משנה שבת כג א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק כג · משנה א | >>
שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן, ובלבד שלא יאמר לו הלווני. וכן האשה מחברתה ככרותא.
ואם אינו מאמינו, מניח טליתו אצלו, ועושה עמו חשבון לאחר שבת.
וכן ערב פסח בירושלים שחל להיות בשבתב, מניח טליתו אצלו ונוטל את פסחו, ועושה עמו חשבון לאחר יום טוב.
משנה מנוקדת
נוסח הרמב"ם
שואל אדם - מחברו,
- כדי יין, וכדי שמן,
- ובלבד - שלא יאמר "הלווני".
- כדי יין, וכדי שמן,
- וכן שואלת אישה, מחברתה - כיכרות.
- אם אין מאמינו -
- מניח טליתו - אצלו,
- ועושה עימו חשבון - לאחר שבת.
- אם אין מאמינו -
- וכן ערב פסחים - בירושלים,
- שחל להיות - בשבת,
- מניח טליתו - אצלו,
- ואוכל - את פסחו,
- ועושה עימו חשבון - לאחר יום טוב.
- שחל להיות - בשבת,
פירוש הרמב"ם
הטעם לאסור שיאמר אדם הלויני, גזירה שמא יכתוב.
ויתר הדברים מובנים ומבוארים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שואל - ובלבד שלא יאמר הלוני. דהלואה לזמן מרובה משמע וקיי"ל סתם הלואה שלשים יום הלכך אתי מלוה לכתוב על פנקסו כך וכך הלויתי לפלוני כדי שלא ישכח:
מניח טליתו אצלו - אם אינו מאמינו ולוקח אותו ומקדישו בשבת, דחובות שקבוע להן זמן יכולין להקדיש בשבת ג:
פירוש תוספות יום טוב
וכן האשה מחברתה ככרות. בגמ' אמרינן אפי' תימא מתניתין כהלל דמשנה ט' פ"ה דב"מ דס"ל דאף בחול אסור להלוות ככר בככר עד שתעשנה דמים שמא יוקרו חטין ונמצאו באות לידי רבית דהכא באתרא דקיץ דמיה ולפיכך אתי נמי שפיר דאיצטריך למתני הך דוכן האשה כו'. לאשמעינן דאפילו להלל כי קיץ דמיה שרי ואי נימא דהך דקאמרינן בגמ' אפילו תימא כהלל דחוי בעלמא הוא ושינויא דחיקא דצריך למוקי' למתני' דוקא באתרא דקיץ דמיה. ועיקרא דמילתא דמתני' בכל אתר ואתר מיירי אפילו בדלא קיץ דמיה. ואשמעינן דדוקא בשבת אסורה לומר הלויני הא בחול שרי ש"ד טפי דהשתא אשמעינן טובא דסתם דלא כהלל. ואע"ג דבהלואת יין ושמן איכא נמי למשמע אי כהלל אי דלא כהלל דהא טעמא דשמא יוקרו שייך ביין ושמן כמו בחיטין מ"מ הואיל ודברי הלל בככרות נשנו הילכך לאשמעינן אי כהלל אי דלא כהלל שנה נמי בככרות ומש"ה נמי בגמ' כי דייק בשבת הוא דאסור אבל בחול ש"ד לא דייק ארישא אלא אהך דככרות משום דבככרות נשנה הא דהלל:
שחל להיות בשבת. ולא נזכר מע"ש לקנות. רש"י ור"ן:
ונוטל את פסחו. כתב הר"ב דחובות שקבוע להן זמן יכולין להקדיש בשבת. לאפוקי חובות שאין קבוע להן זמן דתנן במ"ב פרק ה' דביצה דאין מקדישין ביו"ט קל וחומר בשבת. גמ':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) ככרות. בגמרא אמרינן אפילו תימא מתניתין כהלל דמ"ט פ"ה דב"מ. דס"ל דאף בחול אסור להלוות ככר בככר שמא יוקרו חטין ובאות לידי רבית דהכא באתרא דקיץ דמיה. ולפיכך הני וכן האשה לאשמעינן דאפילו להלל כי קיץ דמיה שרי. ועתוי"ט:
(ב) (על המשנה) בשבת. ולא נזכר מערב שבת לקנות. רש"י ור"נ:
(ג) (על הברטנורא) לאפוקי חובות שאין קבוע להן זמן דאין מקדישין ביו"ט ק"ו בשבת. גמרא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שואל אדם מחבירו וכו': ועיין במה שכתבתי פרק ח' דשביעית סי' ד':
ובלבד שלא יאמר לו: בספר כל בו סמוך לסוף סימן ל"א אלא יאמר לו השאילני ובלע"ז אל יאמר לו פרשטמי אלא בלאיימי שהוא לשון שאלה ע"כ. אבל הר"ן ז"ל כתב בשם תוספות ז"ל שבלשון לע"ז שאין חילוק בין השאילני להלוני צריך שיאמר תן לי כיוצא בו ע"כ. ועיין במה שכתבתי בפ"ח דשביעית סי' ד':
מניח טליתו אצלו: כתב הרשב"א ז"ל דוקא מניחם אצלו סתם אבל לא יאמר לו הילך טליתי אצלך שזהו כמעשה חול:
וכן ערב פסח בירושלים שחל להיות בשבת: ולא נזכר מערב שבת לקנות:
מניח טליתו אצלו: אם אינו מאמינו ולוקח אותו ומקדישו בשבת הכי קאמר ר' יוחנן בגמ' ומיהו מתני' לא מסייעא ליה דמוקמינן לה בגמ' בממנה אחרים עמו דמעיקרא מיקדש קדיש מאתמול ועתה ממנים אותו עמהם. ואיתא להאי בבא בירוש' פ' כל כתבי:
ונוטל את פסחו: ס"א ואוכל את פסחו. וכן הוא בירושלמי והרי"ף והרא"ש ובנכ"י:
לאחר יו"ט: יום השלישי:
תפארת ישראל
יכין
שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלוני: דסתם שאלה ל' יום ולא יצטרך לכתוב. אבל הלואה סתמא לזמן מרובה וגזרינן שישכח ויכתוב [אב"י עי' מג"א ש"ז סק"ד דבמקום שנוהגין שסתם הלואה רשאי לתבוע לאלתר כבמדינתנו רשאי לומר הלוני]. ובלשון לעז שאין חילוק. צ"ל תן לי (ש"ז סי"א). וכשם שאין לוין בשבת כך אין פורעין בשבת בלשון פרעון. אבל בלשון חזרה מותר. מיהו דוקא דבר שלצורך שבת. דאל"כ בכל לשון אסור אפילו פרעון (מג"א שם סקט"ו):
וכן האשה מחברתה ככרות: קמ"ל סיפא בככרות. לאשמעינן דבחול שרי להלוותן. דאע"ג דאסור ללות סאה בסאה לזמן מרובה מחשש רבית כשיתיקר. אפ"ה ככר דהו"ל דבר מועט שרי (י"ד קס"ב א'). ואפשר נמי דנקט לה הכא מדגם לענין ריבית בככרות אסור לומר עכ"פ הלויני רק השאילני. וקמ"ל רישא בכדי יין. לאשמעינן דבלשון שאלה. אפילו בשבת. ואפילו מרובה. מותר. ול"ג מדהוא מרובה יכתוב. (ואילה"ק עכ"פ במרובה איכא חשש ריבית. והיכא שרי בשבת. נ"ל דבלשון שאלה אפילו במרובה ליכא גם חשש ריבית. תדע מדמקשי הגמ' אדיוקא בחול שרי. ולא מקשי טפי אשאלה גופא היכא שרי. והא איכא חשש ריבית. אע"כ כדברינו):
ואם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו: ולא יאמר הילוך משכון כבחול:
ועושה עמו חשבון: כמה חייב בעד מה שלקח בשבת:
לאחר שבת וכן ערב פסח בירושלים שחל להיות בשבת: והוא צריך לפסח:
מניח טליתו אצלו: אצל בעל הבהמה:
ונוטל את פסחו: דקרבנות שקבוע להן זמן מותר להקדיש בשבת:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת