עיקר תוי"ט על פרה ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה פרה, פרק ז':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) אחרון. כשלא עשה כמו שנמלך ולא עירן לכלי אחד. ולא קתני ונמלך אלא לומר שאם ירצה לימלך לא יועיל לו אבל יניחם כך ויהיה האחרון כשר:

(ב) (על הברטנורא) ובענין אחר אי אפשר. הר"ש:

(ג) (על המשנה) ראשון. בין שהשליכה בחבית שמילא ראשונה או באחרונה. הר"מ:

(ב)

(ד) (על המשנה) לו ולאחר. פירוש, כאחת. הר"ש:

(ה) (על המשנה) בין לאחר. משא"כ בקידוש, כיון שאין בו שכר ולא טובת הנאה והמים של אחר הם אינם נפסלים במלאכתו, אבל במילוי יש בו שכר או טובת הנאה וכממלא לעצמו דמי. הר"א:

(ג)

(ו) (על הברטנורא) הר"ש. ולאי נמי לא סלקה הא דכתב לעיל דשמא המלאכה כו' דלאי נמי ודאי קדמה בעינן. וכן נראה דעת הר"מ בפירושו. וכן כתב הכ"מ שהר"מ לא תלה הטעם בשמא, כי התחלת ההשתדלות ודאי יהיה קודם ומאז חשוב מלאכה:

(ד)

אין פירוש למשנה זו.

(ה)

(ז) (על הברטנורא) ותמיהני, למאי איצטריך לומר שמירה מעולה, הא לאחריו לאו שמירה כלל היא אלא אם כן יש גם כן לפניו דהואיל כו', כמו שמסיק הר"ב. והר"ש שכתב שמירה מעולה כתב דלאחריו נמי שמירה היא, אלא דלכתחלה היכא שאפשר בעינן שמירה מעולה, ובסיפא כשר מפני שאי אפשר בענין אחר:

(ו)

(ח) (על הברטנורא) היינו שלא כדרכו:

(ז)

אין פירוש למשנה זו.

(ח)

(ט) (על המשנה) תשבר. לשון מהר"מ, כל מידי דאורחייהו דכל הממלאים בהכי, לאו מלאכה היא, ואורחא היא להצניע שלא תשבר, וכן דרך לכפותה על פיה שלא יפול לתוכה עפר:

(ט)

(י) (על המשנה) פסול כו'. וקשה, היאך אפשר דלהצניען הוי מלאכה אף שעדיין לא הצניען, ונטל אוכלין ואכלן כשר. ואפשר דאכילה חשיבא צורך המילוי כדי שיהיה לו כח למלאות. הר"ש וכ"מ:

(י)

אין פירוש למשנה זו.

(יא)

אין פירוש למשנה זו.

(יב)

(יא) (על הברטנורא) שמה שפורץ אינה מלאכה, שהוא מקלקל, ואף דהוי תיקון שיכול לילך שם, זה הוי צורך מילוי. אבל במשנה ח' פסול אף על פי שלא הוליך, דהם חשובים מלאכות בעצמם, אלא אם כן הם צורך אין כאן פסול. ועתוי"ט:

(יב) (על המשנה) פסול. קמשמע לן אע"ג דלא חידש כלום שעשאו כבתחלה, פסול. הר"מ:

(יג) (על הברטנורא) לפי זה איפכא הוה ליה למיתני, על מנת לקצות ואכל. אבל הר"מ כתב, אם קצה פירות לאכול אף שכוונתו להקצות השאר, כשרים. ואם הקצה קודם מתן האפר, פסול: