רמב"ם על שבת כא
שבת פרק כא[עריכה]
- ראו גם: נוסח המשנה שבת כא רמבם
משנה א[עריכה]
התירו לטלטל כלכלה והאבן בתוכה בשלושה תנאים. האחד שיהיו בכלכלה פירות, אבל אם אין בה פירות נעשית בסיס לדבר האסור. והתנאי השני שיהיו הפירות שדרכן להתלכלך כמו הענבים והתותים והפרישים, אבל אם היו אגוזים או שקדים לא, לפי שאפשר לנערו מן הסל בארץ. והתנאי השלישי שתהיה האבן בנקב מן הסל לסתום הנקב לפי שהוא חלק מן הסל.
והמדומע - הוא הדבר המעורב מחולין ותרומה, ודמע שם התרומה, וכבר קדמו משפטי המדומע כולם במסכת תרומות. וממה שקדם זכרו, כשנפל חלק אחד מתרומה במאה חלק חולין, צריך להפריש מן הכל שעור התרומה והשאר יהיה מותר, כי התרומה עולה באחד ומאה.
ואמר רבי יהודה, כי מותר להוציא אותו החלק בשבת, ויהיה אותו החלק שהוציא היא התרומה שנפלה בעצמה, ולולי זה הדמיון לא יהיה השאר מותר.
ואין הלכה כרבי יהודה:
משנה ב[עריכה]
נוער את הכר והן נופלות - זה הוא כשהוא צריך לכר, אבל אם הוא צריך למקום הכר נוטל את הכר והמעות עליו, ובלבד אם היה שוכח, אבל אם הניח המעות ערב שבת על הכר הרי זה בסיס לדבר האסור ואסור לנערו.
לשלשת - לכלוך וטינוף.
מקנחה - ידוע, כלומר מקנח אותו הטינוף.
סמרטוט - בלויי הבגדים:
משנה ג[עריכה]
מה שהרשו בית הלל טלטול הקליפות והעצמות, לפי שהן ראויין למאכל הבהמות.
וטבלה - לוח גדול, ישימו עליו השולחן כדי שיפול עליו הפרורים.
ושער של אפונים - הם קליפות האפונים.
וספוג - ידוע, והיא כמו צמר נעשה לחוף הים, ושואב המים ומסתפגים בו.
ובית אחיזה שלו - הספוג הנזכר כשיש לו בית אחיזה ואוחזין אותו בו, אינו מתעצר ולא נסחט כשמסתפגין בו. ואפילו רבי שמעון אוסר להסתפג בו כשאין לו בית אחיזה, לפי שהוא מתעצר ונסחט בהכרח, וכל דבר שיהיה הכרחי מודה בו רבי שמעון אף על פי שאינו מתכוין, כי רבי שמעון אינו אומר דבר שאינו מתכוין מותר אלא כשהתפעלות המלאכה אפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה, כאמרם גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ, כי אפשר לגררו ולא יעשה חריץ, אבל דבר הכרחי לא. והוא אמרם מודה רבי שמעון ב"פסיק רישיה ולא ימות".
ומאמר חכמים בין כך ובין כך - רוצה לומר בין שיהיה לו בית אחיזה שמותר להסתפג בו או לא יהיה לו, מותר לטלטלו בשבת.
והלכה כחכמים:
משנה שבת, פרק כ"א:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב