משנה שבת כא א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק כא · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

נוטל אדם את בנו והאבן בידוא, וכלכלה והאבן בתוכה.

ומטלטלין ה תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין.

רבי יהודה אומר, אף מעלין את המדומע באחד ומאה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

נוטל אדם את בנו והאבן בידו כלכלה והאבן בתוכה ומטלטלין תרומה טהורה עם הטמאה ועם החולין רבי יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה.

פירוש הרמב"ם

נוטל אדם את בנו והאבן בידו כו': התירו לטלטל כלכלה והאבן בתוכה בג' תנאים. האחד שיהו בכלכלה פירות אבל אם אין בה פירות נעשית בסים לדבר האסור והתנאי השני שיהיו הפירות שדרכן להתלכלך כמו הענבים והתותים והפרישים אבל אם היו אגוזים או שקדים לא לפי שאפשר לנערו מן הסל בארץ והתנאי השלישי שתהיה האבן בנקב מן הסל לסתום הנקב לפי שהוא חלק מן הסל. והמדומע הוא הדבר המעורב מחולין ותרומה ודמע שם התרומה וכבר קדמו משפטי המדומע כולם במסכת תרומות וממה שקדם זכרו כשנפל חלק אחד מתרומה במאה חלקי חולין צריך להפריש מן הכל שעור התרומה והשאר יהיה מותר כי התרומה עולה באחד ומאה ואמר רבי יהודה כי מותר להוציא אותו החלק בשבת ויהיה אותו החלק שהוציא היא התרומה שנפלה בעצמה ולולי זה הדמיון לא יהיה השאר מותר ואין הלכה כרבי יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נוטל אדם את בנו - בחצר והאבן בידו ולא אמרינן דמטלטל לאבן:

כלכלה - סל:

והאבן בתוכה - והוא שיהיו פירות בסל ב, שאם אין בו פירות נעשה בסיס לדבר האסור ואסור לטלטלו. וצריך נמי שיהיו בתוכו פירות שאם ישליכם בארץ ימאסו, כגון תותים וענבים וכיוצא בהם, אבל אם היו בו פירות כגון אגוזים ושקדים מנער את הפירות והם נופלים ג. ופירות הנמאסים נמי כגון תותים וענבים אם אפשר לסלקם לצדי הכלכלה ולנער האבן לבדה ולהשליכה אסור לטלטלה עם האבן. ומתניתין איירי כגון שנפחת מצדי הכלכלה ד או שוליה והאבן דופן לה שאי אפשר להשתמש בכלכלה בלא האבן:

תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין - אגב הטהורה ואגב החולין. אבל טמאה באנפי נפשה לאו בת טלטול היא:

אף מעלין את המדומע באחד ומאה - סאה של תרומה שנפלה במאה סאים של חולין, מותר להעלותה לסאה של תרומה מהן בשבת ויהיו כולן חולין ומותרין לזרים, ולא אמרינן מתקן הוא, דתרומה שנפלה בחולין חשבינן לה כאילו מונחת לבדה ואינה מעורבת, וכשעולה באחד ומאה התרומה עצמה שנפלה עולה ו הילכך לאו מתקן הוא. ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

והאבן בידו. מוקמינן בגמ' בתינוק שיש לו געגועין על אביו. פרש"י שאם לא יטלנו יחלה ולא העמידו טלטול שלא בידים במקום סכנה ואף ע"ג דלאו סכנת נפש גמורה היא אלא סכנת חולי ע"כ. והקשו בתוספות אמאי לא אמרינן דנשדייה לאבן מידו כדלקמן בסמוך גבי כלכלה וי"ל אם ישליכו מידו יצעק התינוק ויבכה. וא"ת תבטל אבן אגב תינוק כדלקמן בסמוך דבטל אגב פירות ואמאי בעינן שיש לו געגועים וי"ל דאינו צריך כל כך טלטול התינוק ע"כ:

והאבן בתוכה. כתב הר"ב והוא שיהיו פירות בסל ע"כ. וכתב הב"י דמשמע ואפילו במניחה מדעת שרי מפני שנעשה בסיס לדבר האסור ולדבר המותר והביא ראיה לדבריו. ועיין בפי' המשנה דלקמן גבי מעות שעל הכר. וכתב עוד הר"ב אבל אם היו בו פירות כגון אגוזים ושקדים מנער את הפירות והן נופלין כלומר הפירות והאבן והכי איתא בגמ' ולשדינהו לפירי ונשדי לאבן ונינקטינהו. ופירש"י ילקטם מעל הארץ בידיו ויחזירם לכלכלה ויטלטלם ע"כ. ומ"ש הר"ב עוד ומתני' איירי כגון שנפחת מצדי הכלכלה וכו' נמשך לפי' הרמב"ם שהצריך כל הג' תנאים ביחד. ודבריו תמוהים הן. דמכיון שהאבן נעשה דופן לכלכלה מה צריך עוד לשום תנאי אחר. והכי איתא בגמ' ולנעורינהו נעורי אלא אמר רב חייא בר אשי אמר רב הכא בכלכלה פחותה עסקינן דאבן גופה נעשית דופן לכלכלה משמע ודאי דהדר ביה ומוקים אותה אפי' בפירות דלא מיטנפן הואיל והאבן נעשית דופן לכלכלה. ומצאתי בב"י סימן ש"ט שכתב על פי' הרמב"ם שבמשנה וז"ל נראה שהיה מפרש דאוקימתא דרב על מאי דאוקי בפירות המיטנפים היא הא לאו הכי אסור לטלטלם ואי אפשר לומר כן דמאחר שהאבן סותם הנקב הרי היא כדופן הכלכלה ואפי' אין בה פירות כלל מותר לטלטלם כדין אבן שבקרויה (בפ' י"ז מ"ו) וכבר חזר בו בחיבורו וכתב בפרק כ"ה כלכלה שהיתה נקובה וסתם נקב שלה באבן מותר לטלטלה שהרי האבן נעשית כדופן עכ"ל הב"י. והוי יודע דבחבורו כתב עוד היתה הכלכלה מלאה פירות והאבן בתוך הפירות אם היו הפירות רטובין כגון ענבים ותותים נוטל אותה כמות שהיא שאם ינער הפירות יטנפו בעפר ובמקום הפסד לא גזרו ע"כ. וכ"כ בטור והשיגו הראב"ד דלגי' הגמ' בטלה אוקימתא קמייתא וכתב המגיד דנראה שבגי' הרמב"ם לא היה ולנעורינהו נעורי גם לא גר' אלא אמר וכו' וה"ג רב חייא בר אשי בשם רב אמר כו' והשתא הן שתי אוקימתות ושתיהן אמת. ואם הר"ב לכך נתכוין היה לו לכתוב א"נ מתניתין איירי כו'. וכתב הב"י דמשמע בגמ' דהא דבעינן שיהיו פירות המיטנפים ואם הם פירות שאינם מיטנפים אסור לטלטל הכלכלה דוקא כשהוא צריך לפירות או לכלכלה דאז כשינערנה במקומה יכול ליטול הפירות או הכלכלה אבל אם צריך למקום הכלכלה מטלטלה כמות שהיא וכדין אבן שעל פי החבית דבמשנה דלקמן ע"כ. [* ועיין עוד מ"ש בס"ד במשנה דלקמן]:

ומטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה. מוקים לה נמי בגמ' בפירות דמיטנפי דלא אפשר לשדינהו ולמשקל. וה"מ לצורך גופו כלומר שאינו צריך אלא לתרומה טהורה ולא למקום הכלכלה הלכך כל היכא דמצי למשקל לתרומה טהורה לא שרי ליה טפי אבל אם הוא צריך למקום הכלכלה מטלטל אותה והא דמוקים נמי בגמ' בדצריך לגופו דדוקא כשהתרומה טהורה למטה. דאי טהורה למעלה שקיל לה לטהורה ושביק לה לטמאה כבר כתבו התוספות דמיירי כשמונחים הטהורה והטמאה כל אחת בפני עצמה בסלים קטנים ואותם סלים מונחים בתוך כלי אחד גדול. אבל במונחים זו ע"ג זו בלא שום כלי אין חילוק כי היכי דברישא דמתני' באבן שבכלכלה המלאה פירות לא מחלקים בגמ' בין האבן למעלה בין למטה:

רבי יהודה אומר אף מעלין כו'. כתב הר"ב וכשעלה בק"א התרומה עצמה [שנפלה] עולה. כלומר איהו ס"ל הכי. ועיין במשנה ה' פ"ה דתרומות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) והאבן בידו. מוקמינן בגמרא. בתינוק שיש לו געגועין על אביו. פירש"י שאם לא יטלנו יחלה ולא העמידו טילטול שלא בידים במקום סכנה ואע"ג דלאו סכנת נפש גמורה היא אלא סכנת חולי. והקשו בתוספ' אמאי לא אמרינן דנשדייה לאבן כו' וי"ל דאם ישליכו יצעק ויבכה. וא"כ תבטל האבן אגב התינוק כדלקמן אגב פירות ואמאי בעינן שיש לו געגועים. וי"ל דא"צ כ"כ טלטול התנוק:

(ב) (על הברטנורא) משמע דאפילו במניחו מדעת שרי מפני שנעש' בסיס לדבר האסור ולדבר המותר. ב"י:

(ג) (על הברטנורא) כלומר הפירות והאבן. גמרא. ולשדינהו לפרי ונשדי לאבן ולינקטנהו. ופירש"י ילקטם מעל הארץ בידיו ויחזירם לכלכלה ויטלטלם:

(ד) (על הברטנורא) נמשך לפירוש הר"מ שהצריך כל הג' תנאים ביחד. ודבריו תמוהים הן דמכיון שהאבן נעשה דופן לכלכלה מה צריך עוד לתנאי אחר והכי איתא בגמרא, והר"מ בחבורו חוזר בו. ועתוי"ט:

(ה) (על המשנה) ומטלטלין כו'. מוקים לה נמי בגמרא בפירות דמטנפו דלא אפשר לשדינהו ולמשקלי. והני מילי לצורך גופן כלומר שא"צ אלא לתרומה ולא למקום הכלכלה הלכך כל היכא דמצי למשקל לתרומה לא שרי ליה טפי אבל אם הוא צריך למקום הכלכלה מטלטל אותה והא דמוקי נמי בגמרא בדצריך לגופו דדוקא כשהטהורה למטה אבל כשהיא למעלה שקיל לה ושביק לטמאה כתבו התוספ' דמיירי כשמונחים הטהורה והטמאה כ, ל אחד בפ"ע בסלים קטנים ואותם סלים מונחים בתוך כלי אחר גדול. אבל במונחים זו ע"ג זו בלא שום כלי אין חילוק כי היכא דברישא דמתניתין באבן שבכלכלה המלאה פירות לא מחלקים בגמרא בין האבן למעלה בין למטה. תוי"ט:

(ו) (על הברטנורא) כלומר איהו ס"ל הכי:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

נוטל אדם את בנו וכו':    ודוקא אבן אבל דינר אסור משום דאבן אי נפלה לא אתי אבוה לאתויי אבל דינר אי נפיל אתי אבוה לאתויי. וכתב הר"ן ז"ל דיש מי שפירש דאם יש דינר ביד התינוק אפי' לאחוז בידו והוא מהלך ברגליו אסור דילמא אחי לידי טלטול גמור דנפיל הדינר ואתי אבוה לאתויי והרמב"ן ז"ל חולק ע"כ ומייתי לה להאי בבא בירוש' דמכילתין ס"פ כירה:

כלכלה והאבן בתוכה:    ירוש' במכילתין פ' כל הכלים תנאי דבית רבי תנו האבן והאוכלין בתוכה:

בפי' ר"ע ז"ל אבל אם היו בו [פירות] כגון אגוזים ושקדים מנער את הפירות והן נופלין ע"כ. פי' נופלין האבן והפירות כדאיתא בגמ' ומלקט הפירות ומחזירם לכלכלה: עוד בפי' ר"ע ז"ל ומתני' מיירי כגון שנפחת מצדי הכלכלה או שוליה וכו' דומה שהעתיק מפי' הרמב"ם ז"ל [שבמשנה] שפירש התירו לטלטל והאבן בתוכה בשלשה חנאים וכו' ולא משמע כן בגמ':

ומטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה:    והגיה ה"ר יהוסף ז"ל תרומה טהורה עם הטמאה וכתב כן מצאתי בכל הספרים וכן נ"ל עיקר דהוי דומיא דרישא נוטל אדם את בנו או הכלכלה עם האבן ה"נ מטלטלין תרומה טהורה עם הטמאה עכ"ל ז"ל. ובגמ' אמר רב חסדא לא שנו אלא שטהורה למטה וטמאה למעלה כו'. ומתני' בצריך לגופם של פירות מיירי שרוצה לאכלם הלכך אי לאו דטהורה למטה לא שרו ליה לטלטולי לטמאה אלא שקול לטהורה וממטי לה לשלחן אבל אם הוא צריך למקומו של כלי אפי' טהורה למעלה וטמאה למטה שרו ליה רבנן לטלטל האי אטו האי ומתני' נמי דייקא דבצורך גופו מיירי דקתני סיפא מעות שעל הכר מנער את הכר והן נופלות ואמר רבב"ח א"ר יוחנן לא שנו אלא לצורך גופו של הכר אבל לצורך מקומו מטלטלן ועודן עליו ומדסיפא לצורך גופו רישא נמי לצורך גופו:

רי"א אף מעלין את המדומע באחד ומאה:    סאה של תרומה שנפלה בק' סאין של חולין וצריך להרימה משום גזל השבט מותר להעלותה כו' והביאוה תוס' ז"ל פרק כל הגט (גיטין דף ל"א) ובפ' כל המנחות (מנחות דף נ"ב) ובפ' מעשר בהמה (בכורות ד' נ"ט) ובתשו' הרשב"א ז"ל סי' תל"ה. ובגמ' אמרי' דס"ל כרשב"א דאמר נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר ודר' יהודה עדיפא מדר"ש בן אלעזר פי' דמקיל טפי פירתא ואמר כיון דיכול ליתן עיניו בצד זה ולאכול בצד זה לא הוי מתקן בהעלאתו ומעלין. והא דס"ל לר' יהודה בעלמא דמין במינו לא בטיל פי' ר"י דוקא בדבר לח המתערב:


פירושים נוספים