משנה פרה ו ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ו · משנה ה | >>
המפנה את המעין לתוך הגת או לתוך הגבים, פסולים לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת, מפני שלא נתמלאו בכלי.
הַמְפַנֶּה אֶת הַמַּעְיָן לְתוֹךְ הַגַּת, אוֹ לְתוֹךְ הַגֵּבִים, פְּסוּלִים לַזָּבִים וְלַמְצֹרָעִים וּלְקַדֵּשׁ בָּהֶן מֵי חַטָּאת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְמַלְּאוּ בְכֶלִי.
המפנה את המעיין לתוך הגת, או לתוך הגבי -
- פסולין לזבים ולמצורעים, ולקדש מהן מי חטאת,
- מפני שלא נתמלאו בכלי.
- פסולין לזבים ולמצורעים, ולקדש מהן מי חטאת,
המשל בזה שיהיה אוגן חפור בצד עין המים או גת, וישקיע האדם ידיו בזה המעיין ויעלו המים ממנה אל זה האוגן, כדי שיגברו מי מעיין ויעלו וימלא זה האוגן. הנה אלה המים אשר בזה האוגן אין ראוי בהן טבילה לזב כי אינן מים חיים, והזב לא יטהר אלא במים חיים, ואין ראוי גם כן שילקח מאלה המים לטהרת מצורע, אשר בא בהן המאמר "אל כלי חרש על מים חיים"(ויקרא יד, ה). שיצטרך שיהיו אלה המים כבר נלקחו ממקורם בכלי חרש, וכן אמר במי חטאת "ונתן עליו מים חיים אל כלי"(במדבר יט, יז), ויצטרך שילקחו ממקורם בכלי כמו שקדם, וזהו מפני שלא נתמלאו בכלי, שב על היותם פסולים למצורעים ולקדש מי חטאת, אמנם לזבים הנה הוא רמז להפסד אם נתמלא בכלי לפי ששבו מים שאובים ופסול לכל הטמאים:
המפנה את המעין לתוך הגת: גומא היא בקרקע צורת גת ועשה חריץ מן המעין לתוכה והמשיך לה מי המעיין והפסיקן:
או לתוך הגבים: רקק מים מלשון (ישעיה לג ד) כמשק גבים שוקק בו:
ופסולין לזבים: דלאו מים חיים נינהו כיון דהפסיקן:
ולקדש בהם מי חטאת: דנעשו מי מקוה ולא דמי למים שהמשיך מן המעיין לחבית בעלי קנים דגת וגבים לאו כלים נינהו:
המפנה את המעין לתוך הגת - שעשה חריץ מן המעין עד הגת כדי שיפנו שם מי המעין, ואחר כך הפסיקן:
גת - בור שעושין לפני הגת כדי לקבל את היין, קרוי גת:
גבים - לשון עשה הנחל הזה גבים האמור בספר (ב' ג' טז). והוא רקק של מים:
פסולים - לזבים לטבילה, דלאו מים חיים נינהו:
ולמצורעים - דבעינן מים חיים להזות עליו עם דם הצפור:
ולקדש [בהן] מי חטאת - בעינן מים חיים, והני כיון דהפסיקן לאו מים חיים נינהו. והא דקתני מפני שלא נתמלאו בכלי, כדי לפוסלן לקידוש בכל ענין אפילו בא לקדש בתוך הגת או בתוך הגבים עצמן ו:
הגבים. פי' הר"ב שהוא רקק של מים. וכ"כ הר"ש אלא שהר"ב כתב שהוא ל' גבים דמלכים ב' ג'. והר"ש כתב שהוא ל' כמשק גבים שוקק בו דישעיה ל"ג ד'. ומשניהם בלתי מובן שיהיה רקק מים שהוא מלא רפש וטיט כדפי' הר"ב במשנה ד' פי"א דשבת אבל משמעות שני הכתובים שהם מלאים מים זכים דהא דמלכים ודאי הכי הוא שהנביא בישר שיהיה להם מים לשתות וכמשק גבים פירושו כנהמת המים הנופלים לבורות. והנביא בא להפליג הנהימה של השלל שיהיה רב מאד וכל שהבור מלא רפש וטיט אין הניהום כ"כ כמו כשהיא ריקנית מרפש וטיט. ועוד ק"ל דתיפוק ליה דהוי מי בצים דבפ"ח משנה י'. אכן נ"ל דשאני [הכא] וכמו נפל חרסית כו' דספ"ח. ע"ש. ונ"ל דלהר"ש יש לישב קצת דלא ראיתי מה שפי' על רקק ויכול להיות שיפרשהו אמת המים כדפי' הרמב"ם. א"נ כדפירש"י בפ"ב דחולין דף כ"ז גרביל"א שיש בה מים ויבשה. ומ"מ לא אדע למה לא כתב בור דעלמא והרי התרגום מתרגם בור גובא אצל יוסף. א"נ ה"ל לכתוב מלשון לחשוף מים מגבא דישעיה ל' י"ד. שוב מצאתי שכ"כ הר"ש והר"ב בריש מסכת מקואות:
מפני שלא נתמלאו בכלי. פי' הר"ב דקתני הכי כדי לפסלן כו' אפי' בא לקדש בתוך הגת כו'. ולא דמי למים שהמשיך מן המעין לחבית בעלי קנים דגת וגבים לאו כלים נינהו. ואפי' קודם שהפסיקן:
(ו) (על הברטנורא) ולא דמי למים שהמשיך מן המעין לחבית בעלי קנים, דגת וגבים לאו כלים נינהו ואפילו קודם שהפסיקן:
או לתוך הגבי: כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל ומחק המ"ם.
בפי' רעז"ל ואח"כ הפסיקן אמר המלקט בפי' הר"ש ז"ל אינו כתוב אלא והפסיקן ועיין לקמן ספ"ח. והרמב"ם ז"ל כתב בפ' ששי מהלכות פרה אדומה וחזר ומילא בכלי מאותו הגבא או מאותו הגת פסולין ע"כ:
פסולין לזבים לטבילה: מפני שלא נתמלאו בכלי לא קאי אזבין דמים שאובים פסולים לכל הטמאים אלא שב אמצורעים:
ולקדש בהן מי חטאת: דבעינן שילקחו ממקורם בכלי דכתיב מים חיים אל כלי. הרמב"ם ז"ל. וכתב הר"ן ז"ל בפ' במה אשה דף קכ"ז דמדקתני הכא המפנה את המעין לתוך הגת או לתוך הגבים פסולים לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת אלמא לשאר כל אדם כשר אע"פ שהוא אשבורן ע"כ ועיין עוד במ"ש בשמו ז"ל ספ"ק דמקואות וגם שם בפרק חמישי סי' ד':
יכין
המפנה את המעין לתוך הגת: גת הוא גומא מרובעת. שקרשים קבועין בשוליה ודפנותיה. ועשה חריץ מהמעין עד הגת כדי שירדו מי המעין לשם:
או לתוך הגבים: ר"ל בורות קטנות, כמו לחשוף מים מגבא. ומיירי דלאחר שנתמלא הגת והגבא, הפסיק המים שבהן מהמעין. דבלא הפסיקו. הרי מים שבגת וגבא כמעין [כרפ"ה דמקוואות]:
פסולים לזבים: דרק זב זכר צריך לטבילתו מים חיים. משא"כ שאר טמאים:
ולמצורעים: שג"כ צריך לשחוט צפור שלו לטהרתו על כ"ח במים חיים:
ולקדש בהן מי חטאת: דג"כ צריך שיתן האפר על מים שבאו לכלי ממים חיים:
מפני שלא נתמלאו בכלי: נ"ל דמה"ט הקדים תנא זבים למצורעים. ולא כדכתב בספר אורייתא דמשה. דיני מצורע קודם לדיני זב. ה"ט משום דבעי להמשיך הטעם מפני שאינו כלי דנקט בסוף על מצורע ומי חטאת דנקט להו בהדי הדדי. משום דטעם פסילא דכולהו תלת. היינו מדאינן מים חיים. ורק לא נקט לי' תנא. משום דזיל קרי בי רב הוא. אבל רק בזב סגי ליה בהך טעמא מדאינן מים חיים. אבל לטהרת מצורע וחטאת לא סגי לי' בהך טעמא לחוד. דהרי אם היה הגת והגבא נחשבים כלים לא היה מזיק מה שאין המים שבתוכן מים חיים. דהרי עכ"פ באו לתוכן ממים חיים. והו"ל ככל כלים שירד לתוכן מי מעין דכשר. להכי מסיים תנא מפני שאינן כלי. כלומר והרי למצורע ומי חטאת צריך כלי. דאי"ל דפסול למי חטאת דנקט הכא. היינו לשאוב שם בכלי למי חטאת. ליתא. דאע"ג דבאמת גם לזה פסולים המים הללו. אבל הכא לא מיירי בזה. דפשיטא דפסול. דהרי מים חיים בעינן וכדאמרן. אלא מדנקט לקדש בו מי חטאת. היינו דאפילו ליתן האפר על המים שבגת וגבא בעצמן נמי פסולין. והרי בכה"ג עיקר פסולן הוא מדאינן כלי. וכדאמרן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת