משנה עדיות ד דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< | משנה עדיות ד דפוסים | >>

משנה א[עריכה]

אלו דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל.

ביצה שנולדה ביום טוב — בית שמאי אומרים, תאכל. ובית הלל אומרים, לא תאכל.

בית שמאי אומרים, שאור בכזית וחמץ בככותבת.

ובית הלל אומרים, זה וזה בכזית.

משנה ב[עריכה]

[ בהמה שנולדה ביום טוב, הכל מודים שהיא מותרת.

ואפרוח שיצא מן הביצה, הכל מודים שהוא אסור ].

השוחט חיה ועוף ביום טוב — בית שמאי אומרים, יחפור בדקר ויכסה. ובית הלל אומרים, לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן.

ומודים שאם שחט, שיחפור בדקר ויכסה.

שאפר כירה מוכן הוא.

משנה ג[עריכה]

בית שמאי אומרים, הבקר לעניים הבקר.

ובית הלל אומרים, אינו הבקר, עד שיובקר אף לעשירים כשמיטה.

כל עומרי השדה של קב קב, ואחד של ארבעה קבין ושכחו — בית שמאי אומרים, אינו שכחה. ובית הלל אומרים, שכחה.

משנה ד[עריכה]

העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו — בית שמאי אומרים, אינו שכחה. ובית הלל אומרים, שכחה.

משנה ה[עריכה]

כרם רבעי — בית שמאי אומרים, אין לו חומש ואין לו ביעור. ובית הלל אומרים, יש לו [ חומש ויש לו ] ביעור.

בית שמאי אומרים, יש לו פרט ויש לו עוללות, והעניים פודים לעצמן.

ובית הלל אומרים, כולו לגת.

משנה ו[עריכה]

חבית של זיתים מגולגלים — בית שמאי אומרים, אינו צריך לנקב. ובית הלל אומרים, צריך לנקב.

ומודים, שאם נקבה וסתמוה שמרים, שהיא טהורה.

הסך בשמן טהור ונטמא, ירד וטבל — בית שמאי אומרים, אף על פי שהוא מנטף, טהור. ובית הלל אומרים, כדי סיכת אבר קטן.

ואם היה שמן טמא מתחלתו — בית שמאי אומרים, כדי סיכת אבר קטן. ובית הלל אומרים, משקה טופח.

רבי יהודה אומר משום בית הלל, טופח ומטפיח.

משנה ז[עריכה]

האשה מתקדשת בדינר ובשוה דינר, כדברי בית שמאי.

ובית הלל אומרים, בפרוטה ובשוה פרוטה.

וכמה היא פרוטה, אחד משמונה באיסר האיטלקי.

בית שמאי אומרים, פוטר הוא את אשתו בגט ישן, ובית הלל אוסרין.

איזהו גט ישן, כל שנתייחד עמה אחר שכתבו לה.

המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי — בית שמאי אומרים, אינה צריכה ממנו גט שני. ובית הלל אומרים, צריכה ממנו גט שני.

אימתי, בזמן שנתגרשה מן הנשואין.

אבל אם נתגרשה מן האירוסין, אינה צריכה ממנו גט שני, מפני שאין לבו גס בה.

משנה ח[עריכה]

בית שמאי מתירין את הצרות לאחים, ובית הלל אוסרין.

חלצו, בית שמאי פוסלין מן הכהונה, ובית הלל מכשירין.

נתייבמו, בית שמאי מכשירין, ובית הלל פוסלין.

ואף על פי שאלו פוסלין ואלו מכשירין, לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מלישא נשים מבית שמאי.

וכל הטהרות והטומאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין, לא נמנעו להיות עושים טהרות אלו על גב אלו.

משנה ט[עריכה]

שלשה אחים, שנים מהם נשואים לשתי אחיות ואחד מופנה, מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר ואחר כך מת אחיו השני —

בית שמאי אומרים, אשתו עמו, והלה תצא משום אחות אשה.

ובית הלל אומרים, מוציא את אשתו בגט וחליצה, ואת אשת אחיו בחליצה.

זו היא שאמרו, אי לו על אשתו ואי לו על אשת אחיו.

משנה י[עריכה]

המדיר את אשתו מתשמיש המטה — בית שמאי אומרים, שתי שבתות. ובית הלל אומרים, שבת אחת.

המפלת לאור שמונים ואחד— בית שמאי פוטרין מן הקרבן, ובית הלל מחייבין.

סדין בציצית — בית שמאי פוטרין, ובית הלל מחייבים.

כלכלת השבת — בית שמאי פוטרין, ובית הלל מחייבין.

משנה יא[עריכה]

מי שנדר נזירות מרובה והשלים נזירותו ואחר כך בא לארץ — בית שמאי אומרים, נזיר שלשים יום. ובית הלל אומרים, נזיר בתחלה.

מי שהיו שתי כתי עדים מעידות אותו, אלו מעידים שנדר שתים ואלו מעידים שנדר חמש — בית שמאי אומרים, נחלקה העדות ואין כאן נזירות. ובית הלל אומרים, יש בכלל חמש שתים, שיהיה נזיר שתים.

משנה יב[עריכה]

אדם שהוא נתון תחת הסדק — בית שמאי אומרים, אינו מביא את הטומאה. ובית הלל אומרים, אדם חלול הוא, והצד העליון מביא את הטומאה.

<< | משנה עדיות ד דפוסים | >>