משנה שביעית ז ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק ז · משנה ה | >>
לולבי זרדים והחרובין, יש להם שביעית ולדמיהן שביעית, יש להן ביעור ולדמיהן ביעור.
לולבי האלה והבטנה והאטדין, יש להם שביעית, ולדמיהן שביעית, אין להם ביעור ולא לדמיהן ביעור.
אבל לעלין, יש ביעור, מפני שנושרין יא מאביהן.
לוּלְבֵי זְרָדִים וְהֶחָרוּבִין,
- יֵשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית,
- יֵשׁ לָהֶן בִּעוּר וְלִדְמֵיהֶן בִּעוּר.
- לוּלְבֵי הָאֵלָה וְהַבָּטְנָה וְהָאֲטָדִין,
- יֵשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית,
- אֵין לָהֶם בִּעוּר וְלֹא לִדְמֵיהֶן בִּעוּר.
- אֲבָל לֶעָלִין יֵשׁ בִּעוּר,
- מִפְּנֵי שֶׁנּוֹשְׁרִין מֵאֲבִיהֶן.
לולבי זרדין, והחרובין -
- יש להן שביעית, ולדמיהן שביעית,
- יש להן ביעור, ולדמיהן ביעור.
- יש להן שביעית, ולדמיהן שביעית,
- לולבי האלה, והבוטנה, והאטדים -
- יש להן שביעית, ולדמיהן שביעית,
- אין להן ביעור, ולא לדמיהן ביעור.
- יש להן שביעית, ולדמיהן שביעית,
- אבל לעלים יש ביעור -
- מפני שהן נושרין, מאביהן.
לולב - הוא הפרח.
וכבר אמרנו פעמים (לעיל פ"ב מ"ג), שזרדים הם הענפים שיזמרו אותם מן הגפנים, ויש מי שיטמין הענפים ההם כשהם לחים ויאכלו.
אלה - נקרא בלשון ישמעאל "בלוט".
הבטנה - "פסתאק". וקבוצו "בטנים".
ואטדים - מין ממיני הקוצים, שצומחין בו גרגרין שחורים קשים כמו אפונים, ונאכלים.
מפני שנושרין מאביהן - רוצה לומר נובלין מהענפים שהם מיוחסים אליהם כיחס האב לבן. ומפני זה יהיה ביעור שלהם כשיהיו נובלות מהענפים, כמו שיתבאר כשנפרש עניין ביעור:
לולבי זרדים. אילן ששמו כך ושדים מצויים תחתיו:
לולבי האלה. כדכתיב (ישעיה ו) כאלה וכאלון:
בטנה. לשון בטנים ושקדים (בראשית מג):
אטדין. קוצים אבל עלים אין להם שנושרין אבל הלובלין אין נושרין ובירושלמי (פ"ז ה"ב) בריש פרקא איתמר אין אוכלין על העיקר וכה אמר אוכלין על העיקר א"ר פנחס תמן אין סופן להקשות וכה סופן להקשות ונעשו כאביהם פי' מלולבין דהכא אעלין דריש פירקין קשיא דהכא אמרינן גבי לולבין דאין להם ביעור לפי שאין נושרין מאביהן וברישא תנן גבי עלין דיש להן ביעור אע"פ שאין נושרין מאביהן ומשני דלולבין דהכא סופם להקשות נעשין כאביהן:
לולבי זרדין - לולבי אילן ששמו זרדתא:
לולבי האלה - לשון כאלה וכאלון (ישעיהו ו) בערבי באלו"ט ובלע"ז גלנד"י:
בטנה - מלשון בטנים ושקדים בלשון ערבי פאסת"ק:
ואטדים - מין ממיני הקוצים שצומחים בו גרעינים שחורים קשים והן נאכלים:
אבל לעלים - של כל אלו יש ביעור, דאע"ג דלולבים אין נושרים ואין אני קורא בהם ולבהמתך ולחיה, כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית, מ"מ העלים נושרים הן ממקום חבורן. ולענפים שהם מחוברים בו קרי אביהן, וכיון שהם נושרים יש להם ביעור:
מפני שנושרים מאביהן. משא"כ לולבים דאין נושרים ולפיכך אין להם ביעור. וכתב הר"ש דבירושלמי פריך אדריש פרקין דתנן העלין יש להם ביעור. והרי העלין אין נושרין מאביהן ומשני דלולבים דהכא סופן להקשות נעשים כאביהן:
(יא) (על המשנה) שנושרין. מה שאין כן לולבים דאין נושרין:
לולבי זרדים והחרובין: לולבין קאי אתרווייהו:
יש להן ביעור ולדמיהן ביעור: אית דלא גרסי לי' ולדידהו קשה דליערבינהו אבל ברמב"ם פסק דגם יש להם ביעור וגם בספרים מדוייקים גרסי' לה. ובירושלמי פריך מלולבים דהכא דאלה ובוטנה ואטדין. אעלין דריש פרקין דלוף שוטה דהכא אמרי' גבי לולבין דאין להן ביעור לפי שאין נושרין מאביהן וברישא דפרקין גבי עלין דלוף שוטה דיש להן ביעור אע"פ שאין נושרין מאביהן ומשני התם אין סופו להקשות והוי עיקר בפני עצמו ועלין בפני עצמן והאי כדיני' והאי כדיני' אבל לולבין דהכא סופן להקשות ולכך נעשין כאביהן ואין להן ביעור כך פי' ה"ר שמשון ז"ל כפי מה שהעתיק ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל:
יכין
לולבי זרדים: לולב הוא העלים קודם שנפתחו מכפליהן. וזרדין הוא שפיירלינגבוים:
והחרובין: באקסהארן:
ולדמיהן שביעית: מדחזו לאכילה:
לולבי האלה: אייכע:
והבטנה: פיסטאציען בוים:
והאטדין: ווייסדארן:
ולא לדמיהן ביעור: דאינן כלין לחיה בחורף:
מפני שנושרין מאביהן: ר"ל מהגזע. וכלין לחיה בחורף:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת