עיקר תוי"ט על שבת כא
משנה שבת, פרק כ"א:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) והאבן בידו. מוקמינן בגמרא. בתינוק שיש לו געגועין על אביו. פירש"י שאם לא יטלנו יחלה ולא העמידו טילטול שלא בידים במקום סכנה ואע"ג דלאו סכנת נפש גמורה היא אלא סכנת חולי. והקשו בתוספ' אמאי לא אמרינן דנשדייה לאבן כו' וי"ל דאם ישליכו יצעק ויבכה. וא"כ תבטל האבן אגב התינוק כדלקמן אגב פירות ואמאי בעינן שיש לו געגועים. וי"ל דא"צ כ"כ טלטול התנוק:
(ב) (על הברטנורא) משמע דאפילו במניחו מדעת שרי מפני שנעש' בסיס לדבר האסור ולדבר המותר. ב"י:
(ג) (על הברטנורא) כלומר הפירות והאבן. גמרא. ולשדינהו לפרי ונשדי לאבן ולינקטנהו. ופירש"י ילקטם מעל הארץ בידיו ויחזירם לכלכלה ויטלטלם:
(ד) (על הברטנורא) נמשך לפירוש הר"מ שהצריך כל הג' תנאים ביחד. ודבריו תמוהים הן דמכיון שהאבן נעשה דופן לכלכלה מה צריך עוד לתנאי אחר והכי איתא בגמרא, והר"מ בחבורו חוזר בו. ועתוי"ט:
(ה) (על המשנה) ומטלטלין כו'. מוקים לה נמי בגמרא בפירות דמטנפו דלא אפשר לשדינהו ולמשקלי. והני מילי לצורך גופן כלומר שא"צ אלא לתרומה ולא למקום הכלכלה הלכך כל היכא דמצי למשקל לתרומה לא שרי ליה טפי אבל אם הוא צריך למקום הכלכלה מטלטל אותה והא דמוקי נמי בגמרא בדצריך לגופו דדוקא כשהטהורה למטה אבל כשהיא למעלה שקיל לה ושביק לטמאה כתבו התוספ' דמיירי כשמונחים הטהורה והטמאה כ, ל אחד בפ"ע בסלים קטנים ואותם סלים מונחים בתוך כלי אחר גדול. אבל במונחים זו ע"ג זו בלא שום כלי אין חילוק כי היכא דברישא דמתניתין באבן שבכלכלה המלאה פירות לא מחלקים בגמרא בין האבן למעלה בין למטה. תוי"ט:
(ו) (על הברטנורא) כלומר איהו ס"ל הכי:
(ז) (על הברטנורא) ה"ה לעיל בבבא דהאבן. וכן איתא בטור ס"ס ש"ט:
(ח) (על המשנה) מעות שעל הכר. כתב התוספ' לא תקשי תרתי מתניתין למה לי, דהוי אמינא אבן ודאי שרי בשכח שנראה טפי ככיסוי החבית אבל מעות שע"ג הכר אפילו בשבת הוא אמינא דאסור: