מלאכת שלמה על פרה ז

<< · מלאכת שלמה · על פרה · ז · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

חמשה שמלאו חמש חביות:    גרסי' דחבית לשון נקבה:

לקדשן חמשה קדושין:    פי' לקדש כל חבית בפני עצמו:

ונמלכו לקדשן קדוש אחד:    פי' לערות שלשתן בכלי גדול ולקדש הכל בבת אחת כשרין. וכן נמי בתוספתא ר' יהודה:

ר' יהודה:    אומר ממלא אדם חבית ממעין זה וחבית ממעין זה ונותן אותן בשוקת אלמא אין צריך למלאותו באותו שוקת עצמו. גליון ה"ר יהוסף ז"ל:

ונמלך לקדשן קדוש אחד אין כשר אלא אחרון:    פי' אע"פ שנמלך אין כשר אלא אחרון. או. צריך למחוק מלת או:

בפי' רעז"ל צ"ל כגון שצריך להזות על כלים הרבה לא היו פוסלין זע"ז וכו':

משנה ב

בין לו בין לאחר:    דאע"פ שאין מלאכת הקדוש פוסלת במים של אחר כיון שהוא ממלא המים פוסלן במלאכה אפילו הן של אחר. הרא"ש ז"ל. ועיין שם בהשגות פ"ז שהוא סובר שלא משום מלאכה הוא נפסל אלא משום היסח הדעת שהוא שרש פיסול המלאכה והוא נקרא על שמה וכל מקום שתמצא פיסול ע"ש מלאכה לא תתלה אותו אלא על היסח הדעת חוץ מן העושה מלאכה בגוף המים ובגוף האפר שנפסלין אפילו לא הסיח דעתו מהן מ"ט כתחלתה של פרה שהמלאכה פוסלת בה ויש לזה שורש וכו' ע"ש:

משנה ג

באחת ידו:    שפיר טפי הוה לן למיתני הכא וגם במתני' דלעיל בידו אחת וכן הוא גם כן בסדר טהרות אשר בו פי' רבינו שמשון ז"ל. וכן כתבתי לעיל בסמוך בשם תוי"ט שהיא גירסת מהר"ם ז"ל בכוליה פרקין. וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:

שלו פסול:    פי' הרמב"ם ז"ל שם פ"ח סי' ד' שהרי נפסלו המים של עצמו בעסק שנתקדש בקדוש חברו ע"כ. וכתב שם מהרי"ק ז"ל ורבינו שמשון ז"ל שפירש הטעם משום דשמא המלאכה קדמה לקדוש ונפסלו המים קודם שישליכו בהן האפר הוא כדרך רבינו אלא שרבינו ז"ל לא תלה הטעם בשמא כי התחלת ההשתדלות ודאי יהיה קודם ומאז חשיב מלאכה לפסול ע"כ:

משנה ד

קדש לי ואקדש לך:    אשר קידש באחרונה הוא קדוש פסול לפי שהוא מקדש בשכר שפורע לראשון חובו בקדוש הזה שהוא תמורת מה שקדם הראשון וקדש לזה מימיו וקיימא לן דהנוטל שכר לקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה ואם אמר איש לאיש מלא לי ואמלא לך הנה אשר מילא תחלה פסול להיות כוונתו בעת המלוי שימלא לו הוא תמורת מה שמילא לו והוי כאילו מילא לו ולאחר בבת אחת דתנן לעיל שהוא פסול ואשר ימלא באחרונה כשר לפי שהוא ממלא בשכר שהוא מותר למלאות בשכר:

קדש לי ואמלא לך שניהם כשרים:    שהמלאכה אינה פוסלת הקדוש והמלוי בשכר מותר. הרמב"ם ז"ל. וכתב מהרי"ק ז"ל שם פ"ח סימן ו' ואין להקשות גם קדוש ראשון הוא בשכר מה שקדש לו חבירו דשאני התם דבשעה שקדש לא נתן לו דבר אע"פ שאמר לתת לו לא מיקרי עושה בשכר ומאחר שנעשה הקדוש בהכשר אינו חוזר ונפסל כשיתן לו וכ"ש שכיון שהקדוש השני פסול נמצא שלא עשה לו כלום ואין כאן שכר ע"כ. והראב"ד ז"ל ס"ל דבכל הני הוי טעמא משום היסח הדעת כדכתיבנא:

משנה ה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

משנה ו

זה הלך ליבנה:    אשלא כדרכו קאי:

משנה ז

המכנן את החבל על יד על יד:    גרסי':

ואם כננו באחרונה:    פי' הרמב"ם ז"ל אם שאב והשליך החבל בארץ עד שהעלה הדלי ואח"כ שב וקבץ החבל בידו חלק חלק פסול שהוא לקח השתדנות שאינו מכוונת השאיבה קודם שישליך האפר במים ע"כ:

אמר ר' יוסי לזה הכשירו וכו':    מצאתי מנוקד הלמ"ד בשב"א:

משנה ח

המצניע את החבית וכו':    לשון הרמב"ם ז"ל שם בפ"ז סי' י' הממלא ונותן לחבית עד שימלאנה מים והצניע את החבית שלא תשבר וכו' וכתב שם מהרי"ק ז"ל ר"ע ז"ל שפי' המצניע את החבית שדולה בה המים לשים בשוקת הוא על דרך פי' ר"ש ז"ל אבל רבינו מפ' שממלא כדי ליתן מים בחבית ונראה ששיעור דבריו כך הם ובשעה שהיה ממלא מים כדי ליתן בתוכה הצניעה שלא תשבר או כפאה על פיה כדי שתתנגב אם כוונתו בהצנעה זו או בכפייה זו כדי למלאת אותה כשר אבל אם היתה כוונתו להוליך את הקדוש פסול ע"כ:

משנה ט

א"ר יהודה זה הכלל וכו':    משמע דר' יהודה לפרושי אתא והלכה כמותו וכן פסק הרמב"ם ז"ל שם רפ"ח. וכתב שם או הרג נחש ועקרב או נטל אוכלין מן השוק להצניעם הרי המים פסולין שהרי נתעסק בדבר אחר קודם שיתן האפר על המים אבל אם נטל האוכלין לאכלן ואכלן כשהוא מהלך או שהרג נחש ועקרב המעכבין אותו הרי המים כשרין שזה מצורך הולכת המים זה הכלל כל דבר שהוא משום מלאכה שעשהו קודם מתן האפר בין עמד בין לא עמד פסל ודבר שאינו משום מלאכה אם לא עמד כשר ואם עמד פסל ע"כ. והכריח שם מהרי"ק ז"ל הריגת נחש ועקרב חשיבא מלאכה ודאי וכיון שכן אפילו לא עמד פסל. ומ"ש רבינו ועמד לא קאי להרג נחש ועקרב ע"כ. עוד כתב על מה שכתב רבינו ז"ל אוכלין לאכלן ואכלן משמע לרבינו דלא חשיב מלאכה ומש"ה אם אכלן כשהוא מהלך כשר ויש לתמוה דהיאך אפשר דנטל אוכלין להצניען אע"פ שלא הצניען עדיין הויא מלאכה ונטל אוכלין ואכלן לא הויא מלאכה ואפשר דאכילה חשיבא צורך המלוי שאם רעב לא יהיה לו כח למלאת וכן כתב רבינו שמשון ז"ל בספ"ז דפרה וא"כ מה שאמר שזה מצורך הולכת המים קאי גם לאוכלן כשהוא מהלך עכ"ל ז"ל:

משנה י

ר' אליעזר אומר וכו':    בתוספתא ר' יהודה אומר משמו עשה טמא מלאכה כשרין מפני שהן ברשות הבעלים עשו הבעלים מלאכה פסולים מפני שהם ברשות הטמא ונלע"ד דר' יהודה לא פליג את"ק דר' אליעזר אלא בא לפ' דברי ת"ק אליבא דר' אליעזר דכשהן ביד הטמא ל"מ אם לא עשה הטמא מלאכה שהן כשרין אלא אפילו עשה מלאכה כשרין הן דחשבינן להו ברשות הבעלים ואם עשו הבעלים מלאכה פסולין דלעולם חשבינן להו ברשות הבעלים בין לקולא בין לחומרא ומאי דקתני מפני שהם ברשות הטמא ר"ל אע"פ שהם ברשות הטמא אלא אגב דקתני רישא מפני נקט נמי בסיפא מפני או שמא צריך להגיה ג"כ מפני שהם ברשות הבעלים כך נלע"ד:

משנה יא

והגביהו זה על זה:    להגביה על הכתף:

בקדוש אחד:    היו שניהם ממלאים לצורך קדוש אחד כשר שיכול וכו'. כך הגיה לשון ר"ע ז"ל החכם ה"ר סלימאן ז"ל:

אם התנו ביניהם:    שאמר כל אחד לחבירו כשאגביה לך יהא שלי ושלך ברשותך וכן אמר לו האחר ונעשה כל אחד שומר לחבירו ושוב אינם נפסלים במלאכת הבעלים:

משנה יב

הפורץ על מנת לגדור:    לשון הרמב"ם ז"ל שם רפ"ח היה מהלך במים ופרץ בשעת הילוכו מקום שילך בו אע"פ שפרץ ע"מ לגדור כשר ואם גדר קודם שיתן האפר פסל וכן אם קצץ פירות לאכול אע"פ שכוונתו להקצות את השאר כשרין ואם הקצה קודם מתן האפר פסל ע"כ. ובתוספתא ר' יוסי אומר הפורץ ע"מ לגדור והתנה עמו שאם אגדור יהיו מימי לחברי כשר. דאזיל לטעמיה דתנן לעיל ר' יוסי אומר אף בשני קדושין כשר אם התנו ביניהם. ועוד אפשר לפרש אם התנה בעל הגדר נח היה מניחו נפרוץ הגדר אא"כ יחזור לגדור כשר דהרי הגדירה צורך מי חטאת היא שלא היה יכול לעבור בענין אחר וכן אומר היה ר' יוסי אם האכילו חבירו ע"מ לקצות כשר שהרי הקיצה צורך מי חטאת היא שמתחזק באכילה לישא מי החטאת ע"כ מהר"ש ז"ל: