משנה פרה ז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ז · משנה א | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

חמשה שמלאו חמשה חביות לקדשן חמשה קדושין ונמלכו לקדשן קדוש אחד, או לקדשן קדוש אחד ונמלכו לקדשן חמשה קדושין, הרי כולן כשרים.

יחיד שמלא חמשה חביות לקדשן חמשה קדושין ונמלך לקדשן קדוש אחד, אין כשר אלא אחרוןא.

לקדשן קדוש אחד ונמלך לקדשן חמשה קדושין, אין כשר אלא זה שקדש ראשוןג.

אמר לאחד קדש לך את אלו, אין כשר אלא ראשון.

קדש לי את אלו, הרי כולם כשרים.

משנה מנוקדת

[עריכה]

חֲמִשָּׁה שֶׁמִּלְאוּ חֲמִשָּׁה חָבִיּוֹת לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין, וְנִמְלְכוּ לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד, אוֹ לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד וְנִמְלְכוּ לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין, הֲרֵי כֻלָּן כְּשֵׁרִים. יָחִיד שֶׁמִּלֵּא חָמֵשׁ חָבִיּוֹת לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין, וְנִמְלַךְ לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד, אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא אַחֲרוֹן. לְקַדְּשָׁן קִדּוּשׁ אֶחָד וְנִמְלַךְ לְקַדְּשָׁן חֲמִשָּׁה קִדּוּשִׁין, אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא זֶה שֶׁקִּדֵּשׁ רִאשׁוֹן. אָמַר לְאֶחָד, קַדֵּשׁ לְךָ אֶת אֵלּוּ, אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא רִאשׁוֹן. קַדֵּשׁ לִי אֶת אֵלּוּ, הֲרֵי כֻלָּם כְּשֵׁרִים.

נוסח הרמב"ם

חמישה שמילאו חמש חביות לקדשן חמישה קידושין ונמלכו לקדשן קידוש אחד או לקדשן קידוש אחד ונמלכו לקדשן חמישה קידושין הרי כלן כשרין היחיד שמילא חמש חביות לקדשן חמישה קידושין ונמלך לקדשן קידוש אחד אין כשר אלא אחרון לקדשן קידוש אחד ונמלך לקדשן חמישה קידושין אין כשר אלא זה שקידש ראשון אמר לאחד קדש לך את אלו אין כשר אלא ראשון קדש לי את אלו הרי כלן כשרין.

פירוש הרמב"ם

תהיה זוכר למה שקדם מהיות המלאכה פוסלת במלוי עד שיטיל את האפר, וכבר התבאר בתוספתא שהיחיד אם מלא לאחרים ואפילו מלא להן אלף כלים לאלף קידושין הנה זה מותר, ואם מלא לעצמו כלי אחר כלי, הנה המלוי הראשון כבר נפסל לפי שכבר עשה מלאכה קודם שישליך בו האפר, וזאת המלאכה הוא המלוי השני כאשר מלא זה בהיות שני קידושין, אמנם אם מלא כלים רבים פעם אחר פעם לשומם כולן קדוש אחד הנה זה מותר לפי שהכל דומה כגון מי ששאב בפעם אחד:

וה' קדושין הוא שישליך האפר בכל חבית וחבית לבדה, וקדוש אחד שיערב המימות כולן וישליך אפר הפרה בכולן בפעם אחת, הנה על זה השרש אמר, שאם היו רבים ומלא כל אחד מהן כליו לקדשו בפני עצמו אחר הוטב בעיניהן לשום הכל קדוש אחד או בהפך כולן כשרין לפי שלא הגיע בזה מה שיחייב פסלות, אמנם אם יהיה יחיד ובא לקדש ה' קדושין ומילא אחד אחר אחד הנה הראשונה נפסלה מפני שאיבת השניה, וכן הב' נפסלה מפני שאיבת הג', וכן כולן כפי מה שביארנו, אלא חבית אחרונה אשר לא נעשה אחריה מלאכה היא כשרה לפי שלא נתמלא אחריה דבר, וזה המשפט בעצמו (לא נמלך) [לנמלך] לקדשן קדוש אחד כי זה לא יועילנו בעת המלוי אמנם מאשר מלאן לקדשן ה' קדושין, ואם נהפך הענין ומלאן זו אחר זו לקדש קדוש אחד הנה הן כשרים אפי' [אם] קדשן קדוש אחד כמו שביארנו, אך למה שהביא ושב וקדשן ה' קדושין הנה החבית אשר ישליך בה האפר תחלה כשרה בין שהשליכה בחבית שמלא ראשונה או באחרונה לפי שהמים כולן כשרים, לפי שבמלוי לא נתחדש בה פסלות, וכל מה שיקדש מאלה החביות פסול לפי שכל מה שנשאר מן המים נשארו פסולין, לפי שהמלוי על קדוש אחד נתמלא, ואם אמר לאחר קדש לך אלה החביות והוא יעמוד במקומו אין כשר אלא חבית שקדש בראשונה להיותה כולו מלוי אחד, ואם אמר לו קדש לי את אלו כולן כשרין לפי שיקדש אדם לזולתו קדושין רבים זה אחר זה ולא יהיה בזה פסלות כמו שביארנו בתוספתא שמי שיקדש לחבירו זה אחר זה כולם כשרים לפי שאינו הוא אשר מלא:

פירוש רבינו שמשון

לקדשן ה' קידושין:    כל חבית וחבית בפני עצמה:

לקדשן קידוש אחד:    לערות כל חמשתן לתוך כלי גדול ולקדש הכל בבת אחת:

אין כשר אלא אחרון:    שהוא פוסל על ידי כולן דמה שנתמלא אחריהם נעשה עליהם מלאכה לפסלן אף על פי שאם מתחלה מלאן לקדשן קידוש אחד לא היו פוסלין זה על זה שהממלא וחוזר וממלא אפי' מאה על דעת לקדש הכל כאחד כשר שצריך להזות על כלים הרבה ובענין אחר אי אפשר מ"מ השתא דמלאן תחלה לשם חמשה קידושין פסל האחרון ע"י כולם מטעם מלאכה:

ונמלך לקדשן חמשה קידושין:    שקדש זו לעצמה וזו לעצמה:

אין כשר אלא זה שקידש ראשון:    לפי שהקידוש ראשון חשוב מלאכה לאחרים שהיו ממולאין ולא ניתן לתוכן אפר ועד שיתן את האפר מלאכה פוסלת במים כדתנן לעיל בסוף פרק ד':

קדש לך את אלו:    אמלאן לקדשן קידוש אחד קאי:

אין כשר אלא ראשון:    דכיון שנתן לו נעשו שלו וכאילו מלאן הוא והקידוש שקידש ראשון חשיב מלאכה לפסול כל האחרים:

קדש לי את אלו כולן כשרים:    כי הממלא לא עשה מלאכה והמקדש אין המים שלו שיפסלו האחרים על ידו:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ז) "יחיד שמילא חמש חביות לקדשן קידוש אחד היה מוציא כל אחת ואחת ושופך אף על פי שהגיף את הדלת כשר מפני שהוא עוסק עם הקידוש ואם משהוציא את האחרונה הגיף את הדלת אחריו פסול מפני שעושה עמו מלאכה ויש אומרים לא פסל אלא מה שבידו בלבד: לקדשן חמשה קידושין היה מוציא לכל אחת ואחת ושופך אם יש שם שומרים זו שהגיף את הדלת עמה כשרה זו שלא הגיף את הדלת עמה פסולה." פי' מפני שהוא עוסק עם הקידוש דכל זמן שלא הוציא כל המים שבדעתו לקדש יחד אין המלאכה פוסלת: שומרים וכל אחד היה שומר מי המילוי. שלא הגיף את הדלת עמה אלא אחריה פסולה שעשה מלאכה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

חמשה - לקדשן חמשה קידושין. כל חבית וחבית בפני עצמה:

ונמלכו לקדשן קידוש אחד - לערות חמשתן בתוך כלי גדול ולקדש הכל בבת אחת:

הרי כולן כשרים - דהואיל וכל אחד ממלא הכלי שלו אין כאן מלאכה פוסלת במים בין מילוי להטלת האפר במים:

היחיד שמילא חמש חביות כו' - אין כשר אלא אחרון. שהמילוי הראשון נפסל במלאכה שעשה כשמילא את השני קודם שנתן את האפר בראשון, וכן השני נפסל כשמילא את השלישי, וכן כולם. ואם מתחילה היה ממלא חמש חביות זו אחר זו או אפילו מאה חביות כדי לקדשן קידוש אחד, כגון שצריך להזות על כלים הרבה ב, לא היו פוסלים זה על זה וכולן כשרים, דהכל נחשבים מילוי אחד. אבל כשמילא מתחלה לשם חמשה קידושין, כולן פוסלין זה על זה מטעם מלאכה, שהיא פוסלת במים עד שיטיל האפר, הלכך אין כשר אלא אחרון:

ונמלך לקדשן חמשה קדושין - שקידש זו לעצמה וזו לעצמה:

אין כשר אלא זו שקידש ראשון - לפי שקידוש ראשון חשיב מלאכה לאחרים שהיו ממולאים ולא נתן לתוכן אפר, דעד שיתן את האפר מלאכה, פוסלת במים:

אמר לאחד קדש לך את אלו - היחיד שמילא חמש חביות לקדשן קידוש אחד, ואמר לאחר קדש לך את אלו וקידשן האחר חמשה קדושים, אין כשר אלא ראשון. דכיון שאמר לו קדש לך ונתנן לו, נעשו שלו וכאילו מלאן הוא, והקידוש שקידש ראשון נעשה מלאכה לפסול את אחרים:

אבל אם אמר קדש לי את אלו כולן כשרים - שהממלא לא עשה מלאכה, והמקדש אינו שלו כדי שיפסלו על ידו:

פירוש תוספות יום טוב

ונמלך לקדשן קדוש אחד. אין כשר אלא אחרון [וה"ה] כשלא עשה כמו שנמלך ולא עירן לתוך כלי אחד. ולא קתני ונמלך אלא לומר שאם ירצה להמלך לא יועיל לו. אבל יניחם כך ויהיה האחרון כשר. והרמב"ם העתיק המשנה כלשונה בפ"ז הל' ה' ובהלכה ד' כתב בלא נמלך שאין כשר אלא האחרון. ומ"ש עליו הראב"ד בהלכה ד' דלשון המשנה ונמלך לקדשן קדוש אחד והכ"מ כתב שלא הבין דבריו שזהו בנמלך לקדשן ה' קדושין. אני אומר דלא כמר ולא כמר. דודאי דדברי הכ"מ אין להבינם שא"א לומר כדבריו. וגם דברי הראב"ד אינן שלשון המשנה העתיק בהלכה ה' וזו שבהל' ד' מדנפשי' שהולידה מן המשנה:

לקדשן קדוש א'. פי' הר"ב כגון שצריך להזות על כלים הרבה. ובענין אחר אי אפשר. הר"ש:

אין כשר אלא זו שקדש ראשון. בין שהשליכה בחבית שמילא ראשונה. או באחרונה. הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) אחרון. כשלא עשה כמו שנמלך ולא עירן לכלי אחד. ולא קתני ונמלך אלא לומר שאם ירצה לימלך לא יועיל לו אבל יניחם כך ויהיה האחרון כשר:

(ב) (על הברטנורא) ובענין אחר אי אפשר. הר"ש:

(ג) (על המשנה) ראשון. בין שהשליכה בחבית שמילא ראשונה או באחרונה. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

חמשה שמלאו חמש חביות:    גרסי' דחבית לשון נקבה:

לקדשן חמשה קדושין:    פי' לקדש כל חבית בפני עצמו:

ונמלכו לקדשן קדוש אחד:    פי' לערות שלשתן בכלי גדול ולקדש הכל בבת אחת כשרין. וכן נמי בתוספתא ר' יהודה:

ר' יהודה:    אומר ממלא אדם חבית ממעין זה וחבית ממעין זה ונותן אותן בשוקת אלמא אין צריך למלאותו באותו שוקת עצמו. גליון ה"ר יהוסף ז"ל:

ונמלך לקדשן קדוש אחד אין כשר אלא אחרון:    פי' אע"פ שנמלך אין כשר אלא אחרון. או. צריך למחוק מלת או:

בפי' רעז"ל צ"ל כגון שצריך להזות על כלים הרבה לא היו פוסלין זע"ז וכו':

תפארת ישראל

יכין

לקדשן חמשה קדושין:    ר"ל בשעה ששאבו המים נתכוונו שכל א' מהן יקדש חבית שלו בפ"ע:

ונמלכו לקדשן קדוש אחד:    שאח"כ נמלכו לערב כל מימי ה' החביות ולשפכן לתוך כלי א' גדול. ולקדש כל המים שם בקידוש א':

או לקדשן קדוש אחד:    ר"ל או שמתחלה כששאבו התכוונו שיערו חמישתן מימיהן כולן לכלי א'. ולקדש הכל שם בקידוש א':

ונמלכו לקדשן חמשה קדושין:    ששוב נמלכו שלא לערבן. רק כל א' יקדש מימיו לבד:

הרי כולן כשרים:    בין שבאמת ערבום או לא. ולא אמרינן דכששאבו ע"מ לקדש ה' קדושין. ונמלכו לערבן יחד. אסור לכ"א לשפוך דליו להכלי הגדול. משום דבכה"ג יהיה עירוב הדלי מפסיק בין שאיבתו לקידושו. דעכ"פ כיון דהעירוב של הדלי הוא לצורך אותו דלי בעצמו. הו"ל כנמלך לטלטל הדלי ביני ביני לצורך עצמו. ואינו מפסיק. ומה"ט נ"ל דאפילו שאבום לקדשן קידוש א'. וכן עשו שערבו כל המים לתוך כלי אחד גדול. ואח"כ נמלכו לחלק המים. ולקדש כ"א לבד. אפ"ה כולן כשרין. ולא אמרינן כיון שכל המים מעורבין. וכשיחלקום שוב. הרי מה שנוטל כל אחד מעורב בו שלו ושל חבירו. ונמצא בין שאיבת דליו לקידושו מפסיק העסק שמתעסק עם מים של חבירו שמעורב בדליו. ליתא. דכיון ששאבו ע"ד לערבן. הו"ל לכ"א כל המעורב שנטל בדליו כאילו הם שלו ואינו מפסיק:

יחיד שמלא חמשה חביות לקדשן חמשה קדושין:    ר"ל שהיה דעתו תחלה לקדש כל חבית בפ"ע:

ונמלך:    אע"פ שנמלך וכו':

אין כשר אלא אחרון:    דהרי מיד ששאבן לקדשן ה' קידושין. הו"ל כל שאיבה מלאכה בפ"ע. ונמצא שמפסיק שאיבת האחרונים בין מלוי הראשונים לשימת האפר בהן. ונפסלו כל הדליות ראשונות. דאע"ג דחזר ונמלך לערב כל הדליות בכלי אחד. עכ"פ כבר נפסלו כששאבן. אבל חבית האחרון כשר. ורשאי ליתן לתוכו האפר מיד דהרי לא הפסיק שום עסק אחר שאינו מחבית זה. בין שאיבת האחרון לשימת האפר בתוכו. מיהו אם קודם שקידש האחרון קידש א' מהחביות הראשונות. אז גם האחרון נפסל. דהרי הפסיק בין מילוי של אחרון לקידוש שלו בקידוש שאינו שלו. וכ"כ אם עירב כולן יחד. בין קודם שקידש האחרון או אח"כ. נפסלו כולן. דהרי עכ"פ מעורבין מים פסולין עם מים כשרין [כלקמן רפ"ט]. אבל ברישא שכולן כשרין. בין שערבן או לא, כולן כשרין:

לקדשן קדוש אחד:    ששאב ה' חביות על דעת לערבן יחד קודם קידוש וא"כ לא נפסלה כל א' בשאיבת חברתה. דאע"ג ששאבן זא"ז. עכ"פ מדהתכוון בשעת שאיבתן לערבן יחד מחשבו כולן כמלוי א'. ואם באמת היה מערבן כאשר חשב בתחלה. וקידש כל המים בקידוש א'. היו כולן כשרין. אבל הכא מיירי שחזר ונמלך ולא ערבן. אלא רוצה לקדש כל חבית בפ"ע:

אין כשר אלא זה שקדש ראשון:    יהי' איזה מהן שיהיה. הוא לבדו כשר. אבל אותן שקידש אח"כ נפסלו. דהרי הפסיק הקידוש הכשר הזה בין מלויין לקידוש שלהן:

אמר לאחד קדש לך את אלו:    אסיפא קאי. דהיינו יחיד שמילא כמה חביות, ע"ד לערבן ולקדשן קידוש א' ועדיין לא עירבן. ואמר ביני ביני לא' וכו'. וקידשן האחר חמשה קידושין:

אין כשר אלא ראשון:    דמדא"ל קדש לך את אלו. הו"ל כאילו מלאן האחר ע"ד לקדשן קידוש א'. ונמלך אח"כ לקדש כל א' בפ"ע וכלעיל:

קדש לי את אלו הרי כולם כשרים:    דהרי הממלא לא הפסיק. והמקדש אינן שלו שיפסלום בהקידוש של כל א' בין מלוי לקידוש של חברתה. מיהו דוקא שמילאן לקדשן קידוש א'. אבל בגוונא דרישא דהיינו במילאן לקדשן ה' קידושין. ואמר לאחר לקדשן. בין שא"ל קדש לי או שא"ל קדש לך. הדין הוא כברישא. דאין כשר אלא אחרון. דהאחרים כבר נפסלו משעת שאיבת חברתה שלאחריה:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים