמב"ם ז"ל חזר בו ביד אשר עשה ופירש אחת יום אחד וז"ל בפ"א מהלכות תעניות אין גוזרין תענית בתחלה בר"ח או בחנוכה ופורים או בחולו של מועד ואם התחילו להתענות על הצרה אפי' יום אחד ופגע בהן יום א' מאלו מתענין ומשלימין היום בתענית ע"כ. וכן הוא ג"כ בלשון הטור סי' תי"ח כמו שהעתקתי לעיל. ויש לי מקום לשאול שאלה קטנה הגע עצמך שגזרו בתחלה בחמישי מהו מפסיקין או אין מפסיקין ונלע"ד דמכ"ש הוא ואין מפסיקין ויש לי כדמות קצת ראיה לזה שתמצא בגמ' שמביא שתי פסקות יחד ואלו הן אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי וכו' אין גוזרין תענית בר"ח וכו' ובתר הכי קאמר וכמה הויא התחלה רב אחא אמר שלש ר' יוסי אמר אחת ע"כ ואפשר להיות דבעיית וכמה הויא התחלה ותירוציה קאי ג"כ ארישא דאין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי דס"ל לתלמודא דואם התחילו אין מפסיקין דקתני סיפא קאי אתרוייהו באבי ולפי זה יתפרש ואם התחילו להתענות בתחלה בחמישי אפי' שעה אחת אין מפסיקין והא כדאיתיה והא כדאיתיה וה' יורנו דרכי אמת בתורתו וינחנו במעגלי צדק למען שמו וקדושתו אמן:

בסוף לשון ר"ע ז"ל אלא מתענין ומשלימין. אמר המלקט כחכמים דאמר רב דס"ל הכי וכתבו תוס' ז"ל הא דקפסיק הלכה מתענה ומשלים אר"ח קאי דאי אחנוכה ואפורים אינו יכול להתענות דיום משתה ושמחה כתיב ע"כ: ומוכח מס"פ בכל מערבין דחכמים היינו ר' יוסי וכתבו שם תוס' ז"ל מודה היה שאין משלימין משמע דלרבנן דפליגי עליה סברי דאפילו מפסיקין ולקמן בגמ' אמרינן זו דברי ר"מ שאמר משום רבן גמליאל אבל חכמים אומרים מתענה ומשלים אלמא אדרבא דלרבנן משלימין ושמא הנהו חכמים דפליגי אדר"מ סברי דמשלימין והכא ה"ק מודה לרבנן דפליגי ארבן גמליאל והנהו סבירא להו דמפסיקין ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

עב) ואם התחילו אם התחילו להתענות יום א' או יומים מקודם ופגע א' מאלו תוך הימים שגזרו להתענות:

עג) אין מפסיקין דברי רבן גמליאל והכי קיי"ל. ואנן נוהגין להתענות יום אחר תחתיו [תקע"ב]. ויחיד שנדר להתענות בה"ב כל השנה, יפגע ר"ח, א"צ התרה אבל בנדר על מניין ימים, ופגע ר"ח, יתיר נדרו. ובא"א להתיר, יתענה, ויתיב תענית לתעניתו [תק"ע]. אבל באירע ברית מילה בעשי"ת או בב' ה' וב' שמתענין אחר יו"ט, אף שענה אמן אחר הש"ץ, א"צ התרה, דמדנהגו בכה"ג שלא להתענות, הו"ל כהתנה בפירוש. אמנם בקבל בפירוש במנחה להתענות מחר, צריך התרה. וכן הדין ביא"צ כה"ג [תקס"ח]:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים

בבלי יח ב  רמב"ם הלכות תעניות א ז  שולחן ערוך אורח חיים תקעב ב