משנה פרה י א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק י · משנה א | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

כל הראוי ליטמא מדרס, מדף לחטאת, בין טמא בין טהור.

ואדם כיוצא בו.

כל הראוי ליטמא טמא מת, בין טמא בין טהור, רבי אליעזר אומר, אינו מדף.

רבי יהושע אומר, מדף.

וחכמים אומרים, הטמא, מדף.

והטהור, אינו מדף.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כֹּל הָרָאוּי לִטַּמֵּא מִדְרָס, מַדָּף לְחַטָּאת, בֵּין טָמֵא בֵּין טָהוֹר. וְאָדָם, כַּיּוֹצֵא בוֹ. כֹּל הָרָאוּי לִטַּמֵּא טְמֵא מֵת, בֵּין טָמֵא בֵּין טָהוֹר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵינוֹ מַדָּף. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מַדָּף. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַטָּמֵא, מַדָּף. וְהַטָּהוֹר, אֵינוֹ מַדָּף.

נוסח הרמב"ם

כל הראוי ליטמא מדרס מדף לחטאת בין טמא בין טהור ואדם כיוצא בו כל הראוי ליטמא טמא מת בין טמא בין טהור רבי אליעזר אומר אינו מדף רבי יהושע אומר מדף וחכמים אומרין בטמא מדף ובטהור אינו מדף.

פירוש הרמב"ם

כבר ידעת, שאין כל אדם טהור או כל כלי טהור, באמת הוא טהור לגבי חטאת אבל עד שיטהר לחטאת כמו שהתבאר בשני מחגיגה (דף יח:), ושם אמרו יוחנן בן גודגדא היה אוכל בטהרת הקדש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת, ר"ל לגבי חטאת כמו מדרס הזב בשוה, ואף ע"פ שהיתה בתכלית הטהרה והבן זה העיקר, וג"כ שהכלי שהוא טמא באמת או במדרס או במת אם הגיע אליו תנועה מפני האדם ולא תנועת היסט אבל תנועה יותר חלושה ממנו כמו שנבאר בזאת ההלכה הנה זה האדם נטמא וזה היא טומאת מדף והיא טומאה קלה מדרבנן, ובראש מסכת נדה (דף ד:) אמרו בטומאת מדף דרבנן, דכתיב קול עלה נדף. ר"ל תנועה חלושה, הנה זה חלק אחד מחלקי טומאת מדף, ונשאר חלק אחר. והוא כל מה שיגיע על הזב מלמעלה מן הכלים, ואפילו היה בינו ובינם מכסים רבים מאד הנה זה הכלי העליון יטמא, והוא יקרא מדף. לפי שהוא כלי הגיע אליו תנועה חלושה מן הזב, אך זה הכלי יטמא טומאה קלה. ר"ל שלא יטמא אדם וכלים כמו המשכב, אמנם יטמא אוכלים ומשקין לבד, וזה המדף הוא ולד הטומאה לא אב הטומאה כפי העקרים אשר הקדמנו בפתיחת זה הסדר, ועוד נבאר דין מדף בעקריו והוראותיו ומופתיו מן הפסוקים בפ' אחרון מזבחים, וכבר קדם לך בכלים (פ"א) זכרון הכלים אשר יטמאו במדרס, ואחר מניתי לך אלו העקרים שים שכלך להבין זאת ההלכה. אמר שכל כלי אפשר בו שיטמא במדרס וזה כשיהיה ראוי למשכב או למושב כפי מה שהתבאר בכלים, ואין הבדל בין היותו טמא או היותו טהור כל עוד שהגיע זה אשר הוא טהור לחטאת בזה הכלי תנועת מדף הנה נטמא, לפי שכל מה שיאות למדרס לגבי חטאת מדרס הזב נחשבהו לא לענין נוגע או נושא אלא לענין טומאת מדף לפי שאנחנו נשימהו במדריגת המדרס האמתי:

ואדם כיוצא בו, ר"ל כל האדם מן האדם, ואף על פי שיהיה טהור הנה הוא כמו זה הכלי הראוי למדרס אשר אמרנו שהוא יטמא טהור לחטאת אפי' במדף ואמנם במגע לא דבר בו, ואם היה זה הכלי ראוי לטמא טמא מת ואינו ראוי למדרס א"ר יהושע שהוא כמו הראוי למדרס, וכל עוד שהגיע אליו ממנו תנועה נטמא זה המניע ואפי' היה הכלי המונע טהור, ר' אליעזר אומר אפי' היה הכלי המונע טמא מת מניעו אינו נטמא לחטאת לפי שלא נעשה זה זולת הדבר אשר הוא ראוי למדרס, וחכמים יאמרו אם ידענו שהוא טמא טומאת מת לא זולתו מן הטומאה אז יהיה מדף לחטאת, ושמע המשל הנזכר דתוספתא אשר יתבאר לך ממנו טומאת מדף ומחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע וחכמים, והוא שאם סגר פתח מן הפתחים ומפתח תלוי בזה הפתח ויניע המפתח בעת סגירת הדלת, א"ר אליעזר שאפי' היה המפתח טמא טומאת מת הנה אשר סגר הבית טהור לחטאת, ר"ל למלאות ולקדש ולהזאה כמו שהיה בתחלה, ור' יהושע אומר שאפי' היה המפתח טהור הנה זה האיש טמא למלאות, ובתוספתא אמרו. מעשה בר' ישמעאל שהיה מהלך אחר ר' יהושע אמר לו טהור לחטאת שהסיט את המפתח הטהור של תרומה מהו טמא או טהור אמר לו טמא. וחכ"א שאם היה המפתח טמא מת אז יהיה סוגר הדלת טמא לחטאת ואם היה טהור סוגר הדלת טהור לחטאת ולמה שבא לשון המשנה, ואמר בטמא מדף ובטהור אינו מדף, והיה קם בלבול אם יהיה זה הכלי טמא באיזה טומאה היתה שהוא יטמא במדף הוצרכה התוספתא לביאור סברת חכמים ואמרה הטמא שנטמא טמא מת ולא טמא מדף, ר"ל שזה הכלי כבר נטמא במת לא שיהיה הכלי עצמו נטמא טומאת מדף כמו שזכרנו ר"ל שהוא יהיה וולד הטומאה, והלכה כחכמים:.

פירוש רבינו שמשון

כל הראוי לטמא מדרס:    כגון כלים המיוחדים למשכב ומושב ולמרכב:

מדף לחטאת:    דהטהור לחטאת שהסיטן אפילו הן טהורין לתרומה נטמא לחטאת כאילו היו ודאי טמאים מדרס וחומרא בעלמא היא כדאשכחן בפרק שני דחגיגה (דף יח ב) בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש וקרי ליה מדף לפי שהיא חומרא דרבנן כדאמרינן בפ"ק דנדה (דף ד ב):

ואדם כיוצא בהן:    דאם הסיט אדם הטהור לתרומה נטמא לחטאת דכזב חשבוהו לחטאת וה"ה רוקו ומימי רגליו כדקתני בתוספתא דגזרו רוקו דטהור אטו רוקו דזב.

וכל הראוי לטמא טמא מת:    כגון כלים דלאו בני מדרס דלא מטמו במשא בשום ענין וכן שרץ ושכבת זרע דלא הוו אלא כטמא מת:

ר' אליעזר אומר אינו מדף:    אם הסיטן לא נטמא לחטאת:

רבי יהושע אומר מדף:    אם הסיט אפילו הטהורין נטמא לחטאת ורבנן פליגי ומחלקין בין טמאין לטהורין ושלש מחלוקות בדבר ובהסיט פליגי ולא במגעו:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, י) "כל הראוי לטמא מת אפי' טמא אינו מדף וכל שאינו מדף לתרומה אינו מדף לחטאת ולא חדשו טומאה בחטאת דברי רבי אליעזר מעשה בשמעיה איש כפר עותני שהיה בידו לגין מלא מי חטאת והגיף את הדלת שמפתח טמא מת תלוי בה ובא ושאל את רבן יוחנן בן זכאי ואמר לו שמעיה צא והזה את מימיך רבי יהושע אומר אפי' טהור יש לו מדף ומעשה בר"ש שהיה מהלך בדרך אחר רבי יהושע א"ל הטהור לחטאת שהסיט את המפתח שהוא טהור לתרומה מהו טמא או טהור א"ל טמא למה שמא היתה בידו טומאה ישנה או שמא ישכח ויסיט את הדבר הטמא א"ל וכי אינו מלא שהסיטו אבל נראין דבריך בדבר הראוי לטמא מדרס שמא היתה בידו טומאה ישנה או שמא ישכח ויסיט את הדבר הטמא השיאו לדבר אחר א"ל ישמעאל אחי היאך אתה קורא כי טובים דודיך מיין (שיר א) או כי טובי' דודייך מיין א"ל כי טובים דודיך מיין א"ל אין הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו לריח שמניך טובים. וחכמים אומרים הטמא מדף והטהור אינו מדף הטמא שאמרו טמא מת ולא טמא מדף רבי אומר טהור לחטאת שהסיט את רוקו ואת מימי רגליו של טהור לתרומה טמא הסיט את דמו טהור הסיט את השרץ ואת הנבילה ואת שכבת הזרע ר"א מטהר ור' יהושע מטמא." פי' לא חידשו טומאה בחטאת כדאמרי' בפרק חומר בקודש (דף כג ב) אמר אביי שלא אמרו קורדום מטמא מושב וסוגיא דהתם אליבא דר' אליעזר דבין לר' יהושע בין לרבנן חידשו דלרבנן מפתח טמא מת מטמא בהיסט לחטאת ולרבי יהושע אפילו טהור כדמפרש טעמא שמא היתה בידו טומאה ישנה או משום דגזרינן מסיט את הטהור אטו מסיט את הטמא כדקאמר שמא ישכח ויסיט את הדבר הטמא ורבי ישמעאל השיב לו נראין דבריך בדבר הראוי למדרס ורבי יהושע גזר הנך דלא חזו למדרסות אטו הנך דחזו למדרסות. כי טובים דודיך כך היה דרכו של ר' יהושע לרבי ישמעאל כדתנן כי האי גוונא בפרק אין מעמידין (דף כט ב) גבי גבינו' העובדי כוכבי' ושמא בפעם אחת שאלו ר' ישמעאל על שתיהן דאי שני מעשים הוו כיון דהשיב לו בפעם ראשונה דחבירו מוכיחו עליו לא הי' טועה בפעם שניה: ולא טמא מדף. עליונו של זב כמו שאפרש בסמוך: ואת הנבילה. מדאורייתא נבלה מטמאה בהיסט וצ"ל דהכא בפחות מכשיעור או בנבלה מסרחת דלא חזייה לגר:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כל הראוי לטמא מדרס - כגון כלים המיוחדים למשכב ומושב ומרכב:

מדף לחטאת - אם הטהור למי חטאת הסיטן. אפילו הן טהורין לתרומה נטמא המסיטם כאילו הן טמאים מדרס. וחומרא בעלמא היא כדאמרינן (בחגיגה יח:) בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש. וקרי ליה מדף, לפי שהיא חומרא דרבנן בעלמא. לשון קול עלה נדף (ויקרא כו, לו):

ואדם כיוצא בהן - שאם הטהור לחטאת הסיט אדם הטהור לתרומה, נטמא לחטאת, שהטהורים לתרומה נחשבים כזבים לגבי חטאת:

וכל הראוי ליטמא טמא מת - כגון כלים דלאו בני מדרס:

ר' אליעזר אומר אינו מדף - ואם הסיטן א לא נטמא לחטאת:

ר' יהושע אומר מדף - אם הסיט אפילו הטהורים, נטמא לחטאת. ורבנן פליגי ומחלקים בין טמאים לטהורים. ושלש מחלוקות בדבר. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

רא"א אינו מדף. להיות המדרס האמתי מטמא בהיסט. אמנם טמא מת האמתי אין מטמא במשא ולא בהיסט ולזה ג"כ אינו מטמא טהור לחטא' אם מניעו. הרמב"ם בנא"י. ומ"ש הר"ב ואם הסיטן דבהיסט פליגי ולא במגעו כמ"ש הר"ש וע' במשנה דלקמן:

ר' יהושע אומר מדף. ע' בפי' הר"ב בס"פ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) דבהיסט פליגי ולא במגע. הר"ש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מדף לחטאת:    עד שיטבילם לשם מי חטאת:

בפי' רעז"ל אפי' הם טהורים לתרומה. תימא דלא קאמר אפילו הן טהורין לקדש:

בפי' רעז"ל מדף לשון קול עלה נדף ע"כ והרמב"ם ז"ל האריך בפירושו כאן גם בפ"ד דמס' זבים סימן ו' ושהם שני מיני מדף וכתב שמה שאמרו בתלמוד במס' נדה מאי מדף כדכתיב קול עלה נדף הפירוש הזה אינו מן הגמרא אלא שכתבוהו בגליון מן פירוש רבנן סבוראי וכתבן המעתיק בתוך הדברים ולא נזכרו עליהם וכאן הוא נכון לשון קול עלה נדף ר"ל כי הוא מענין התנועה. אבל מדף אשר שם בזבחים עיקרו לשון ריחו נודף ע"כ ועיין עוד שם:

עוד בפי' רעז"ל צריך להיות בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש בגדי קדש מדרס לחטאת וקרי וכו':

ר' יהושע אומר מדף:    אם הסיט ודוקא בהיסט פליגי אבל לא במגע. הר"ש והרא"ש ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

כל הראוי ליטמא מדרס:    ר"ל כל כלי טהור שאפשר שיתטמא במדרס הזב. דהיינו שמיוחד למשכב. מושב. או מרכב. שאין אומרים להזב שמדריסו עמוד ונעשה מלאכתנו:

בין טמא בין טהור:    ר"ל אפילו אם הכלי טהור גמור אפילו לקודש. אפ"ה אם אדם הטהור לחטאת הסיט או נשא כלים הללו. וכ"ש כשנגען. נטמא לכל ענייני חטאת ומימיו מד"ס. כל שלא שמר הכלי בפירוש לשם חטאת דחיישינן שמא הדריס הזב כלים הללו ולאו אדעתי'. ומפני שטומאה זו מד"ס היא. להכי נקראת מדף. ר"ל טומאה קלה. לשון עלה נדף [כנדה דד"ב]:

ואדם כיוצא בו:    ר"ל וכן כל אדם. אפילו הוא טהור גמור. כל שלא נשמר בפירוש לשם חטאת. דינו כמשכב זב הנ"ל. לטמא במגע ובמשא והיסט לאדם הטהור לחטאת. כאילו נגע נשא הסיט הטהור לחטאת זב גמור. וה"ה בנגע נשא הסיט רוקו או מימי רגליו של הטהור. נטמא כאילו היו מזב גמור. וכן מפורש בתוספתא [פ"ט]:

כל הראוי ליטמא טמא מת:    ר"ל אבל שאר כלי שראוי רק לקבל טומאה ממת ולא ממדרס. והיינו מדאינו כלי המיוחד למדרס. ואומרים להזב שיושב או שוכב עליו עמוד ונעשה מלאכתנו:

בין טמא בין טהור:    אע"ג דרישא במיוחד למדרס. נמי איירי בין בטהור ובין בטמא. תני רק הכא כן. משום דרק הכא מחלקי רבנן בסיפא בין בשהי' טהור או טמא:

ר"א אומר אינו מדף:    דכל שלא נגעו. רק נשאו או הסיטו אדם הטהור לחטאת נשאר בטהרתו לחטאת:

רבי יהושע אומר מדף:    דגזר בי' אטו כלי הראוי למדרס. דמצד מעלת החטאת גזרינן בי' אפילו גזירה לגזירה. וחכמים ס"ל אם כבר נטמא הכלי בטומאת מת. דהו"ל הכלי אב הטומאה מחליף שפיר במדרס שהוא נמי אב הטומאה. להכי בענין חטאת מטמא במשא והיסט:

והטהור אינו מדף:    דכשהסיטו או נשאו אדם הטהור לחטאת נשאר בטהרתו. כל שלא נגע בהכלי אף שלא נשמר הכלי בטהרת חטאת רק לטהרת תרומה וקודש. מיהו אם נגע בידו בכלי זה הטהור. ואפילו טהור לקודש היה. נטמא לחטאת:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים