רמב"ם על שבת כג
שבת פרק כג[עריכה]
- ראו גם: נוסח המשנה שבת כג רמבם
משנה א[עריכה]
הטעם לאסור שיאמר אדם הלויני, גזירה שמא יכתוב.
ויתר הדברים מובנים ומבוארים:
משנה ב[עריכה]
טעם מה שאסרו למנות מן הכתב - גזירה שמא יקרא אגרת שלום בשבת והוא אסור, כי לבד ספרי הנבואות או פירושיהם אסור לקרות בשבת או ביום טוב, ואפילו היה אותו הספר בחכמה מן החכמות.
ומפיס - פירושו מטיל גורלות.
ושיעור זאת המשנה כך, "ומפיס עם בניו ועם בני ביתו על השולחן בשבת, אבל לא עם אחר, ובחול מותר להפיס עם אחר, ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה, משום קוביא".
וקוביא - שם נופל על כל מיני שחוק, שיוסכם עליו שיקח אדם ממון חבירו בהסכמת אותו השחוק, כמו הפספסין והנרדיש וזולתם מן הדומים להם.
וחלשים - מין מן הגורלות, והוא שיקבצו דברים שלא ידמה אחד מהם לחברו כמנין האנשים, ויפרוש כל אחד מאותן האנשים דבר אחד מאותן הדברים ואותן החפצים לעצמו, ויתנו אותן החפצים לאיש אחר נכרי שיבוא במקרה, וישים אותם החפצים חפץ אחד על כל מנה ומנה ממנות הקדשים, ונוטל כל אחד ואחד מנתו כפי גורלו. והתירו החכמים לעשות זה ביום טוב, לפי שהזריזות באכילת קדשים ולטול מהם מנה גדולה ויפה מצוה.
ומה שאמרו אבל לא על המנות - רוצה לומר מנות של חולין, שאין מטילין חלשים עליהם ביום טוב.
ומלת "חלשין" מלה עברית, "חולש על גוים"(ישעיה יד, יב):
משנה ג[עריכה]
הכל מודים כי מותר לאדם שיאמר לחברו, שמור לי פירותי שבתחומך ואשמור לך פירותיך שבתחומי. וכמו שמותר לצוות חברו בשמירה, כך מותר לו שיחשיך לשמור. וזהו עניין אמרם כל שאני זכאי באמירתו, רשאי אני להחשיך עליו.
ועניין להחשיך על התחום - שילך בשבת עד סוף תחום שבת, וישב בסוף התחום עד שיצא שבת, ויעשה דבר פלוני.
וכבר ידעת כי אסור לנו בשבת הדיבור והעצה וההשתדלות בשום דבר שנעשה אותו לאחר השבת מן הדברים שהן אסורין לעשות בשבת, כמו שפירש ואמר "ממצוא חפצך ודבר דבר" וכתוב "עשות חפציך ביום קדשי"(ישעיה נח, יג), מלבד אם הוא דבר מצווה ויהיה דיבור חפצי שמים, כגון שידבר בו אדם בשידוכי הנערים והנערות ולמוד הבנים תורה או כתב או מלאכה, כי השתדלות באלו הדברים כולם מצווה:
משנה ד[עריכה]
לפקח - פירושו בזה המקום לשאול ולחקור.
עסקי - כמו צרכין.
ארון - ארון עץ.
תכריכין - ידוע, והם הבגדים שבהם נקבר המת.
חלילין - כלים חלולין, עושין בהם קול ידוע, לעורר הבכי והאבל.
ואמרם ממקום קרוב - מתוך המדינה. אבל אם לא היו עמו במדינה אסור לעשות אבל בהן, גזירה שמא מחוץ לחומה באו שהוא רשות הרבים.
ואמרו בארון וקבר אם בשביל ישראל, לא יקבר בו עולמית - לפרסום הדבר אצל כל בני המדינה.
וכל מה שהתירו ממה שעשו הגוים בשבת, אינו מותר אלא עד שימתין למוצאי שבת בכדי שיעשה, וכן אלו החלילים אף על פי שראינום שבאו מן המדינה:
משנה ה[עריכה]
כששומט אדם מה שתחת המת מן הבגדים, נמצא מוטל על החול, וזו היא כוונתו באמרו ומטילין אותו על החול, לא שיזיזוהו ממקומו ויטילו אותו על הארץ, כי זה כבר התנה ברחיצתו ואומר בלבד שלא יזיזו בו אבר, לפי שטלטול המת בשבת אסור.
ומאמצין - עצימת העינים וסתימתם:
משנה שבת, פרק כ"ג:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב