משנה שבת כג רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) שואל אדם מחברו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר הלווני וכן שואלת אישה מחברתה כיכרות אם אין מאמינו מניח טליתו אצלו ועושה עימו חשבון לאחר שבת וכן ערב פסחים בירושלים שחל להיות בשבת מניח טליתו אצלו ואוכל את פסחו ועושה עימו חשבון לאחר יום טוב.

(ב) מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו אבל לא מן הכתב ומפיס עם בניו ועם בני ביתו על השולחן ובלבד שלא יתכוון לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה משום קוביה מטילין חלשים על הקדשים ביום טוב אבל לא על המנות.

(ג) לא ישכור אדם פועלין בשבת ולא יאמר אדם לחברו לשכור לו פועלין ואין מחשיכין על התחום לשכור פועלין ולהביא פירות אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו.

(ד) מחשיכין על התחום לפקח על עסקי הכלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין גוי שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל אלא אם כן באו ממקום קרוב עשו לו ארון וחפרו לו קבר ייקבר בו ישראל ואם בשביל ישראל לא ייקבר בו עולמית.

(ה) עושין כל צורכי המת סכין ומדיחין אותו ובלבד שלא יזיזו בו אבר ושומטין את הכר מתחתיו ומטילין אותו על החול בשביל שימתין קושרין את הלחי לא שיעלה אלא שלא יוסיף וכן קורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המיטה לא שתעלה אלא שלא תוסיף אין מאמצין את המת בשבת ולא בחול עם יציאת נפש וכל המאמץ עם יציאת נפש הרי זה שופך דמים.

הדף הראשי של משנה שבת כג