משנה שביעית ז ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק ז · משנה ד | >>

[עריכה]

לקח בכור למשתה בנו או לרגל ולא צריך לו, מותר למכרו.

צדי חיה עופות ודגים שנזדמנו להם מינים טמאין, מותרים למכרן.

רבי יהודה אומר, אף מי שנתמנה לו לפי דרכו, לוקח ומוכר, ובלבד שלא תהא אומנותו בכך.

וחכמים אוסרין^י.

משנה מנוקדת

[עריכה]

לָקַח בְּכוֹר לְמִשְׁתֵּה בְּנוֹ אוֹ לָרֶגֶל וְלֹא צָרִיךְ לוֹ,

מֻתָּר לְמָכְרוֹ.

צָדֵי חַיָּה עוֹפוֹת וְדָגִים שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לָהֶם מִינִים טְמֵאִין,

מֻתָּרִים לְמָכְרָן.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

אַף מִי שֶׁנִּתְמַנָּה לוֹ לְפִי דַּרְכּוֹ, לוֹקֵחַ וּמוֹכֵר,

וּבִלְבַד שֶׁלֹא תְּהֵא אֻמָּנוּתוֹ בְּכָךְ.

וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

לקח בכור למשתה בנו, או לרגל,

ולא צרך לו - מותר למוכרו.

צדי חיה, עופות, ודגים,

שנתמנו להן מינין טמאין - מותר למוכרן.

רבי יהודה אומר:

אף מי שנתמנה לו לפי דרכו - לוקח ומוכר,

ובלבד שלא תהא אומנותו, לכן.

וחכמים אוסרין.

הבכור הוא לכהן, ואם נמצא בו מום יאכלנו בכל מקום, כמו שאמר הכתוב "וכי יהיה בו מום"(דברים טו, כא). ומותר למכרו בין תמים בין בעל מום, וכמו שנבאר בתחילת מסכת מעשר שני, ואף על פי שמותר למכרו אסור לסחור בו. ועוד נפרש דיני הבכור ומומיו במקומו במסכת בכורות.

מי שנתמנה לו - הוא שיתכוון לצוד עוף טמא או חיה טמאה, בכוונה או בלא כוונה שנזדמנו לו, כגון שעברו עליו, או יעבור הוא על קן מקניהן.

והלכה כרבי יהודה:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

לקח בכור בעל מום למשתה בנו או לאכול לרגל מותר למוכרו ואע"ג דמחזי כסחורה ובתוספתא (פ"ה) קתני ר' אומר אומר אני לא ימכרנו אלא לדמיו כלומר בדמים שקנאו שלא ירויח בהן כלום:

ר"י אומר אף מי שנתמנה. שאינו צייד דתנא קמא נקט דוקא צייד:

וחכמים אוסרין. למי שאינו צייד ומפרש טעמא בירושלמי (פ"ז ה"א) א"ר יוסי תמן אין מלכות אונסת הכא מלכות אונסת כלומר לוקחת מס מן הציידים ובירושלמי משמע דר' יהודה קאי אפירות שביעית דמפרש היכי עביד היה יושב ועוסק במלאכתו כל שני שבוע ובשביעית התחיל לישא וליתן בפירות שביעית אם יש עמו מלאכה אחרת מותר ואם לאו אסור אבל אם היה בטל ממלאכתו כל שני שבוע ובשביעית התחיל לישא וליתן בפירות עבירה אע"פ שיש עמו מלאכה אחרת אסור והא דתנן בפרק זה בורר (דף כד:) גבי סוחרי שביעית אמר ר' יהודה אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא הוא אבל יש לו אומנות שלא הוא הרי זה כשר מפרש הכא איך עבידא היה בטל ממלאכתו כל שני שבוע ובשביעית פשט ידו ונושא ונותן בפירות שביעית אם יש עמו מלאכה אחרת כשר ואם לאו פסול אבל אם היה עוסק במלאכה כל שני שבוע וכיון שבאת שביעית התחיל לישא וליתן בפירות עבירה אפי' אין עמו מלאכה אחרת מותר דאפי' איסורא ליכא וחכמים אוסרין אע"פ שיש עמו מלאכה אחרת ולענין עדות נמי פסולים:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

לקח בכור - בעל מום דמותר לזרים:

מותר למכרו - ובלבד שלא ימכרנו אלא בדמים שקנה אותו, שלא ישתכר בו:

מותרין למכרן - דהא כתיב גבי נבלה (דברים יד) או מכור לנכרי ^ח הא לא אסרה תורה אלא לקיימן לעשות בהן סחורה אבל בנזדמן מותר:

ר"י אומר אף מי שנתמנה - אעפ"י שאינו צייד אלא שמצא עופות טמאים כמו כי יקרא קן צפור (דברים כב). ופליג אתנא קמא דאמר ציידי דווקא:

נתמנה - נזדמן, לשון וימן המלך (דניאל א):

וחכמים אוסרים - למי שאינו צייד ואפילו אין אומנתו בכך, וטעמייהו דרבנן לפי שהציידים שצריכים ליתן מס למלך מאומנותם ^ט התירו להם למכור חיה עופות ודגים טמאים כדי שיוכלו לפרוע למלך המס שעליהם, אבל שאר כל אדם לא. והלכה כרבי יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

מותרין למכרן. ל' הר"ב דהא כתיב גבי נבלה או מכור לנכרי. האי קרא נקטיה הר"ש במתני' דלעיל. והוה ליה למנקט קרא דלכם דמייתי בגמרא כדלעיל אלא דנקט פסוק מרווח דמפורש כתוב לאמר המכירה דמותרת ולמאי דאיכא למימר דקרא דיהיו אסמכתא בעלמא כדכתבינן לעיל אפילו הכי נקט קרא לראיה דמותר. דכמו שהסמיכו האיסור אקרא ה"נ צריכים להסמיך ההיתר גם הוא על המקרא:

וחכמים אוסרים. פירש הר"ב שלא התירו לציידים אלא משום מס המלך בירושלמי ולמאי דכתבינן דמדאורייתא אסור אלא שמסור ביד חכמים איכא למימר דמשום מס המלך נמי כח בידם לומר שהתורה לא אסרה בכי הא א"נ משום חיי נפש כדכתבתי לעיל בשם הירושלמי בפרק ד משנה ב:

וחכמים אוסרים. חכמים היינו תנא קמא וי"ל דצייד כשמכוין לצוד טמאים איכא בינייהו דלחכמים שרי הואיל ומחמת אומנתו נתחייב מס למלך רשאי לכוין לצוד הטמאים כדי שיוכל לפרוע המס. ולת"ק אע"פ דצייד הוא לא התירו לו אלא בנזדמן דנקיט בלישניה שנזדמנו להם. [ומ"ש הר"ב והלכה כר' יהודה כ"כ הרמב"ם בפירושו וצ"ע ובחבורו פ"ח מה' מ"א פסק כחכמים וכן בטור יו"ד סי' קי"ז]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ח) (על הברטנורא) הוה ליה למנקט קרא דלכם דמייתי בגמרא כדלעיל אלא דנקט פסוק מרווח דמפורש כתוב דמכירה מותרת:

(ט) (על הברטנורא) ולמאי דכתבינן דמדאורייתא אסור אלא שמסור ביד חכמים. איכא למימר דמשום מס נמי כח בידם לומר שהתורה לא אסרה בכי הא א"נ משום חיי נפש. תוי"ט:

(י) (על המשנה) וחכמים אוסרין. חכמים היינו ת"ק וי"ל דצייד כשמכוין לצוד טמאים איכא בינייהו דלחכמים שרי הואיל ומחמת אומנתו נתחייב מס רשאי לכוין הטמאים כדי שיוכל לפרוע המס. ולתנא קמא אף על פי דצייד הוא לא התירו לו אלא בנזדמן. תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

ולא צרך לו: בלא יו"ד גרסי' וכן הוא ברבינו דוד קמחי ז"ל בשרש צרך וכן בספר מדויק וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל. וכ"ה ברמב"ם. וי"ס דגרסי כיוצא בו לקח בכור למשתה בנו או לרגל ולא צרך לו וכו':

מותר למכרו: שם בתשובות הרשב"א ז"ל מסיים בה בתוספתא שהביא ר' אומר אומר אני שלא ימכרנו אלא בדמיו ופי' שלא יראה כעושה בו סחורה ע"כ והתוספתא חמצאנה בפ"ז דתוספתא דשביעית:

צדי חיה וכו' שנתמנו: לשון וימן המלך: וחכמים אוסרין. תימה לע"ד חכמים היינו ת"ק ודוחק לומר דר' יהודה וחכמים פליגי אליבא דת"ק כי ההיא דלא ירבה לו נשים וכההיא דחזקתן שלש שנים דר"פ חזקת הבתים וראיתי ג"כ דברי תי"ט וגם בהם לא נתיישבה דעתי. וכ' ה"ר שלמה שיריל"ו ז"ל שנתמנו דוקא שנזדמנו הוא דלא מצרכינן להו להפקירם אבל לחזר אחריהם ולצודן כדי למוכרן אסור דהיינו סחורה אי נמי אפי' לחזר אחריהם ללוקחן מאחרים כדי למכרן ולהשתכר אסור ואפי' שלא לחזר אחריהם ונזדמנו לו ללוקחן בזול אע"ג דלא הוי צייד אסור ואהא פליג ר' יהודה אף מי שנתמנה לו לפי דרכו לוקח ומוכר אע"פ שאינו צייד כיון דלא מחזר אחריהם אלא לפי דרכו באו לו לוקח ומוכרן דלא מחזי סחורה אפי' דלא צד אותן הלוקח ובלבד שלא תהא אומנתו בכך דהא מחזי כמחזר כיון דהרבה פעמים לוקח ומוכר. אומנותו. רגילותו דהא באינו צייד עסקי' ובנתמנה לו עסקי'. וחכמים אוסרין ליקח כדי למכור אף אם נזדמנו לפי דרכו דסחורה הוי עכ"ל ז"ל. ועיין במה שכתב החכם השלם ה"ר מנחם עזריה נר"ו במשנה זו סימן כ"ט. ובירוש' משמע דר' יהודה קאי אפירות שביעית וכדפי' הר"ש ז"ל עיין שם ותמהתי שראיתי שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל ובלבד שלא תהא אומנותו לכן בנו"ן. וכתב שכן מצא בכל הספרים ואי הוה מגיה לכך לא הוה תמהנא. עוד כתב על מה שפי' ר"ע ז"ל אלא שמצא עופות טמאים וכו' כתב קשה הלשון לוקח ומוכר אינו משמע כן. ויותר נראה נכון לפ' כפשוטו קונה מיד העובד כוכבים ומוכר ע"כ: