משנה שבת כ ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק כ · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הקש שעל גבי המטה, לא ינענעו בידו, אלא מנענעו בגופו.

ואם היה מאכל בהמה, או שהיה עליו כר או סדין, מנענעו בידו.

מכבש של בעלי בתים, מתירין, אבל לא כובשין. ושל כובסין, לא יגע בו.

רבי יהודה אומר, אם היה מותר מערב שבת, מתיר את כולו ושומטו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

הקש שעל המיטה לא ינענענו בידו אבל מנענעו בגופו אם היה מאכל בהמה או שהיה עליו כר או סדין מנענעו בידו מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין ושל כובסין לא ייגע בו רבי יהודה אומר אם היה מותר מערב שבת מכיר את כליו ושומטן.

פירוש הרמב"ם

הקש שעל גבי המטה לא ינענעו בידו כו': נענוע הוא הטלטול. כר הוא שמשימין תחת הרקה ואזן *). סדין הרדיד הקטן הידוע אצלנו ונקרא בערבי אלחר"ם. מכבש נקרא בערבי תכ"ת והם שני לוחות שמשימין ביניהם הבגדים המכובסים מקופלים ואח"כ קושרין הלוחות ומהדקים אותן כדי שיתיישרו הבגדים ויהיה הקפול נאה ואין הלכה כרבי יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הקש שעל מטה - סתמא להסקה ומוקצה הוא, ובא לשכב עליו ומנענעו כדי שיהא רך וצף לשכב עליו:

לא ינענענו בידיו - דמוקצה הוא, אבל מנענעו בגופו בכתפיו, דטלטול מן הצד הוא ולאו שמיה טלטול:

או שהיה עליו כר או סדין - דגלי דעתיה דאקצייה לשכיבה מעתה תורת כלי עליו:

מכבש - שני לוחות שמשימין ביניהן הבגדים לאחר כביסתן ומהדקין הלוח העליון על הבגדים המונחין בלוח התחתון ד כדי שיהא קיפולן נאה:

מתירין - דהיינו לצורך שבת ליטול את הבגדים, אבל לא כובשים דהיינו צורך חול:

ושל כובסים לא יגע בו - מפני שהוא עשוי לתקן בגדים ומהדק טפי והתרתו דומה לסתירה. ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

הקש. עיין רפ"ט דב"מ מ"ש שם בס"ד:

כר. עיין ספ"ד ומ"ש שם בס"ד:

מכבש. פי' הר"ב שני לוחות וכו' על הבגדים המונחים בלוח התחתון ומסיים רש"י ע"י יתידות שיש עמודים [מנוקבים קבועים] בארבע הפיאות של התחתונות והעליונות מנוקבות בארבע זויותיה ועולה ויורדת בעמודים ובכל מה שהוא רוצה לכבוש מורידה ותוחב יתד בנקב העמוד ואינה יכולה לעלות [* ועיין מ"ש בס"ד בסוף פ"ד דמס' זבים]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ד) (על הברטנורא) ע"י יתידות שיש עמודים קבועים בד' הפאות של התתתונות והעליונות מנוקבות בארבע זויותיה ועולה ויורדת בעמודים ובכל מה שהוא רוצה לכבוש מורידה ותוחב יתד בנקב העמוד ואינה יכולה לעלות. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הקש שעל המטה וכו':    ופי' שם רש"י והר"ן ז"ל או שהיה עליו כר או סדין ששכב עליו מבעוד יום והכי מוכחא סוגיא דגמ' דהתם דמייתו סייעתא מינה לרב אסי דאמר התם חריות של דקל שגדרן לעצים ונמלך עליהם לישיבה אם ישב עליהם מבעו"י אע"פ שלא חישב עליהן ולא קשרן מבעו"י גלי דעתי' דלישיבה קיימי ויכול לישב עליהן בשבת דומיא דהכא דכיון ששכב עליהם מבעו"י מותר לנענעו בידו אע"פ שלא יחדו לכך ולא חישב עליו אבל רב ס"ל התם דבעינן שיקשרם מבעו"י להוכיח שלישיבה הם עומדים ואם לא קשרן מבעו"י אסור לטלטלן למחר דלא הוי יחוד במחשבה ושמואל ס"ל התם דסגי במחשבה בעלמא ור' חנניא בן עקביא ס"ל כרב ורשב"ג ס"ל כשמואל. ונלע"ד דמתני' מצינן לתרוצה אפי' כר"ת בן עקביא וכרשב"ג דע"כ לא קאמר ר"ח בן עקביא דבעינן קשירה אלא גבי חריות שאין דרך לישב עליהם כלל והיו כמו עצים כיון שגדרם לעצים אבל גבי קש שדרך קצת לשכב עליו ביחוד בעלמא במחשבה סגי והכא הא הוי יחוד כיון שהיה עליו כר או סדין מבעו"י. דמי קתני ששכב עליו שהיה עליו כר או סדין קתני לאשמועי' דבמחשבה סגי וכ"ש דאתיא כרשב"ג וגם לרב ושמואל לא קשי מינה מידי. כך נלע"ד ודו"ק:

מכבש:    שני לווחים ארוכין וכבדים וסודרין בגדים על התחתון ומורידין העליון עליו וכובשין את הבגדים ע"י יתדות שיש עמודים קבועים מנוקבין בד' הפאות של התחתונה והעליונה מנוקבת בד' זויותיה ועולה ויורדת בעמודים וככל מה שהוא רוצה לכבוש מורידה ותוחב יתד בנקב העמוד ואינה יכולה לעלות מתירין את המכבש שנוטל את היתד והוא ניתר דהיינו צורך שבת שנוטל את הכלים ע"כ:

ר"י אומר אם היה מותר וכו':    בטור או"ח סי' ש"ב פסק כר' יהודה וכתב שם הבית יוסף דמשמע ליה דת"ק לא פליג אהא אר"י דכיון שיהוא מותר מע"ש לא מיחזי כסתירה ושכן כתב רבינו ירוחם ז"ל בחלק י"ג ע"כ:

ושל כובסין:    כתב הר"מ די לונזאנו ז"ל בגמ' ורי"ף והר"ן בש' ובנכ"י וירוש' ורש"י והרא"ש בס':

מתיר את כליו ושומטן:    י"ג מכיר את כליו ושומטן וכן הוא בהרא"ש ז"ל ולספרים דגרסי מתיר את כולו ר"ל אם היה מותר מעט גומר להתירו ושומט כליו. אחר זמן רב ראיתי שה"ר יהוסף ז"ל הגיה מכיר את כליו ושומטן וכתב שכן מצא הגירסא בכל הספרים וכן נראה לו עיקר דהא קאמר אם היה מותר מע"ש משמע שהיה כולו מותר מע"ש דהא לא קאמר אם היה מותר קצת ופי' זו הגי' הוא כן דה"ק ושל כובסין שיש להם כלים הרבה של בנ"א הרבה וכובשין את כולן יחד זה ע"ג זה לא יגע בו וקאמר ר"י שאפ"ה דהוי מוקצה ואסור ליגע בו מ"מ אם היה מותר מע"ש שאינו צריך ליגע בו מכיר את כליו כלומר רואה איזהו כלי שלו ושומטו מבין שאר כלים ונוטל ע"כ:


פירושים נוספים