משנה שביעית ז ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק ז · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

לולבי זרדים והחרובין, יש להם שביעית ולדמיהן שביעית, יש להן ביעור ולדמיהן ביעור.

לולבי האלה והבטנה והאטדין, יש להם שביעית, ולדמיהן שביעית, אין להם ביעור ולא לדמיהן ביעור.

אבל לעלין, יש ביעור, מפני שנושרין יא מאביהן.

משנה מנוקדת

[עריכה]

לוּלְבֵי זְרָדִים וְהֶחָרוּבִין,

יֵשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית,
יֵשׁ לָהֶן בִּעוּר וְלִדְמֵיהֶן בִּעוּר.
לוּלְבֵי הָאֵלָה וְהַבָּטְנָה וְהָאֲטָדִין,
יֵשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית,
אֵין לָהֶם בִּעוּר וְלֹא לִדְמֵיהֶן בִּעוּר.
אֲבָל לֶעָלִין יֵשׁ בִּעוּר,
מִפְּנֵי שֶׁנּוֹשְׁרִין מֵאֲבִיהֶן.

נוסח הרמב"ם

לולבי זרדין והחרובין יש להן שביעית ולדמיהן שביעית יש להן ביעור ולדמיהן ביעור לולבי האלה והבוטנה והאטדים יש להן שביעית ולדמיהן שביעית אין להן ביעור ולא לדמיהן ביעור אבל לעלים יש ביעור מפני שהן נושרין מאביהן.

פירוש הרמב"ם

לולב הוא הפרח כבר אמרנו פעמים (לעיל פ"ב מ"ג) שזרדים הם הענפים שיזמרו אותם מן הגפנים ויש מי שיטמין הענפים ההם כשהם לחים ויאכלו:

אלה נקרא בלשון ישמעאל בלוטו. הבטנה פסתאק וקבוצו בטנים. ואטדים מין ממיני הקוצים שצומחין בו גרגרין שחורים קשים כמו אפונים ונאכלים:

מפני שנושרין מאביהן. ר"ל נופלין מהענפים שהם מיוחסים אליהם כיחס האב לבן ומפני זה יהיה ביעור שלהם כשיהיו נובלות מהענפים כמו שיתבאר כשנפרש ענין ביעור:

פירוש רבינו שמשון

לולבי זרדים. אילן ששמו כך ושדים מצויים תחתיו:

לולבי האלה. כדכתיב (ישעיה ו) כאלה וכאלון:

בטנה. לשון בטנים ושקדים (בראשית מג):

אטדין. קוצים אבל עלים אין להם שנושרין אבל הלובלין אין נושרין ובירושלמי (פ"ז ה"ב) בריש פרקא איתמר אין אוכלין על העיקר וכה אמר אוכלין על העיקר א"ר פנחס תמן אין סופן להקשות וכה סופן להקשות ונעשו כאביהם פי' מלולבין דהכא אעלין דריש פירקין קשיא דהכא אמרינן גבי לולבין דאין להם ביעור לפי שאין נושרין מאביהן וברישא תנן גבי עלין דיש להן ביעור אע"פ שאין נושרין מאביהן ומשני דלולבין דהכא סופם להקשות נעשין כאביהן:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לולבי זרדין - לולבי אילן ששמו זרדתא:

לולבי האלה - לשון כאלה וכאלון (ישעיהו ו) בערבי באלו"ט ובלע"ז גלנד"י:

בטנה - מלשון בטנים ושקדים בלשון ערבי פאסת"ק:

ואטדים - מין ממיני הקוצים שצומחים בו גרעינים שחורים קשים והן נאכלים:

אבל לעלים - של כל אלו יש ביעור, דאע"ג דלולבים אין נושרים ואין אני קורא בהם ולבהמתך ולחיה, כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית, מ"מ העלים נושרים הן ממקום חבורן. ולענפים שהם מחוברים בו קרי אביהן, וכיון שהם נושרים יש להם ביעור:

פירוש תוספות יום טוב

מפני שנושרים מאביהן. משא"כ לולבים דאין נושרים ולפיכך אין להם ביעור. וכתב הר"ש דבירושלמי פריך אדריש פרקין דתנן העלין יש להם ביעור. והרי העלין אין נושרין מאביהן ומשני דלולבים דהכא סופן להקשות נעשים כאביהן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יא) (על המשנה) שנושרין. מה שאין כן לולבים דאין נושרין:



פירושים נוספים