משנה שבועות א ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק א · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרים, דברי רבי יהודה.

רבי שמעון אומר, שעירי הרגלים טז מכפרין אבל לא שעירי ראשי חדשים.

ועל מה שעירי ראשי חדשים מכפרין, על הטהור שאכל את הטמאיז.

רבי מאיר אומר, כל השעירים כפרתן שוה יח על טומאת מקדש וקדשיו.

היה רבי שמעון אומר, שעירי ראשי חדשים מכפרין על הטהור שאכל את הטמא, ושל רגלים מכפרין על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, ושל יום הכפורים מכפר על שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף.

אמרו לו, מהו שיקרבו זה בזה.

אמר להם, יקרבו.

אמרו לו, הואיל ואין כפרתן שוה, היאך קרבין זה בזה.

אמר להן, כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו.

נוסח הרמב"ם

על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף שעירי רגלים ושעירי ראשי חודשים מכפרין דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר שעירי רגלים מכפרין אבל לא שעירי ראשי חודשים ועל מה שעירי ראשי חודשים מכפרין על טהור שאכל טמא רבי מאיר אומר כל השעירים כפרתן שוה על טומאת מקדש וקודשיו שהיה רבי שמעון אומר שעירי ראשי חודשים מכפרין על טהור שאכל טמא ושל רגלים מכפרין על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף ושל יום הכיפורים מכפרין על שאין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף אמרו לו מה הן שיקרבו זה בזה אמר להן יקרבו אמרו לו הואיל ואין כפרתן שוה היאך הן קרבין אמר להן כלם באים לכפר על טומאת מקדש וקודשיו.

פירוש הרמב"ם

ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף כו': כל השעירים ר"ל שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים ושעיר הנעשה בחוץ ביום הכפורים ומחלוקת זה לא נאמר בו הלכה כדברי פלוני לפי שהוא דבר חוזר אל השם יתברך ואמנם הם חולקים בהיקש וראיות מהפסוקים אין זה מקום לזכור ענייני ההיקש בהם וכבר בארנו שכל סברא מן הסברות שאינה באה לידי מעשה מן המעשים שיפול בו מחלוקת בין החכמים לא נאמר בו הלכה כפלוני וענין מאמרו שיקרבו זה בזה שיקריב שעיר ראש חדש כשנתאחר הקרבתו ברגל מן הרגלים ויהיה שעיר הרגל ושעיר הרגל כשנתאחר הקרבתו יקריבהו בראש חדש ויהיה הוא בעצמו שעיר ראש חדש לפי שכל אחד משניהם חטאת הנעשית בחוץ הוא:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שעירי הרגלים - בכל הרגלים נאמרו שעירי חטאת במוספין:

ושעירי ראשי חדשים מכפרים - דכתיב בשעיר ראש חודש (שם כה) לחטאת לה', חטא שאין מכיר בו אלא ה' שעיר זה יהא מכפר, והיינו שאין בו ידיעה לא בתחלה ולא בסוף יד. ושעירי רגלים ילפינן משעיר ר"ח בהיקש, דשעיר הוה מצי למכתב בכולהו רגלים, וכתב ושעיר טו, וא"ו מוסיף על ענין ראשון, להקיש שעל מה שזה מכפר אלו מכפרים:

כל השעירים כפרתן שוה - כל שעירי המוספין, בין שעירי רגלים בין שעיר ר"ח בין שעיר הנעשה בחוץ ביוה"כ, כפרתן שוה, שהם מכפרין בין על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף בין על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, בין על טהור שאכל את הטמא, ונפקא מינה לטומאה שאירעה בין זו לזו. אבל שעיר הנעשה בפנים ביום הכיפורים לא נחלקו עליו יט שהוא תולה על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף, כדאמרינן:

היה ר' שמעון אומר - האי דהדר נקט לה, משום דבעי למימר אמרו לו מהו שיקרבו זה בזה:

מהו שיקרבו - אם אבד שעיר שהופרש ליום הכפורים, ונתכפרו באחר, ונמצא זה ברגל או בר"ח, מהו שיקריב לשם שעירו של יום:

אמרו לו הואיל ואין כפרתן שוה - ר' מאיר הוא דקאמר ליה לרבי שמעון כ, בשלמא אי אמרת כולן כפרתם שוה, יקרב, שהרי כולן כפרה אחת הן מכפרים, אלא לדידך, זו שהופרשה לבפר על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף היאך יקרב ברגל לכפר על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, או בר"ח לכפר על הטהור שאכל את הטמא:

לכפר על טומאת מקדש וקדשיו - וכיון דבזה שוין, אע"פ שכפרתן חלוקות יכול הוא ליקרב:

פירוש תוספות יום טוב

ושעירי ר"ח מכפרין. פי' הר"ב דכתיב בשעיר ר"ח לחטאת לה' חטא שאין מכיר בו אלא ה' וכו' גמ'. וניכפר נמי אפילו בשאר עבירות [כל חטא שלא נודע דהא קרא סתמא כתיב] תנא דבי ר' ישמעאל הואיל וזה בא בזמן קבוע [שעיר יוה"כ דחיצון] וזה בא בזמן קבוע. מה זה אין מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו. אף זה וכו'. וכתבו התוס' ד"ח בד"ה מה פנימי וכו' דאפילו הכי אצטריך להיקשא דמלבד חטאת הכפורים כדפי' הר"ב במשנה דלעיל ללמד על החיצון שמכפר על אין בה ויש בה ולא אמרי' דמעצמו מוכרע דזהו שמכפר. דבמאי מוקמת לה וכו'. דאי לאו היקשא הוה מוקמת לחיצון באין בה ואין בה. ושעירי ראשי חדשים ורגלים באין בה ואין בה דשאר עבירות. ולא הוה דרשי' כדדריש תנא דבי רבי ישמעאל לענין טומאת מקדש. אלא הוה דרשי' מה זה וכו' מכפר אאין בה ואין בה וכו'. אבל השתא דאיכא היקשא דחיצון מפנימי. על כרחך דרשינן כדדריש תנא דבי רבי ישמעאל. ע"כ. ומ"ש הר"ב ושעירי רגלים ילפינן משעיר ר"ח בהיקש וכו' ושעיר בוי"ו בגמ' דף י' תינח כל דכתיב ביה ושעיר עצרת [ויוה"כ] דלא כתיב ביה ושעיר מנלן. אלא אמר רבי יונה אמר קרא (במדבר כ"ט) אלה תעשו לה' במועדיכם. הוקשו כל המועדות כולן זה לזה. והא ר"ח לאו מועד הוא. איברא כדאמר אביי ר"ח נמי אקרי מועד. דכתיב (איכה א') קרא עלי מועד. פירש"י במסכת תענית [דף כ"ט ד"ה קרא עלי]. תמוז דההוא שתא של שנה שניה ליציאת מצרים שנשתלחו בה מרגלים בכ"ט בסיון מלוי מליוה. לפיכך אירע בו יום חזרת מרגלים בח' באב ובכו העם בלילה ההוא בט' באב. בכו בכיה של חנם. והוקבעה להם בכיה לדורות לשבור בחורי בחורבן הבית. ע"כ. וכתבו התוס' דף ט' בד"ה כדאמר וכו' דמ"מ חיצון דיום הכפורים יצא מכלל היקש הזה (מדאתקוש) [צ"ל דעדיפא ליה הקישא דחיצון לפנימי ואית לן למימר דאין מכפר ב' כפרות וגם שלא תהא כפרתו פעמים בשנה. ע"כ:

שעירי הרגלים מכפרים. דאית ליה נמי היקשא דבמועדיכם דהוקשו כולם לדר"ח. מה דר"ח במלתא דקדש מכפרי אף דרגלים במלתא דקודש מכפרי. וביש בה ויש בה בר קרבן הוא. ויש בה ואין בה שעיר שבפנים תולה. ואין בה ויש בה. שעיר שבחוץ מכפר. על כרחך אין מכפרין אלא על שאין בה ואין בה. וכי תימא נכפרו אדר"ח. ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה כתיב (ויקרא י') אותה נושא עון ואין אחר נושא עון. וכי תימא נכפרו אדיום הכפורים. הא אמרן אחת בשנה. כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה. ויה"כ אדידהו נמי לא מכפרים דאמר קרא אחת כפרה אחת מכפר. ואינו מכפר שתי כפרות ואע"ג דבפנימי כתיב. הא אתקש חיצון לפנימי: על הטהור שאכל את הטמא. דאמר קרא ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה והאי קרא בשעיר דר"ח כתיב [כדפירש"י בפי' החומש] ויליף עון עון מציץ מה להלן טומאת בשר. שאין הציץ מרצה על טומאת הגוף אלא על טומאת חלב דם ובשר שקרב בטומאה אף כאן טומאת בשר. אי מה להלן לרצות אף כאן לרצות עון העדה כתיב אלמא מכפר על עון אנשים הוא. ונכפר דר"ח אדידיה ואדציץ. נפקא מיניה להיכא דנשבר הציץ. אמר קרא עון. עון אחד הוא נושא ולא שתי עונות. ומהאי טעמא נמי אינו מכפר אדרגלים כדאיתא בגמ ד"י. ולר"ש חטאת לה' מאי עביד ליה. ומסתבר דדריש ליה כדריש לקיש אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמעטתי את הירח וכו'. ור' יהודה א"כ נימא קרא חטאת [על] ה' מאי לה' [כו']. ש"מ תרתי:

רבי מאיר אומר כל השעירים כפרתן שוה. דיליף הקישא דמועדיכם אף לחיצון דיה"כ. דעדיפא ליה הך הקישא מהקישא דלפנימי. תוס' דף ט' בד"ה כדאמר וכו'. ומ"ש הר"ב אבל שעיר הנעשה בפנים וכו' לא נחלקו עליו וכו' שהוא אינו מכפר כפרתן. כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות. והן אינן מכפרין כפרתו. אחת בשנה כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה. גמ':

אמרו לו מהו שיקרבו וכו' כתב הר"ב ר"מ הוא דקאמר ליה לר"ש. משום דלר"ש אלימא קושיא. דחלוקים הם שעירי ר"ח גם משעירי הרגלים. להכי פריך ליה. וה"ה נמי דהוי מצי למיפרך לת"ק אשעירי יה"כ עם שאר השעירים. ומסתבר נמי דהאי דכתב הר"ב ר"מ הוא דקאמר ליה. וכ"כ רש"י. לאו דוקא שהוא אמר לו שהרי ר"ש סתמא שהוא רשב"י כפי' הר"ב במתני' דלקמן הוא היה אחר דורו של ר"מ כדכתב הרמב"ם בפ"ד מעשרה פרקיו שבהקדמת פירושו. אלא החכמים השיבו לו לר"ש אליביה סברתו של ר"מ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יד) (על הברטנורא) גמרא, ונכפר נמי אפילו בשאר עבירות (כל חטא שלא נודע). תנא דר"י הואיל וזה בא בזמן קבוע, (שעיר יום הכיפורים דחיצון) וזה בא בזמן קבוע, מה זה אינו מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו אף כו'. ועתוי"ט:.! (טו)בגמרא עצרת [ויוה"כ] דלא כתיב בהו ושעיר, מנלן. אלא א"ר יונה אמר קרא אלה תעשו לה' במועדיכם, הוקשו כל המועדות כולן זה לזה. והא ר"ח לאו מועד הוא, איברא כו' ר"ח נמי איקרי מועד, דכתיב קרא עלי מועד כו'. ועתוי"ט:

(טז) (על המשנה) הרגלים. דאית ליה נמי הקישה דבמועדיכם דהוקשו כולן לדראש חודש מה דראש חודש במלתא דקדש מכפרי, אף דרגלים כו'. וכי תימא נכפרו אדראש חודש, ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה וגו', אותה נושא עון, ואין אחר נושא עון כו'. ועתוי"ט:

(יז) (על המשנה) על הטהור כו'. דאמר קרא ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה, והאי קרא בשעיר דר"ח כתיב ויליף עון עון מציץ, מה להלן טומאת בשר שאין הציץ מרצה על טומאת הגוף אלא על טומאת חלב דם ובשר שקרב בטומאה, אף כאן טומאת בשר כו'. ועתוי"ט:

(יח) (על המשנה) שוה. דיליף הקישא. דמועדיכם אף לחיצון דיום הכיפורים. דעדיפא ליה הך הקישא מהקישא דלפנימי. תוספ':.! (יט)שהוא אינו מכפר כפרתן, כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות. והן אינן מכפרין כפרתו, אחת בשנה, כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה. גמרא:.! (כ)משום דלר"ש אלימא קושיא דחלוקים הם שעירי ר"ח גם משעירי הרגלים להכי פריך ליה. והוא הדין נמי דהוה מצי למיפרך לת"ק משעירי יוהכ"פ עם שאר השעירים. ומסתבר נמי דמה שכתב הר"ב וכן רש"י, ר"מ הוא דקא"ל, לאו דוקא כו', אלא חכמים השיבו לו לר"ש אליבא דר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא לבסוף:    פשטינן בגמרא מברייתא דתניא בהדיא דס"ל לר' יהודה דאפילו חטא שסופו ליודע כגון שראוהו שנטמא ונכנס למקדש וסופן להודיע דשעירי רגלים ושעירי ר"ח מכפרין כיון דהשתא מיהא חטא שאין מכיר בו אלא ה' קרינן ביה. ונלע"ד דאע"ג דשעירי רגלים ילפינן משעירי ר"ח כדאיתא בגמרא וכדפי' כבר רעז"ל ועוד שהם תדירין יותר אפ"ה קתני שעירי רגלים ברישא או משום דאתיא מדרשא חביבא ליה או משום דשעירי רגלים מודי בהו ר"ש קתני מה שהוא מוסכם ברישא עוד אפשר לומר דמשום דעד השתא תני שעיר יום הכפורים שהוא לבדו ענין בפני עצמו ורגלים לגבי יום הכפורים נקראין תדירין בהצטרפות כולם יחד מש"ה תני להו ברישא והדר קתני ר"ח דתדיר יותר מכולהו כך נלע"ד. ופסק הרמב"ם ז"ל בספי"א דהלכות שגגות כר' יהודה אע"פ שכאן בפירוש המשנה כתב שכל סברא מן הסברות שאינה באה לידי מעשה מן המעשיות לא נאמר בו הלכה כפלוני לפי שזה הוא דבר חוזר אל השי"ת ע"כ:

אבל לא שעירי ר"ח:    בגמרא מפרש טעמיה דר"ש דכתיב גבי שעיר ר"ח אשר דרש משה ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה ויליף עון עון מציץ מה להלן טומאת בשר שאין הציץ מרצה על טומאת הגוף אלא על הדם או על החלב והבשר שקרב בטומאה אף כאן על האוכל בשר קדש והוא טמא יכפר ועדיף מיניה דציץ דאילו ציץ מרצה לחוד והכא מכפר דעון העדה כתיב ומ"מ לא מכפר דר"ח אדידיה ואדציץ פי' על קרבן שקרב בטומאה בשעה שקרב שעיר ר"ח הואיל וגמרי מהדדי ונ"מ להיכא דנשבר הציץ דעון אמר קרא עון אחד הוא נושא ולא שתי עונות. וכן ג"כ ציץ לא מכפר אדידיה ודר"ח ונ"מ לטומאה שאירעה בין ר"ח זה לר"ח אחר משום דכתיב ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה אותה נושא עון ואין אחר נושא עון ורב אשי תירץ בגוונא אחרינא טעמא דאין ר"ח מכפר אדציץ ג"כ וכן שאין ציץ מכפר אדר"ח ג"כ משום דהכא גבי ר"ח כתיב עון העדה ה"א יתירה עון העדה דהיינו טהור שאכל את הטמא ולא עון הקדשים והתם גבי ציץ נמי כתיב ונשא אהרן את עון הקדשים ה"א יתירה למיעוטא עון הקדשים מכפר ולא עון העדה:

ושעירי רגלים מכפרין:    על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. לר"ש דאי על שיש בה ידיעה בתחלה ובסוף האי בר קרבן עולה ויורד הוא ואי על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף האי שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולה ואי על שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה בסוף האי שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר על כרחך אינו מכפר אלא על דבר שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף:

ר' מאיר אומר כל השעירים כפרתם שוה:    מפרש טעמא בגמ' דכתיב אלה תעשו לה' במועדיכם הוקשו כל המועדים כולם זה לזה ור"ח נמי איקרי מועד דכתיב קרא עלי מועד דמלויי מלייוה לתמוז דההיא שתא לפיכך אירע יום מ' לחזרת המרגלים בשמנה באב ויבכו העם בלילה ההיא בכיה של חנם שהם נשתלחו בכ"ט בסיון. ואיתא למילתיה דר"מ פ' אין מעמידין (עבודה זרה ד' כ"ד:)

היה ר"ש וכו':    דר"ח לא מכפר אדרגלים דאמר קרא עון אחד ולא שנים. דרגלים נמי לא מכפרי אדר"ח דאמר קרא גבי שעיר ר"ח בפרשת שמיני ואיתה נתן לכם אותה דהיינו ר"ח נושא עון ואין אחר נושא עין. דרגלים לא מכפרי אדיום הכפורים דאחת בשנה כתיב. ויום הכפורים דהיינו שעיר הנעשה בחוץ אדרגלים נמי לא דכתיב אחת כפרה אחת ולא שתים ואע"ג דאחת לא כתיבא אלא בשעיר הנעשה בפנים איתקיש חיצון לפנימי. ור"ש בן יהודה דרשא דאותה לא משמע לי' וטעמא דיום הכפורים מכפר אדרגלים אע"ג דכתיב אחת משום דכתיב וכפר אהרן על קרנותיו אחת קרנותיו דפנימי הוא דכפרה אחת מכפרי ולא שתים הא דחיצון אפילו שתי כפרות. ופי' רש"י דהאי דהדר נקט לה הכא משום דבעי למימר אמרו לו. עוד פירש ז"ל דהאי אמרו לו ר"מ קאמר לה ואני הדיוט בעוני דעתי אחרי נושקי כפות רגליו נלע"ד להוסיף נופך וביאור ופירוש על דבריו ז"ל ולומר דהאי סיפא הדר תנייה בהכא לרמוז לנו ולאשמועינן פלוגתא אחרת דאיכא בין ר"ש לחכמים דחכמים ס"ל דאמרינן לב ב"ד מתנה שאם לא הוצרך השעיר לזה יקרב לזה ור"ש ס"ל דלא אמרינן לב ב"ד מתנה וכדאיתא בגמרא ולרמוז זה הדר תנייה לכולה האי בבא ואמרו לו קאמרי ליה בין ר' יהודה בין ר"מ חבריו דבשלמא לדידן דלב ב"ד מתנה ועוד דלר"מ כל השעירים כפרתם שוה מש"ה יקרבו זה בזה אלא לדידך דלית לך לא לב ב"ד מתנה ולא כולן כפרתם שוה היאך הן קרבין זה בזה אמר להם וכו' זה הבנתי מתוך הסוגיא שאכתוב קִצוּרַה בסמוך בס"ד ומצאיתי שהגיה הרי"א ז"ל אמרו לו מה הן שיקרבו זה בזה:

אמרו לו מהו שיקרבו:    עיין מ"ש התוי"ט. ותימה הוא בעיני מה שכתב דלאו דוקא שר"מ אמר לר"ש והביא ראיה ממה שכתב הרמב"ם בפ"ד מעשרה פרקיו שהרי שם בהקדמה פרק חמישי כתב ור"מ ור' שמעון בן יוחי תלמידים לר' עקיבא והוא רבם המובהק ושמא תאמר שכוונתו לומר ששניהם תלמידי ר' עקיבא אבל לא היו חברים לומדים בזמן אחד אלא ר"מ בתחלת למודו של ר"ע ור' שמעון בן יוחי בסוף ימיו של ר"ע הא ליתא שהרי כתב הרמב"ם ז"ל ביד בפתיחת חבורו חבריו של ר"מ הם ר' יהודה ור' יוסי ור"ש ור' נחמיה ור' אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר ושמעון בן עזאי ור' חנניא בן תרדיון ע"כ אלא נלע"ד שיש שום טעות סופר בפ"ד מעשרה פרקיו וגם בפרקים האחרים בעניינים אחרים מ"מ ראוי להשגיח יותר על דבריו שבחבורו הגדול אע"פ שקשה לע"ד שהרי שם בפ"ד כתב שר' שמעון בן אלעזר הוא מהחבורה האחרונה מחבורות המשנה ואילו בחבורו כתב שהוא אחד מחבריו של ר' עקיבא וז"ל וחבריו של ר' עקיבא הם ר' טרפון רבו של ר' יוסי הגלילי ור"ש בן אלעזר ור' יוחנן בן נורי וזהו מן התימה הגדול בעיני שבכל מקום במשנה ובתוספתות לרוב מאד בר פלוגתיה דרבנו הקדוש הוא ר"ש בן אלעזר ור' יוסי ב"ר יהודה וצ"ע לע"ד:

תפארת ישראל

יכין

ולא בסוף:    קודם הקרבת השעיר רק אח"כ:

שעירי הרגלים:    שעירי חטאת שבמוסף שמקריבים בכל הרגלים:

ושעירי ראשי חדשים:    ר"ל או שעיר חטאת מוסף של ר"ח:

מכפרים:    ונפקא מינה בטומאה שאירע בין רגל לר"ח, ואחר ר"ח נודע לו, קודם רגל שלאחריו:

על הטהור שאכל את הטמא:    ר"ל בשר קודש טמא, ולת"ק מתכפר בשעיר חוץ [כמ"ו]:

רבי מאיר אומר כל השעירים:    שבמוסף יו"כ ורגלים ור"ח:

כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו:    דמכפרין כולן על שלא נודע בתחלה רק בסוף, ועל שלא נודע כלל אף בסוף, ועל טהור שאכל טמא. ונפקא מנה לטומאה שאירע בין מוסף זה למוסף אחר, כבר נתכפר. אבל שעיר שבפנים שביו"כ, כ"ע ס"ל שתולה על שנודע בתחלה ולא בסוף:

היה ר' שמעון אומר שעירי ראשי חדשים מכפרין על הטהור שאכל את הטמא:    הא דהדר נקט ליה. ה"ט, משום דבעי למימר בסוף אמרו לו מהו וכו' ולא נקט הך א"ל קודם דברי ר"מ, מדבעי למסמך הפלוגתא שבעיקר הדין גבי הדדי:

ושל יום הכפורים:    ר"ל שעיר מוסף יו"כ:

אמרו לו מהו שיקרבו זה בזה:    באבד שעיר שהופרש למוסף יו"כ ונתכפרו באחר, וחזר ונמצא ברגל או בר"ח, מה שיקריבוהו למוסף היום:

היאך קריבין זה בזה:    ר"ל בשלומא לר"מ שכולן כפרתן שוה, שפיר יקרב. אלא לדידך, זו של יו"כ שהופרשה לכפר על שלא נודע בתחלה רק בסוף, האיך יכפר ברגל על שאין ידיעה כלל. או האיך יכפר בר"ח על טהור שאכל הטמא. וה"ה דק' הך קושיא לת"ק משעיר יו"כ עם שאר שעירים שחלוקין לת"ק, רק דלר"ש קשה נמי משעירי רגלים עם שעירי ר"ח שג"כ חלוקים לר"ש:

אמר להן כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו:    ולפיכך אף שכפרתן חלוקות רשאי להקריבן:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים