משנה שבועות ח ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק ח · משנה ו | >>
היכן שורי, אמר לו איני יודע מה אתה סח, והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב או אבד.
משביעך אני ואמר אמן, חייב.
אמר לנושא שכר והשוכר היכן שורי, אמר לו מת, והוא שנשבר או נשבה.
נשבר, והוא שמת או נשבה.
נשבה, והוא שמת או נשבר.
נגנב, והוא שאבד.
אבד, והוא שנגנב.
משביעך אני ואמר אמן, פטור.
מת או נשבר או נשבה, והוא שנגנב או אבד.
משביעך אני ואמר אמן, חייב.
אבד או נגנב, והוא שמת או נשבר או נשבה.
משביעך אני ואמר אמן, פטור.
זזה הכלל, כל המשנה מחובה לחובה ומפטור לפטור ומפטור לחובה, פטור.
מחובה לפטור, חייב.
[ זה הכלל, כל הנשבע להקל על עצמו, חייבח.
להחמיר על עצמו, פטור ].
- הֵיכָן שׁוֹרִי?[1]
- אָמַר לוֹ:
- אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח,
- וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד;
- מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר אָמֵן,
- חַיָּב.
אָמַר לְנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּוֹכֵר: הֵיכָן שׁוֹרִי?
- אָמַר לוֹ: מֵת,
- וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה;
- נִשְׁבַּר,
- וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה;
- נִשְׁבָּה,
- וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר;
- נִגְנַב, וְהוּא שֶׁאָבַד;
- אָבַד, וְהוּא שֶׁנִּגְנַב;
- מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר אָמֵן,
- פָּטוּר.
- אָמַר לוֹ: מֵת,
- מֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה,
- וְהוּא שֶׁנִּגְנַב אוֹ אָבַד,
- מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר אָמֵן,
- חַיָּב.
- אָבַד אוֹ נִגְנַב,
- וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה.
- מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר.
- זֶה הַכְּלָל:
- כָּל הַמְּשַׁנֶּה מֵחוֹבָה לְחוֹבָה,
- וּמִפְּטוֹר לִפְטוֹר,
- וּמִפְּטוֹר לְחוֹבָה,
- פָּטוּר;
- מֵחוֹבָה לִפְטוֹר,
- חַיָּב.
- זֶה הַכְּלָל[2]:
- כָּל הַנִּשְׁבָּע לְהָקֵל עַל עַצְמוֹ, חַיָּב`
- לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ, פָּטוּר:
הערות
- ^ פסקה זו היא המשך המשנה הקודמת
- ^ שני כללים אלו אינם מצויים יחד בחלק מהמקורות ומכתה"י, ומי שגורס זה, אינו גורס זה
איכן שורי?
- ואמר לו: איני יודע מה אתה סח -
- והוא שמת, או נשבר, או נשבה, או נגנב, או אבד,
- משביעך אני, ואמר אמן - חייב.
- ואמר לו: איני יודע מה אתה סח -
[ז] *הערה 1: אמר לנושא שכר, ולשוכר: איכן שורי?
- ואמר לו: מת - והוא שנשבר, או נשבה,
- נשבר - והוא שמת, או נשבה,
- נשבה - והוא שמת, או נשבר,
- נגנב - והוא שאבד,
- אבד - והוא שנגנב,
- משביעך אני, ואמר אמן - פטור.
- מת, או נשבה, או נשבר - והוא שנגנב, או שאבד,
- משביעך אני, ואמר אמן - חייב.
- אבד, או נגנב - והוא שמת, או נשבר, או נשבה,
- משביעך אני, ואמר אמן - פטור.
- זה הכלל -
- כל הנשבע להקל על עצמו - חייב,
- להחמיר על עצמו - פטור.
כל זה מבואר, לפי שאילו הודה היה חייב לשלם.
משנה ז [נוסח הרמבם]
כל זה מבואר וכבר הקדמנו עיקרו.
וכל מה שאמר בזה הפרק חייב ופטור - רוצה לומר חייב משום שבועת הפקדון, שחייב על מה שיכחיש בה קרן וחומש ואשם כמו שקדם ביאורו. ופטור משבועת הפקדון, אבל הוא חייב משום שבועת בטוי לפי שנשבע לשקר. וכבר התבאר ששבועת בטוי חייבין על זדונה מלקות, ועל שגגתה קרבן עולה ויורד:
חייב - שהרי כפר ממון, שאילו הודה היה מתחייב:
מת והוא נשבר וכו' פטור - שאם הודה לא היה משלם. וכן נגנב והוא שאבד, או אבד והוא שנגנב, פטור, שהרי שינה מחובה לחובה ולא כפר ממון בשבועה זו:
א"ל אבד או נגנב והוא שמת או נשבה וכו' פטור - שהרי שינה מפטור לחובה והפסיד בשבועתו:
זה הכלל כל המשנה מחובה לחובה וכו'. בנ"א וכן בירושלמי ל"ג לזה הכלל קמא אבל הר"ן העתיקו. ואפשר שהוא ל"ג זה הכלל בתרא:
זה הכלל כל הנשבע להקל על עצמו חייב. הא נשבע שלא להקל. אלא שמשנה בין מחובה לחובה. בין מפטור לפטור. נעשה כנשבע להחמיר על עצמו ופטור:
סליק מסכת שבועות
(ז) (על המשנה) הר"ן העתיקו. ואפשר שהוא ל"ג זה הכלל בתרא:
(ח) (על המשנה) להקל כו' חייב. הא נשבע שלא להקל, אלא שמשנה בין מחובה לחובה בין מפטור לפטור, נעשה כנשבע להחמיר על עצמו ופטור:
א"ל אינו יודע מה אתה סח. וכו': כתב ה"ר יהוסף ז"ל ברוב הספרים גרסי' פטור ותימה הוא בעיני. בפי' רעז"ל צריך להיות כך מת והוא שנשבר פטור שאם הודה לו לא היה משלם וכו'. גם בסוף לשונו ז"ל צריך להיות כך והוא שמת או נשבר או נשבה פטור שהרי שינה מפיטור וכו' וביד שם סי' ז'. וק"ק אמאי לא תנא משלם קרן וחומש בהדיא רק בתרי בבי בתרא דש"ח אבל גבי שואל ונושא שכר ושוכר קתני סתם חייב. ונלע"ד דדוקא בהנך תרי באבי איצטריך למיתני בהדיא משום דברישא דידהו קתני משלם את הקרן או משלם חשלומי כפל וכדקתני בפ' הגוזל קמא גבי היכן פקדוני. ונלע"ד עוד לומר דזו הקושיא אפשר שהרגיש ר' אלעזר בגמרא במאי דקאמר בגמרא כולן פטורין משבועת שומרים וחייבין משום שבועת בטוי חוץ מאיני יודע מה אתה סח דשואל וגניבה ואבידה דנושא שכר ושוכר שהוא חייב שהרי כפרו ממון דאיכא למידק מאי חוץ דקאמר דודאי דבהא אפילו רב ושמואל מודו אלא משמע שהרגיש מה שהקשיתי ומכח זו הקושיא היה יכול הטוען לטעון דלעולם פטורין לגמרי הוא והראיה דשלשה לשונות נקט תנא חד מפירש קרן וחומש ואשם וחד סתם חייב ומצינן לפרושי מאי חייש משום שבועת בטוי וא"כ היכא דקתני פטור יחייב השכל לומר שר"ל פטור לגמרי לזה נשמר ר' אלעזר ופירש דבריו ואמר אע"ג דפטורין דקתני לאו לגמרי אלא חייבין משום שבועת בטוי קרבן עולה ויורד היכא דקתני חייב היינו קרן וחומש ואשם ולא איצטריך לפרושי כיון דפירשו גבי ש"ח מן הטעם שכתבנו וסמך על המבין כך נלע"ד. זה הכלל קמא אית דלא גרסי ליה וכן בירושלמי ליתיה וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחקו אבל רש"י ז"ל בפ' המפקיד (בבא מציעא ד' ל"ו) משמע דגריס ליה ע"ש. וגם הר"ן ז"ל נראה דגריס ליה והילך פירושו ולשונו אע"פ שכבר כתבתיו אני לעיל סי' ב' בס"ד וזהו:
זה הכלל כל המשנה מחובה לחובה: ומפיטור לפיטור ומפיטור לחובה פטור מחובה לפיטור חייב. ובהאי פיטור איפליגו אמוראי בגמרא דרב אמר פטור משבועת השומרים כלומר משבועת הפקדון וחייב משום שבועת בטוי כלומר קרבן עולה ויורד אם שגג בקרבן כדין שבועת בטוי לשעבר באומר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל אינו יודע אם חייבין עליה קרבן אם לאו וכדאיתא בפ' שבועת שתים בתרא ושמואל אמר דאף פטורין משבועת בטוי וטעמייהו מפ' בגמרא עכ"ל ז"ל. ונלע"ד דזה הכלל קמא לא קאי רק אנושא שכר ושוכר וזה הכלל בתרא קאי אכולהו ד' שומרים:
זה הכלל כל הנשבע להקל וכו': ירושלמי תני לא להקל ולא להחמיר חייב ע"כ וע"ש עוד. וצ"ע לע"ד הני כללי דמתני' לאתויי מאי וכן כתב ג"כ רבינו שלמה לוריא ז"ל שצ"ע ונלע"ד דאפשר דאתא לאתויי בש"ח א"ל מת או נשבר או נשבה או נגנב או נאבד והוא שפשע חייב דהוי נשבע להקל על עצמו ואם אמר לו שפשע והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב או נאבד פטור דהוי נשבע להחמיר על עצמו וכן גבי שואל א"ל מתה מחמת מלאכה והוא שמתה שלא מחמת מלאכה או נשבר או נשבה או נגנב או נאבד חייב דהוי נשבע להקל על עצמו ואם בהפך פטור דוק:
סליק פירקא. וסליקא לה מסכת שבועות
יכין
היכן שורי: ר"ל שא"ל לשואל היכן שורי:
חייב: משום דבטענתו רצה לפטור עצמו מתשלומין:
והוא שמת או נשבר: בכל אלו, בין לפי טענתו בין האמת, פטור הוא מלשלם, ולא פטר א"ע בטענתו מתשלומין:
והוא שנגנב: בב' אלו, בין לפי טענתו בין לפי האמת, חייב הוא לשלם, נמצא שגם בזה לא פטר עצמו מתשלומין בטענתו, להכי פטור מאשם:
או נשבה: ר"ל אם טען מת או וכו':
חייב: דהרי כפי שקרה באמת, חייב היה לשלם, ולפי טענתו רצה לפטור א"ע מתשלומין, נמצא שכפר ממון:
פטור: דהרי כפי טענתו, התחייב לשלם, וכפי שהיה באמת, פטור מתשלומין, ואין כאן כפירת ממון כלל:
פטור: הנך ב' בבי סתרי אהדדי, דמרישא משמע הא כל שאינו לא להקל ולא להחמיר על עצמו, פטור. ומסיפא משמע איפכא. רק דבכל דוכתא כה"ג, רק כללא קמא דוקא. וה"ק כל הנשבע להקל וכו', הא כל שאינו לא להקל ולא להחמיר, נעשה כנשבע להחמיר ופטור.
[ובמגילת סתרים שלי כתבתי. דכל היכא דסתרו אהדדי רישא וסיפא, מצינו ג' מיני תרוצים בש"ס.
- (א) נעשה. כי הכא, ובקידושין [ד"ה ב'], וכ"כ בפסחים [די"ט ב'] אמרינן מדקשיין רישא וסיפא אהדדי. אמרינן דרישא דוקא וסיפא לאו דוקא. והיינו כסברת נעשה.
- (ב) ולפעמים מדסתרי דיוקא אהדדי אמרינן משבשתא היא, כביצה [דכ"ד ב'], ובגיטין [דע"ג ע"א].
- (ג) ולפעמים כשאין טעם דיוקא דרישא כטעם דיוקא דסיפא אין לתלותן זב"ז [כתוס' חולין דט"ו ד"ה אמר ר"א]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת