משנה שבת כג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק כג · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן, ובלבד שלא יאמר לו הלווני. וכן האשה מחברתה ככרותא.

ואם אינו מאמינו, מניח טליתו אצלו, ועושה עמו חשבון לאחר שבת.

וכן ערב פסח בירושלים שחל להיות בשבתב, מניח טליתו אצלו ונוטל את פסחו, ועושה עמו חשבון לאחר יום טוב.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

שואל אדם מחברו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר הלווני וכן שואלת אישה מחברתה כיכרות אם אין מאמינו מניח טליתו אצלו ועושה עימו חשבון לאחר שבת וכן ערב פסחים בירושלים שחל להיות בשבת מניח טליתו אצלו ואוכל את פסחו ועושה עימו חשבון לאחר יום טוב.

פירוש הרמב"ם

שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן כו': הטעם לאסור שיאמר אדם הלוני גזירה שמא יכתוב ויתר הדברים מובנים ומבוארים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שואל - ובלבד שלא יאמר הלוני. דהלואה לזמן מרובה משמע וקיי"ל סתם הלואה שלשים יום הלכך אתי מלוה לכתוב על פנקסו כך וכך הלויתי לפלוני כדי שלא ישכח:

מניח טליתו אצלו - אם אינו מאמינו ולוקח אותו ומקדישו בשבת, דחובות שקבוע להן זמן יכולין להקדיש בשבת ג:

פירוש תוספות יום טוב

וכן האשה מחברתה ככרות. בגמ' אמרינן אפי' תימא מתניתין כהלל דמשנה ט' פ"ה דב"מ דס"ל דאף בחול אסור להלוות ככר בככר עד שתעשנה דמים שמא יוקרו חטין ונמצאו באות לידי רבית דהכא באתרא דקיץ דמיה ולפיכך אתי נמי שפיר דאיצטריך למתני הך דוכן האשה כו'. לאשמעינן דאפילו להלל כי קיץ דמיה שרי ואי נימא דהך דקאמרינן בגמ' אפילו תימא כהלל דחוי בעלמא הוא ושינויא דחיקא דצריך למוקי' למתני' דוקא באתרא דקיץ דמיה. ועיקרא דמילתא דמתני' בכל אתר ואתר מיירי אפילו בדלא קיץ דמיה. ואשמעינן דדוקא בשבת אסורה לומר הלויני הא בחול שרי ש"ד טפי דהשתא אשמעינן טובא דסתם דלא כהלל. ואע"ג דבהלואת יין ושמן איכא נמי למשמע אי כהלל אי דלא כהלל דהא טעמא דשמא יוקרו שייך ביין ושמן כמו בחיטין מ"מ הואיל ודברי הלל בככרות נשנו הילכך לאשמעינן אי כהלל אי דלא כהלל שנה נמי בככרות ומש"ה נמי בגמ' כי דייק בשבת הוא דאסור אבל בחול ש"ד לא דייק ארישא אלא אהך דככרות משום דבככרות נשנה הא דהלל:

שחל להיות בשבת. ולא נזכר מע"ש לקנות. רש"י ור"ן:

ונוטל את פסחו. כתב הר"ב דחובות שקבוע להן זמן יכולין להקדיש בשבת. לאפוקי חובות שאין קבוע להן זמן דתנן במ"ב פרק ה' דביצה דאין מקדישין ביו"ט קל וחומר בשבת. גמ':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) ככרות. בגמרא אמרינן אפילו תימא מתניתין כהלל דמ"ט פ"ה דב"מ. דס"ל דאף בחול אסור להלוות ככר בככר שמא יוקרו חטין ובאות לידי רבית דהכא באתרא דקיץ דמיה. ולפיכך הני וכן האשה לאשמעינן דאפילו להלל כי קיץ דמיה שרי. ועתוי"ט:

(ב) (על המשנה) בשבת. ולא נזכר מערב שבת לקנות. רש"י ור"נ:

(ג) (על הברטנורא) לאפוקי חובות שאין קבוע להן זמן דאין מקדישין ביו"ט ק"ו בשבת. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שואל אדם מחבירו וכו':    ועיין במה שכתבתי פרק ח' דשביעית סי' ד':

ובלבד שלא יאמר לו:    בספר כל בו סמוך לסוף סימן ל"א אלא יאמר לו השאילני ובלע"ז אל יאמר לו פרשטמי אלא בלאיימי שהוא לשון שאלה ע"כ. אבל הר"ן ז"ל כתב בשם תוספות ז"ל שבלשון לע"ז שאין חילוק בין השאילני להלוני צריך שיאמר תן לי כיוצא בו ע"כ. ועיין במה שכתבתי בפ"ח דשביעית סי' ד':

מניח טליתו אצלו:    כתב הרשב"א ז"ל דוקא מניחם אצלו סתם אבל לא יאמר לו הילך טליתי אצלך שזהו כמעשה חול:

וכן ערב פסח בירושלים שחל להיות בשבת:    ולא נזכר מערב שבת לקנות:

מניח טליתו אצלו:    אם אינו מאמינו ולוקח אותו ומקדישו בשבת הכי קאמר ר' יוחנן בגמ' ומיהו מתני' לא מסייעא ליה דמוקמינן לה בגמ' בממנה אחרים עמו דמעיקרא מיקדש קדיש מאתמול ועתה ממנים אותו עמהם. ואיתא להאי בבא בירוש' פ' כל כתבי:

ונוטל את פסחו:    ס"א ואוכל את פסחו. וכן הוא בירושלמי והרי"ף והרא"ש ובנכ"י:

לאחר יו"ט:    יום השלישי:


פירושים נוספים