משנה פרה ז ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ז · משנה ו | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

המוליך את החבל בידו לדרכו, כשר.

ושלא לדרכו, פסול.

זה הלך ליבנה שלשה מועדות, ובמועד שלישי הכשירו לו הוראת שעה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַמּוֹלִיךְ אֶת הַחֶבֶל בְּיָדוֹ לְדַרְכּוֹ, כָּשֵׁר. וְשֶׁלֹּא לְדַרְכּוֹ, פָּסוּל. זֶה הָלַךְ לְיַבְנֶה שְׁלשָׁה מוֹעֲדוֹת, וּבְמוֹעֵד שְׁלִישִׁי הִכְשִׁירוּ לוֹ הוֹרָאַת שָׁעָה.

נוסח הרמב"ם

המוליך את החבל בידו לדרכו כשר ושלא לדרכו פסול זה הלך ליבנה שלשה מועדות ובמועד השלישי הכשירו לו הוראת שעה.

פירוש הרמב"ם

כבר ביארו בתוספתא ענין זאת ההלכה, ואמרו המוליך את החבל לבעלים לדרכו כשר, וענין זה שהוא אם מלא מים לחטאת והיה החבל מוכן אצלו ולקח החבל בידו בעת נושאו המים להשיבו לבעליו, ואם היה הולך לדרכו ופגע באדון החבל מידי עברו יתננו לו וישלים דרכו וזה מותר, ושלא לדרכו פסול לפי שהוא יצא מדרכו מפני החבל עד שישיבנו לבעליו אחר ישוב לדרכו, ואלה המים פסולין לפי שכבר עשה מלאכה עם המלוי, והנה הכשירו ביבנה הוראת שעה לזה שהוא כשר ואע"פ שהוליך שלא לדרכו:

פירוש רבינו שמשון

המוליך את החבל בידו:    לאחר שמילא את הדלי בחבל החזיר את החבל לבעלים:

לדרכו:    שלא הוצרך לעקם את דרכו אין זו מלאכה וכשר המילוי:

שלא לדרכו:    שעוקם את דרכו כדי להחזירה מלאכה היא ופסול:

זה הלך:    כלומר על דבר זה הלך חכם אחד לשאל מחכמי יבנה סנהדרי גדולה שגלו שם כדאמרינן בר"ה (דף לא א):

הוראת שעה:    שעת הדחק היה הא לאו הכי לא:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המוליך את החבל בידו לדרכו - לאחר שמילא את הדלי בחבל החזיר את החבל לבעלים. לדרכו, שלא הוצרך לעקם או להרחיב את דרכו אלא לפי הילוכו מצא בעל החבל והחזיר לו את שלו, אין זו מלאכה וכשר המילוי:

שלא לדרכו - שעיקם את דרכו כדי להחזיר החבל, מלאכה היא ופסול:

זה הלך - כלומר על דבר זה ח הלך חכם אחד לשאול מחכמי יבנה, הן סנהדרי גדולה שגלו שם:

הוראת שעה - שעת הדחק היה. הא לאו הכי לא:

פירוש תוספות יום טוב

זה הלך. פי' הר"ב על דבר זה. היינו שלא כדרכו. כמ"ש במשנה דלקמן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על הברטנורא) היינו שלא כדרכו:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

זה הלך ליבנה:    אשלא כדרכו קאי:

תפארת ישראל

יכין

המוליך את החבל בידו:    בין מלוי לקידוש והלך להחזיר החבל שהשאילו לו. לדלות בו בדלי המי חטאת:

לדרכו:    שכשהלך לדרכו להחזיר המי חטאת מהמעין. הוליך עמו החבל והחזירו לבעליו כשפגע בו, כשר. שאין הולכת החבל משא. וגם החזרת החבל אינה מלאכה. שיחשבו הפסק בין המלוי לקידוש. מדאין בהן שיהוי:

ושלא לדרכו:    שעיקם עבור זה הדרך כדי להחזיר החבל. ההילוך זה מלאכה היא:

זה הלך ליבנה:    ר"ל שאלת דין זה נשלח ליבנה לפני הסנהדרין שישבו שם סמוך לחורבן ולאחריו [כר"ה לא"א וגיטין נו"ב]. ולא שאירע כך. ושאלו אם המים כשרים או פסולין. או שכבר הוזה מהן. ושאלו אם המוזה טהור או טמא. דלא יעלה על הדעת שיעמדו המים שנה שלמה ולא יפסדו. או שיניחו את המוזה שנה שלמה עומד בטומאתו. ולא יזוהו ממים אחרים המצויין בכל גבול ישראל. אלא חכמי העיר שאלו לסנהדרין שאם יארע כך מה דינו [וזה כוונת הר"ש והר"ב שכתבו שהיתה שאלת חכם ודו"ק]:

ובמועד שלישי:    דבב' פעמים ראשונים היו יש פוסלין ויש מכשירין. ולא היה להם פנאי לעמוד עליו למנין. או שלא יכלו להחליט הדין מדלא היה ראש הסנהדרין שם:

הכשירו לו הוראת שעה:    קמ"ל כמה קשה היה בעיניהן להכשירן. ורק אחר ג' ימי הוועד הכשירו רק בשעת הדחק. כשאין מי חטאת מצויים. כמו שהי' אז סמוך לחורבן שא"י משובשת בגייסות [כיבמות פט"ז מ"ז]. הא לאו הכי פסולין:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים