תפארת ישראל על שבועות ח
משנה שבועות, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
<< · תפארת ישראל · על שבועות · ח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
יכין[עריכה]
משנה א[עריכה]
נושא שכר: שומר בשכר. והא דלא קרי ליה שומר שכר דקמ"ל אפילו לא שמר לו בשכר, רק שנושא שכר בשמירתו זה, כגון שהפקיד בידו מעות מותרין [כפ"ג דב"מ מי"א] אפ"ה דינו כש"ש:
שומר חנם נשבע על הכל: שבועת השומרים [עי' הקדמת פ"ג דב"מ]:
והשואל משלם את הכל: ר"ל משלם בכל מקריות דלקמן, שבויה שבורה ומתה, גניבה ואבידה. חוץ ממתה מחמת מלאכה דפטור. ואפ"ה בכל גוונא צריך לשבע שאינה ברשותו:
ועל המתה: משום דכולן אונס הן:
ואת הגניבה: משנה זו שנוייה ומפורשת בב"מ [פ"ז מ"ח]. ולא תני לה הכא, רק מדבעי למתני חיובי ופטורי דקרבן אשם של כל א', לאשמעינן דאין שומר חייב אשם אשבועתו, רק היכא דאם היה אומר האמת כפי שקרה, היה חייב ממון, וע"י שבועת כפירתו היה רוצה לפטור עצמו מהממון ההוא. ולהכי אצטריך תנא להקדים למתני אימת חייב ממון:
משנה ב[עריכה]
והוא: ר"ל אבל האמת הוא שנשבר וכו':
נשבר: ר"ל או שהשיב נשבר, ובאמת והוא וכו'. וכן כולן:
פטור: מקרבן אשם, אפילו הודה אח"כ שנשבע לשקר, דהרי שומר חנם פטור על הכל, לפיכך גם אם היה אומר האמת ג"כ היה פטור. נמצא שבשבועת שקר שלו לא היה פוטר א"ע מממון. מיהו חייב עכ"פ משום שבועת בטוי [ועי' מש"כ פ"ה סי' כ"ה]:
משנה ג[עריכה]
היכן שורי: ר"ל שא"ל לשומר חנם היכן שורי והשיב איני וכו':
אמר לו איני יודע מה אתה סח: שכופר שלא היה שומר שלו מעולם, נמצא שרצה לפטור א"ע גם משבועה:
אמר לו אבד: וה"ה טענה אחרת שפוטרו מלשלם, חוץ מנגנב:
משנה ד[עריכה]
והעדים מעידין אותו שגנבו: שעדיין הוא בביתו טמון, לעיל נקט שאכלו לרבותא, אף שביערו מהעולם אפ"ה פטור מכפל מדטען נאבד. והכא תנא שגנבו, דקמ"ל אף שעדיין הוא בעין, אפ"ה חייב כפל, מדטען שנגנבה [עי' ב"ק פ"ט מ"ז וח']:
משלם תשלומי כפל: ה"ה שאם טבח או מכר משלם ד' וה' מדהוקש לגנב [כב"ק ק"ו ב']. ואפ"ה לא תני לה הכא מדבעי למתני אבתרה הודה מעצמו וכו' וסד"א דדוקא בטבח ומכר והודה חייב קרן וחומש ואשם. מיהו בשלח בו יד קודם שנשבע, אע"ג דטען אח"כ טענת גנב, פטור גם מכפל [ב"ק ק"ז ב'] רק הכא מיירי שהעדים מעידים שגנבו אחר שנשבע:
והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל: אף שלא נשבע:
אינו משלם אלא קרן: אף שע"י שראה שהעדים באו נתירא והודה שגנב ואח"כ באו העדים ואמרו שג"כ טבח ומכר, אפ"ה מדהתחייב את עצמו בקרן קודם שבאו העדים, פטור מכפל. ומדפטור מכפל פטור ג"כ מטביחה ומכירה שכפר בה, דד' וה' חייבתו תורה ולא ג' וד' [ועי' ב"ק פ"ז מ"ב]:
משנה ה[עריכה]
אמר לשואל היכן שורי אמר לו מת: שלא מחמת מלאכה:
פטור: מקרבן אשם, דהרי שואל חייב על הכל, והרי גם לפי שבועתו חייב לשלם, נמצא שבשבועת שקר שלו לא כפר ממון. אבל עכ"פ חייב משום בטוי וכנ"ל:
משנה ו[עריכה]
היכן שורי: ר"ל שא"ל לשואל היכן שורי:
חייב: משום דבטענתו רצה לפטור עצמו מתשלומין:
והוא שמת או נשבר: בכל אלו, בין לפי טענתו בין האמת, פטור הוא מלשלם, ולא פטר א"ע בטענתו מתשלומין:
והוא שנגנב: בב' אלו, בין לפי טענתו בין לפי האמת, חייב הוא לשלם, נמצא שגם בזה לא פטר עצמו מתשלומין בטענתו, להכי פטור מאשם:
או נשבה: ר"ל אם טען מת או וכו':
חייב: דהרי כפי שקרה באמת, חייב היה לשלם, ולפי טענתו רצה לפטור א"ע מתשלומין, נמצא שכפר ממון:
פטור: דהרי כפי טענתו, התחייב לשלם, וכפי שהיה באמת, פטור מתשלומין, ואין כאן כפירת ממון כלל:
פטור: הנך ב' בבי סתרי אהדדי, דמרישא משמע הא כל שאינו לא להקל ולא להחמיר על עצמו, פטור. ומסיפא משמע איפכא. רק דבכל דוכתא כה"ג, רק כללא קמא דוקא. וה"ק כל הנשבע להקל וכו', הא כל שאינו לא להקל ולא להחמיר, נעשה כנשבע להחמיר ופטור.
[ובמגילת סתרים שלי כתבתי. דכל היכא דסתרו אהדדי רישא וסיפא, מצינו ג' מיני תרוצים בש"ס.
- (א) נעשה. כי הכא, ובקידושין [ד"ה ב'], וכ"כ בפסחים [די"ט ב'] אמרינן מדקשיין רישא וסיפא אהדדי. אמרינן דרישא דוקא וסיפא לאו דוקא. והיינו כסברת נעשה.
- (ב) ולפעמים מדסתרי דיוקא אהדדי אמרינן משבשתא היא, כביצה [דכ"ד ב'], ובגיטין [דע"ג ע"א].
- (ג) ולפעמים כשאין טעם דיוקא דרישא כטעם דיוקא דסיפא אין לתלותן זב"ז [כתוס' חולין דט"ו ד"ה אמר ר"א]: